פרצופי או״א

קל״ח פתחי חכמה · лист 2 из 3
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
קיבאו״א - התפשטות מוחי ז״א בכללות ובפרטות:
אבא הוא סוד התלת מוחין דז״א, אך בכלל אחד, כזרע במוח האב. ואימא היא עצמה גילוי המוחין דז״א, ובה נתקנים בפרט, כעובר בבטן אמו:
אחר שביארנו ענין או״א, נבאר עתה מה שיש להבחין בהם:
אבא הוא סוד הג׳ מוחין דז״א, אך בכלל אחד, כבר אמרנו שאו״א הם התפשטות הח״ס, המביא מוחי ז״א עד המקום שצריך. ואמנם יש הפרש בין או״א, כמו שיש בענין הולד הנולד משניהם. שבתחלה בזכר הוא בכח ובכלל, ואינו יוצא ממנו אלא בדרך כלל. אך הנקבה מפרטת אותו בזמן העיבור, עד שניכר ונראה סימנו לחוץ.
כן למעלה - או״א שניהם כוללים מוחי הז״א, ועתידים להוציאם. אלא אבא כשמוציא אותם - אינו מוציא אותם אלא בכלל אחד, ואי׳ כשמוציאה אותם, אפילו קודם הלידה, הרי הם נודעים וניכרים בה, ומכל שכן אחר שיולדת אותם:
כזרע במוח האב, שהוא כלול שם, וגם כשיוצא - יוצא בכלל אחד:
ואימא היא עצמה גילוי המוחין דז״א, ובה נתקנים בפרט. כעובר בבטן אמו, זה סוד חו״ב, חכמה הוא כלל, בינה היא התבוננות על החכמה, והוא פרטיות הדבר. ונמצא לפי זה, אבא עצמו - התפשטות בסוד גילוי המוחין בדרך כלל, וכן כשהוא מוציא אותם - מוציא אותם בכלל, ואי׳ הוא סוד התפרט המוחין. וכן כשפועלת פעולתה בהם - מגלה אותם בפרט, בסוד העובר במעי אמו:
קיגזיווגי או״א וישסו״ת:
או״א עומדים בזיווגם תמיד למעלה, כדי שלא להפריד תיקון המוחין מצד השורש. אך ישראל סבא ותבונה הם סוד התפשטותם, לעשות מוחין בז״א בסדר הראוי לו:
אחר שפרשנו ענין או״א עצמם, עתה נבאר מה שיש להבחין בזיווגם:
או״א עומדים בזיווגם תמיד למעלה: כדי שלא להפריד תיקון המוחין מצד השורש, כבר שמעת איך עיקר ההנהגה תלויה במוחין. ואמנם אלו הם העולים והיורדים לצורך השכר והעונש בעולם, וכפי כח המוחין - כך כח ההשפעה.
אך המדה כך היא, האור שפועל פעולה - צריך שמקורו יהיה חזק וקיים, ואז יוכל או להתפשט או שלא להתפשט, אך לא שיבלע האור בזמן אחד, שיצטרך חידוש ממש בזמן אחר להוציאו. על כן או״א עליונים - הם שורש המוחין למעלה, וזה צריך שלא יפגם. אך יסו״ת, הם העשוין לפשט המוחין בז״א, אלו אין זיווגם תמידי.
יש להקשות, הרי בדברי הרב זללה״ה מצאנו היפך מזה, שאדרבא, זיווג המוחין הוא שאינו תמידי, אלא זיווג חיות העולמות הוא הנמצא תמידי.
תשובה, מה שאנו מדברים כאן - הוא במהות הפרצופים לפי ענין ההנהגה, והיינו כי האורות משתלשלים ויורדים לפי ענין ההנהגה, מדרגה אחר מדרגה. פירוש - המוחין בז״א הם כללות הנהגת המשפט בסוד חד״ר, וכל שאר הפרצוף של ז״א הולך אחר זה, דהיינו חג״ת נה״י, אלא שהעיקר הוא במוחין. ותבין שאין אנו מדברים עתה בפעולה, אלא באורות - במהות מדרגותיהם.
וכשהגיע האור לעשות חב״ד דז״א - אז נקרא שהגיע להעמיד ההנהגה על מכונה. ואמנם ענין או״א הוא ענין חב״ד אלה, אלא שהם שורש, שעדיין לא הגיעה ההדרגה לבחינה שצריך לפי הנהגת העולם. ולפי דרך זה - בח״ס יש שורש ענין חד״ר, וזה השורש מוציא או״א בסוד כלל ופרט.
פירוש - שכל עניניו של אבא הוא החד״ר, אך בכלל, וענין אימא הוא ענין החד״ר ביותר פרט, ועדיין נקרא שורש. ועוד נעשה התפשטות בשורש זה, שהולך ומשים בז״א ההנהגה הזאת כראוי, והיינו שעושה המוחין שלו, שאז ההנהגה במקומה, ובכחה הראוי לעולמות.
ועל פי זה אמרנו, שמפני כך או״א עילאין, שהם החד״ר רק בשורש, הם עומדים בזיווג תמידי, שהרי הם בתיקון תמידי, בחינת מ״ה וב״ן בגילוי היחוד, ובכל היתרונות שגורם הזיווג.
אך יסו״ת - ענינם ההתפשטות לצורך הז״א, והוא מתיחס יותר אל הז״א. על כן אין בו תיקון תמידי, אדרבא, כשאין צריך פעולה חדשה, שהוא חידוש המוחין, אינם אלא מפשטין הענין המתוקן כבר בשורש, והם המוחין לפי הזיווג שכבר נעשה.
אך כשצריך לחדש מוחין - אז צריך שיהיו נכללים גם הם בזיווג, כי צריך שיקחו הבחינה החדשה המתחדשת בזיווג, ויפשטוהו בז״א. אך כשהם עושים פעולתם בז״א, כשהם מלובשים בתוכו, ודאי שאין צריך ביניהם זיווג, שהוא ההתלהטות החדש, כי אינם אלא המשך. אבל או״א, שהם הם החד״ר בשורש, צריך שיהיה ענין זה מתוקן היטב.
כלל הענין, יש מהות הפרצופים, ויש פעולתם, אך פעולתם לפי מהותם. זיווג חיות העולמות נמשך מן שורש ההנהגה, שהוא מתוקן תמיד, אך זיווג המוחין - מן ההתפשטות, ולכן אינו תדירי:
אך יסו״ת הם סוד התפשטותם, לעשות מוחין בז״א בסדר הראוי לו, לפשט ההנהגה מן השורש אל מקומה כראוי: