Находка и поклажа

Хошен Мишпат · חושן משפט · הלכות גזלה וגנבה · лист 11 из 17
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וּכְדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בַּאֲבֵדָה כָּךְ אָמְרוּ בְּפִקָּדוֹן שֶׁהָלְכוּ בְּעָלָיו לִמְדִינַת הַיָּם, שֶׁחַיָּב הַנִּפְקָד לְהִתְעַסֵּק בְּתַקָּנַת הַפִּקָּדוֹן כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּתְעַסֵּק בַּאֲבֵדָה (אַךְ שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לְמָכְרוֹ מִפְּנֵי הֶפְסֵד הֶעָתִיד לָבוֹא, כְּגוֹן חָמֵץ לִפְנֵי הַפֶּסַח שֶׁאִם יַמְתִּין לְמָכְרוֹ עַד שָׁעָה חֲמִישִׁית בְּעֶרֶב פֶּסַח יִמְכְּרֶנּוּ בְּזוֹל מְאֹד, וּבַאֲבֵדָה בְּעִנְיָן זֶה מוֹכְרָהּ מִתְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁיִּמְכֹּר בְּיֹקֶר, אֲבָל בְּפִקָּדוֹן יַמְתִּין עַד שָׁעָה חֲמִישִׁית, שֶׁמָּא יָבוֹא בְּעָלָיו וְיִקָּחֶנּוּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה):
כהוְאִם מָצָא סְפָרִים אוֹ הֻפְקְדוּ אֶצְלוֹ — גּוֹלְלָן מִתְּחִלָּתָן לְסוֹפָן, כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס בָּהֶן הָאֲוִיר פַּעַם אַחַת בְּכָל שְׁלֹשִׁים יוֹם. וּכְשֶׁהוּא פּוֹתְחָן לְגוֹלְלָן לְצָרְכָּן — יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לִקְרוֹת בָּהֶם, אֲבָל לֹא יִפְתָּחֵם בַּתְּחִלָּה כְּדֵי לִקְרוֹת בָּהֶם. וְלֹא יִקְרָא פָּרָשָׁה וְיִשְׁנֶה. וְלֹא פָּרָשָׁה שֶׁלֹּא לְמָדָהּ מֵעוֹלָם, מִפְּנֵי שֶׁשּׁוֹהֶה הַרְבֵּה וְנוֹגֵעַ וּמוֹשֵׁךְ אֵילָךְ וְאֵילָךְ וּמְקַלְקֵל הַסֵּפֶר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּפָרָשָׁה שֶׁלְּמָדָהּ אֵינוֹ צָרִיךְ לִגַּע כְּלָל.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּתַּנָ״ךְ, אֲבָל בְּתַלְמוּד הַשּׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְּעָמִים שָׁוֶה לְהַלּוֹמֵד בַּתְּחִלָּה, וְאַדְּרַבָּה הַבָּקִי יוֹתֵר צָרִיךְ עִיּוּן גָּדוֹל יוֹתֵר בַּהֲלָכוֹת הַצְּרִיכוֹת לִשְׁמוּעָה שֶׁמְּעַיֵּן בָּהּ:
כווּכְשֵׁם שֶׁאָסוּר לִלְמֹד כָּךְ אָסוּר לְהַעְתִּיק אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּאֲבֵדָה, אוֹ בְּפִקָּדוֹן שֶׁהֻפְקַד אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, אֲבָל אִם הֻפְקְדוּ סְפָרִים אֵצֶל תַּלְמִיד חָכָם — יֵשׁ מַתִּירִים לִלְמֹד וּלְהַעֲתִּיק מֵהֶם אִם אֵין לוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהֶם, לְפִי שֶׁכְּשֶׁהִפְקִידוֹ אֶצְלוֹ יוֹדֵעַ הָיָה שֶׁהַנִּפְקָד תַּלְמִיד חָכָם וְיִלְמֹד וְיַעְתִּיק מֵהֶם וְעַל דַּעַת כֵּן הִפְקִידוֹ אֶצְלוֹ מִן הַסְּתָם. אֲבָל אִם יָדוּעַ שֶׁהוּא מַקְפִּיד עַל זֶה — אָסוּר.
וְיֵשׁ אוֹמְרִיםב שֶׁאִם הִפְקִיד אֶצְלוֹ סְתָם וְלֹא גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁהוּא מַקְפִּיד, אַף שֶׁאַחַר כָּךְ הוּא מוֹחֶה בּוֹ בְּפֵרוּשׁ — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁלֹּא גִּלָּה דַּעְתּוֹ מִתְּחִלָּה שֶׁהוּא מַקְפִּיד בְּוַדַּאי נִתְרַצָּה, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם, וַהֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ הִשְׁאִיל לוֹ כָּל מֶשֶׁךְ זְמַן שֶׁהִפְקִיד אֶצְלוֹ, וְשׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ עַד עֵת בּוֹאוֹ לִטֹּל פִּקְדוֹנוֹ, שֶׁכְּבָר זָכָה הַתַּלְמִיד חָכָם בִּשְׁאִילָה זוֹ בִּמְשִׁיכָה.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
עטרת זקנים סי׳ י״ד. וכן דעת הש״ך סי׳ רצ״ב ס״ק ח. עיין שם בתוספות. והמרדכי מדמי תלמיד חכם לשולחני.
ואף שהתוס׳ כתבו כן לרב הונא. הא רב הונא גופיה סבירא ליה בהשואל דשואל לא קני עד שישתמש, אם כן לא מהני כלל לזה מה שהוא שואל לרב הונא, ולא לרב נחמן. אלא היינו טעמא, שכיון שבידו להוציאן, זכייה זו זכה במשיכה, וכדין לוה. והוא הדין לרב נחמן. אלא דכיון דהברירה בידו שלא להוציאן, הלכך אם נגנבו קודם שהוציאן לא הוי עדיין לוה לרב נחמן, כי אפשר שלא היה מוציאן כלל (ומשום הכי נמי לא מעל טרם שהוציא, מפני שאינו לוה עדיין עד שעה שיוציאן. ונסתלקה בזה השגת החכם צבי סי׳ ע״ג על הש״ך), דהא רב נחמן אמר דלמא מתרמי כו׳, ודלמא לא מתרמי (ועוד יש לומר טעמא דרב נחמן הואיל ואין כל הנאה שלו, דהמשאיל גם כן נהנה, שהרי הפקידם לשמרם, הלכך פטור מאונסים כמ״ש הש״ך סי׳ ע״ב ס״ק כ״ט ול׳ בשם ר״ן ורשב״א).
והנה משמעות התוס׳ דאף לרב הונא אינה הלואה גמורה שסתמה ל׳ יום, אלא צריך ליתן לו מעות אחרים, הואיל ונתן לו בתורת פקדון ומצי למתבעינהו כל שעתא ושעתא, ואפילו הכי יכול ליתן לו מיד מעות אחרים משום דעד שעתא דתבעא להו קני להו. והוא הדין לרב נחמן דשומר שכר הוא, ותשמישו זהו שכרו עד ההיא שעתא דתבע להו, וקני להו עד ההיא שעתא במשיכה לחזרה, כר׳ אלעזר דפליג ארב הונא וסבירא ליה דד׳ שומרים קונים במשיכה לחזרה ע״ש בגמ׳. ובר מן דין בנידון דידן דמי לחזרה בתוך הזמן כיון שאינו נוטל פקדונו, ובתוך הזמן פשיטא דשומר שכר דמי לשוכר שאין המשכיר יכול לחזור. עיין סי׳ שמ״א (וסי׳ של״ג ושל״ד, גבי מלמד שאין בעל הבית יכול לחזור בתוך הזמן, ומלמד נוטל שכר שימור לדינא דגמרא בנדרים דף ל״ז א׳ והוה שומר שכר).
ומכל מקום לענין מעילה לא קיימי ברשותיה, כי אינו אלא שומר עליהן בשכר שיוכל ללותן כשיצטרך למזבן זבינא, וכל זמן שלא נזדמן לו זבינא אינו לוה עליהן לרב נחמן, אלא לרב הונא הוא דשואל הוי ולא שומר שכר. ועיין בב״מ צ״ט דאפילו משאיל לא מעל אלא לפי טובת הנאה. ופי׳ הרמב״ם במשנה פ״ה דמעילה דהוא הדין למתנה. ובשומר שכר אין למפקיד טובת הנאה. הלכך לא דמי לשוכר שברמב״ם הלכות מעילה: