Купля-продажа, дарение, посланец и опекун

Хошен Мишпат · חושן משפט · הלכות מכירה ומתנה · лист 2 из 5
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
דוְכָל זֶה לְעָשִׁיר, אֲבָל הָאוֹמֵר לִתֵּן לְעָנִי בֵּין מַתָּנָה מוּעֶטֶת בֵּין מַתָּנָה מְרֻבָּה — אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ מִן הַדִּין, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה כְּנֶדֶר. וַאֲפִלּוּ גָּמַר בְּלִבּוֹ לִתֵּן — צָרִיךְ לְקַיֵּם מַחֲשַׁבְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת צְדָקָה: א
ההָרוֹצֶה לִמְכֹּר קַרְקַע אוֹ בַּיִת, וּבָאוּ שְׁנַיִם כָּל אֶחָד מֵהֶם אוֹמֵר אֲנִי אֶקַּח בְּדָמִים אֵלּוּ וְאֵין אֶחָד מֵהֶם בַּעַל הַמֶּצֶר, אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶם מִיּוֹשְׁבֵי עִירוֹ וְהַשֵּׁנִי מֵעִיר אַחֶרֶת — בֶּן עִירוֹ קוֹדֵם. הָיוּ שְׁנֵיהֶם מִיּוֹשְׁבֵי עִירוֹ וְאֶחָד מֵהֶם שְׁכֵנוֹ — שְׁכֵנוֹ קוֹדֵם. וְאִם הַשֵּׁנִי הוּא חֲבֵרוֹ הָרָגִיל עִמּוֹ וּשְׁכֵנוֹ אֵינוֹ רָגִיל עִמּוֹ כְּלָל — חֲבֵרוֹ קוֹדֵם. הָיָה אֶחָד מֵהֶם חֲבֵרוֹ וְאֶחָד מֵהֶם קְרוֹבוֹ — חֲבֵרוֹ קֹדֶם, שֶׁנֶּאֱמַר “טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק”. אֲבָל לִשְׁאָר כָּל אָדָם — קְרוֹבוֹ קוֹדֵם, חוּץ מִתַּלְמִיד חָכָם שֶׁקּוֹדֵם אֲפִלּוּ לִשְׁכֵנוֹ וַחֲבֵרוֹ הָרָגִיל אֶצְלוֹ. וְכָל קְדִימוֹת אֵלּוּ הֵן מִצְוַת חֲכָמִים, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר “וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ”:
והַמּוֹסֵר מָעוֹת אוֹ חֵפֶץ לְיַד חֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ תֵּן זֶה לִפְלוֹנִי שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לוֹ בְּמַתָּנָה — הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ אָמַר זְכֵה לִפְלוֹנִי, וְזָכָה לוֹ בְּקַבָּלָתוֹ כְּאִלּוּ קִבְּלוֹ פְּלוֹנִי בְּעַצְמוֹ, שֶׁזָּכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, וְשׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ מִן הַדִּין. וְאִם בָּא לַחֲזֹר בּוֹ וְלִטְּלוֹ מִיָּדוֹ — לֹא יִתְּנֶנּוּ לוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן אוֹנְסוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת הַלְוָאָה (סל״ב). אֲבָל אִם אָמַר הוֹלֵךְ חֵפֶץ זֶה לִפְלוֹנִי שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לוֹ בְּמַתָּנָה, אוֹ שָׂא לִפְלוֹנִי, אוֹ יְהֵא זֶה לִפְלוֹנִי — יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ מִן הַדִּין אִם הַלָּה הוּא עָשִׁיר, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה חֶסְרוֹן אֲמָנָה אִם הִיא מַתָּנָה מוּעֶטֶת. וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא חָזַר בּוֹ — יֵשׁ לַשָּׁלִיחַ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ, אֲפִלּוּ מֵת הַמְשַׁלֵּחַ קֹדֶם שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ, וְאֵין הַיּוֹרְשִׁים יְכוֹלִים לְבַטֵּל הַמַּתָּנָה מִיַּד הַשָּׁלִיחַ, מִפְּנֵי שֶׁמִּצְוָה לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַמֵּת כְּשֶׁמָּסַר לְיַד אַחֵר בְּחַיָּיו:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
עיין גמרא דפריך מלוי שהוא למעשרו כעני למעשרו (ועוד דלא משני שהלוי הוא עני). ומגמרא זו למד המרדכי פ״ג דגיטין למתנות כהונה, הובא בדרכי משה סימן ר״ד, ולא חילקו בין עשיר לעני. אך בהגהות מיימוניות פי״א מהלכות זכייה לא כתב כן. וכ״מ במרדכי פרק הזהב שהביא רמ״א סימן רמ״ג. וכ״מ בהדיא ברמ״א שם סעיף א׳ ע״ש ובסמ״ע ובהגהות מרדכי. וכ״מ פשט לשון הטור וש״ע סי׳ קכ״ה. וכ״מ בירושלמי, דהא רב סבירא ליה דברים אין בהם משום מחוסר אמנה אפילו במתנה מועטת ואמאי לא הוצרכו לאמלוכי שמא יחזור בו ויתננו לאחר.
ועל כרחך צריך לומר דלא דמי כלל למעשר לוי עשיר שמצוה תלויה בדגן ולא בלוי בלבד, מה שאין כן בצדקה עיקר המצוה היא משום עניות העני ולא משום הממון שנתחייב בצדקה, שהרי אף מי שכבר הפריש חומש מממונו ואסור לו ליתן יותר, חייב לקיים מוצא שפתיו משום שהוא דבר מצוה על כלל ישראל, ומצוה זו גרמתה היא עניות העני לכן זכה בה עני זה, כיון שמצוה ליתן לו למלאות חסרונו, ואף שזה יוכל להפטר ממנה מכל מקום כל ישראל מצווים לפרנסו, נמצא שנדר דבר מצוה. מה שאין כן במעשר, כלל ישראל יכולים שלא ליתן ללוי עשיר זה ודו״ק: