Управление мазаля

דעת תבונות · הנהגת המזל · лист 4 из 6
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
קסטאמרה הנשמה: אמנם אם כן נגזר אומר שאין שכר ועונש בעולם הזה כלל, אלא בעולם הבא?
קעאמר השכל: איננו כן; אבל צריך שתדעי הקדמה עיקרית, והיא, כי הנה אמרו חז״ל (בראשית רבה כה, ג), “ויהי רעב בימי דוד” (שמואל ב כא, א) - עיקר אותנטיא שלו לא היה ראוי להיות בימי דוד, אלא בימי שאול, אלא על ידי שהיה שאול גרופית של שקמה גלגלו הקב״ה והביאו בימי דוד”. וכן אמרו (ב״ר נה, ב), “הפשתני הזה כשהוא בודק פשתנו אינו בודק אלא” וכו׳. הרי לפניך שלא תמיד ישתמש האדון ב״ה מן הנהגת המזל הזה, אלא בזמן שהוא יודע שטוב להשתמש בה. כי הנה האדון ב״ה הכין סדרים עמוקים בהשלמת הבריאה, כמו שביארנו, ושם לו שני דרכים, דרך השכר ועונש ודרך המזל, והוא הבוחר, ומשתמש פעם מן הדרך האחד ופעם מן הדרך האחר, מה שהוא יודע היותו יותר טוב לעולמו. אמנם בהשתמשו מן הדרך השכר ועונש - יהיו כל הענינים הנולדים לפי סדרי השכר ועונש בחוקותיהם; ובהשתמשו מדרך המזל - יהיו הענינים. הנולדים לפי סדר הנהגת המזל ותכונת הבריאה, כמו שביארנו:
והנה גם זה יוליד לצדיקים זכות יותר, כי אלמלי תמיד היה האדון ב״ה מענה את הצדיקים לבד - היה נסיון, אך לא כל כך גדול, כי על כל פנים היו מתנחמים לדעת שהם ודאי צדיקים, כיון שהם מעונים; וכל בן שכל היה בוחר באלה היסורים, שודאי אינם אלא יסורי הצדיקים, כי הרשעים אינם מיוסרים. אמנם רצה האדון ב״ה שיהיה מקום נסיון יותר גדול, שלא יוכלו בני האדם להבין בבירור מה שהקב״ה עושה בעולם עם כל איש ואיש. אבל מה שיראה לכאורה - הוא היות “הכל כאשר לכל, מקרה אחד לצדיק ולרשע” (קהלת ט, ב). וענין זה ביארוהו במדרש ז״ל (ילק״ש קהלת תתקפט, וע״ש בסי׳ הקודם לו), שלמה מביט בכל הדורות ורואה דברים שמגיעים לרשעים מגיעים לצדיקים” וכו׳. פירוש, כי יראה הקב״ה שמקרה אחד שיוולד לרשע שיהיה, עובר אחת מן העבירות בפרט, ויהיה העונש ההוא מתיחס לעבירה ההיא, יוולד גם כן לצדיקים שיהיו ממש נזהרים עד מאוד באותה העבירה עצמה; והיינו, אברהם ונמרוד, וכל האחרים המוזכרים במדרש שם, שהמעשה מוכיח האמת הזאת שפך הוא ודאי. והנה זה עשוי כדי לתת שכר טוב יותר לצדיקים המתחזקים באמונתם, והוא מה שאמר הכתוב (חבקוק ב, ד), “וצדיק באמונתו יחיה”. כי אי אפשר לשום אדם לעמוד על בורים של הדברים שהקב״ה עושה עמו, כי הוא ית׳ מתנהג פעם בדרך השכר ועונש ופעם בדרך המזל, כמו שביארנו. וכל דבר שיתחדש על האדם, הנה אין שם מי שישפוט אם מן השכר ועונש הוא, וכפי מעשיו, אם מן המזל הגוזר עליו; ויש בכל דבר ודבר פנים לכאן ולכאן, עד שהלב סוער מאוד ברוב מחשבותיו ושרעפיו בקרבו. אבל מי שהוא נאמן לה׳, צריך שיתקע יתד אמונתו חזק בל ימוט, לדעת שכל מעשה ה׳, יהיה באיזה דרך שיהיה, ישר ונאמן הוא ודאי, ואין עולה ח״ו, ולא כרשעים שהיו אומרים, לא יתכן דרך ה׳; אלא על משמרתו יעמוד לעבוד את בוראו בעבודה תמה, בהשואה אחת בכל מידה ומידה שהוא מודד לו, ואז יקרא תמים ממש:
כללו של דבר - שני דרכים הם, דרך השכר ועונש ודרך המזל; והאדון ב״ה משתמש מהם לפי מה שהוא יודע היותו טוב לעולמו:
ובמדרשו של רשב״י נמצא מאמר אחד, שאף על פי שענינו עמוק בסתרי המידות, אבל שטחיותו נראה זר מאוד למי שלא ידע הקדמות אלה שהודעתיך. וז״ל המאמר (תיקוני זוהר, תיקון ע), “ובזמנא דאסתלק הוי״ה מכרסיא דדין ומכרסיא דרחמי, לית תמן לא אגרא ולא עונשא”, כי נראה כאילו ח״ו אין שכר ועונש. אמנם הכוונה האמיתית היא להודיענו שיש זמן שאין האדון ב״ה מנהג העולם בהנהגת השכר ועונש, אלא בהנהגת המזל, וכמו שביארנו, שהטוב והרע נמשך ובא לפי עניני ההנהגה לצורך התיקון הכללי. אך ודאי שהשכר ועונש יהיה לעולם הבא, לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. אמנם הודיענו, שבזמן תוקף עקבות משיחא, לא יקשה עלינו אם הצדיקים נשפלים השפלה גדולה, ואם בני האדם צועקים ולא נענים, וכל שאר הדברים הרעים שאמרו רז״ל (סוטה מט ע״ב), “בעקבות משיחא חוצפא יסגי”, כי כל זה נולד לפי שאין הצדיקים יכולים אפילו בזכותם לתקן הקלקולים ההם, כי השעה גורמת כך, וכדי להוליד מזה התיקון השלם שיהיה אחר כך בגילוי יחודו ית׳, וכמו שביארנו: