חלק רביעי, פרק ד׳ — בק"ש וברכותיה

דרך ה׳ · лист 5 из 6
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
זענין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: ואמנם לתיקון הגדול הזה יתחבר תיקון אחר והוא הנכלל בשבח שאומרים אח״ז דהיינו בשכמל״ו. וזה כי הנה כבר ביארנו שכלל כל השפעותיו ית׳ והארותיו הם ענינים נמשכים במסיבות שונות וכלם נשרשים ונתלים ביחודו ית׳ ושלימותו האמיתי. והנה הנבראים מתנהגים בגלגולים שונים לפי כלל ההשפעות האלה ומסיבותיהם וסוף הכל הוא שיגיעו להשתלם בשלימות האמיתי כי אולם גזרה החכמה העליונה שלא ימשך ולא יגיע ההשתלם לברואים אלא ע״י כל המסיבות האלה ואחר כל גלגוליהם. והנה בהיות הפעולה והשליטה ליחוד נתלה הכל בו ונודעות כל ההשפעות שאינן אלא ענפי היחוד והדרך להגיע הברואים אליו. והנה בהיות הכונה בפ׳ ראשון לתלות הכל ביחוד כמ״ש נמצאו כל ההשפעות נתלות בזה והכל שב אל ענין השלימות האמיתי שזכרנו. והנה הנולד מזה בברואים הוא שישרה שמו עליהם ותתדבק בם קדושתו התדבקות גדול וישלוט בם וימשיכם אחריו תמיד וימצאו כלם נתלים בו ומשתלמים בשלימותו וזהו המצב שיגיעו לו באמת בסוף כל הגלגולים. והנה בהיותם כך נמצא חפצו ית׳ נעשה וכבודו מתגדל וזה עיקר העטרה שהוא מתעטר בברואיו וכביכול מתגדל בם. ואמנם עתה אין הדבר הזה משתלם אלא ברוחנים כי הנה הם טהורים וקדושים ושמו ית׳ שורה עליהם ומתקשר בם התקשרות גדול והם נמשכים ממש אחריו בכל עת ובכל שעה וכבודו מתגדל בהם. אך בתחתונים אין הדבר נשלם מפני שאינם עדיין שלמים והרע מתערב בהם ולא הטהרו ממנו וכביכול אין כבודו ית׳ מתגדל בהם כראוי. והנה המלאכים מצד התיקון שהם בו משבחים שבח זה בשכמל״ו אך התחתונים א״א להם לשבח אותו כי אינם ראוים לזה ולא השם שורה עליהם כראוי ולא הכבוד מתגדל בם. אלא יעקב אבינו ע״ה זכה כבר לזה בעת פטירתו מן העולם בהיותו עם כל בניו הקדושים סביביו שלא היה בהם פיסול ונתעטרו ביחודו ית׳ שאמרו שמע ישראל וכו׳ ואז ענה הזקן בשכמל״ו. ונמצא שמצדנו אין אנו ראוים לענין הזה אלא קצת ממנו ניתן לנו מצדו של יעקב אבינו וע״כ אנו אומרם אותו אך בחשאי זולתי ביום הכפורים שמתעלים בו ישראל למדריגת המלאכים וכמ״ש במקומו בס״ד:
חפרשה ראשונה דקריאת שמע: ואמנם שאר הפרשיות הנה הם השלמת זה הענין ונכלל הענין בג׳ עיקרים והם קבלת עול מלכותו ואהבתו קבלת עול מצות וזכירת יציאת מצרים. הפרשה ראשונה בה יתכוין האדם להתחזק באהבתו ית׳ בכל תנאיה דהיינו בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ולהמשיך הארת קדושתו ית׳ ועול מלכותו ית׳ לבניו ולכל צאצאיו והיינו ושננתם לבניך. וליתקן בכל בחינות מצבו של האדם דהיינו בשבתך בביתך ובלכתך וכו׳ ולתקן בזה בחי׳ הבית שלו והיינו וכתבתם וכו׳: