Путники в дороге и страдания животных

Хошен Мишпат · חושן משפט · הלכות שמירת גוף ונפש · лист 2 из 5
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
דאֲבָל לִטְרֹחַ בְּגוּפוֹ חַיָּב לְהַצִּיל כָּל בַּעֲלֵי חַיִּים מִצַּעַר, אֲפִלּוּ שֶׁל הֶפְקֵר, וַאֲפִלּוּ שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים. אֶלָּא שֶׁרַשַּׁאי לִתְבֹּעַ שָׂכָר מִן הַנָּכְרִי אַחַר כָּךְ.
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאָסוּר מִן הַתּוֹרָה לְצַעֵר כָּל בַּעֲלֵי חַיִּים בְּיָדַיִם, אֶלָּא אִם כֵּן הֵם מְצַעֲרִים לָאָדָם, אֲזַי מֻתָּר אֲפִלּוּ לְהָרְגָם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ תּוֹעֶלֶת לָאָדָם בַּהֲרִיגָתָם — אֵין חוֹשְׁשִׁים לְצַעֲרָם, שֶׁהֲרֵי הִתִּירָה הַתּוֹרָה שְׁחִיטָה. וְכֵן אִם צְרִיכִים לָהֶם לִרְפוּאָה, אוֹ לִשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁהֵם לְצֹרֶךְ הָאָדָם — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים. וְלָכֵן מֻתָּר לִמְרֹט נוֹצוֹת מֵאֲוָזוֹת חַיּוֹת אִם אֵין לוֹ נוֹצָה אַחֶרֶת, רַק שֶׁהָעוֹלָם נִמְנָעִים מִשּׁוּם אַכְזְרִיּוּת:
הוְאֵין צָרִיךְ לוֹמַרד שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁין לְצַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁל אָדָם, כְּגוֹן שֶׁהוּא חָכָם אוֹ זָקֵן מְכֻבָּד וּמָצָא בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ רוֹבֶצֶת תַּחַת מַשָּׂאָהּ — אֵין צָרִיךְ לִפְרֹק וְלִטְעֹן עִמּוֹ, הוֹאִיל וְאֵינוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ. וּמָמוֹן חֲבֵרוֹ נִדְחֶה מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בַּהֲשָׁבַת אֲבֵדָה. וְשָׁם נִתְבָּאֵר אֵיךְ לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין:
וה אֵין חִיּוּב פְּרִיקָה וּטְעִינָה אֶלָּא מִשֶּׁיִּרְאֵהוּ רְאִיָּה שֶׁהִיא כִּפְגִיעָה, שֶׁנֶּאֱמַר “כִּי תִפְגַּע וְגוֹ׳”, וְכָתוּב אַחֲרָיו “כִּי תִרְאֶה וְגוֹ׳”, לוֹמַר לְךָ שִׁעוּר רְאִיָּה כִּפְגִיעָה, וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶם רס״ו אַמָּה וּב׳ שְׁלִישֵׁי אַמָּה, שֶׁהוּא אֶחָד מִשֶּׁבַע וּמֶחֱצָה בְּמִיל. הָיָה בֵּינֵיהֶם יוֹתֵר מִזֶּה — אֵין צָרִיךְ לֵילֵךְ אֶצְלוֹ אַף עַל פִּי שֶׁרוֹאֵהוּ.
(וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין צָרִיךְ לֵילֵךְ וּלְהַצִּיל בַּעֲלֵי חַיִּים אֵלּוּ אוֹ שֶׁל הֶפְקֵר מִצַּעֲרָן יוֹתֵר מֵרס״ו וּב׳ שְׁלִישֵׁי אַמָּה, אַף עַל פִּי שֶׁרוֹאֶה אוֹתָן. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם אֵינוֹ רוֹאֶה בְּעֵינָיו אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ מִן צַעֲרָן — אֵין צָרִיךְ כְּלָל לֵילֵךְ אֶצְלָם אֲפִלּוּ פָּחוֹת מרס״ו אַמָּה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר “כִּי תִרְאֶה” וְ“כִּי תִפְגַּע”, וְזֶה לֹא פָּגַע וְלֹא רָאָה):
זמָצָא בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ רְבוּצָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַבְּעָלִים עִמָּהּ — מִצְוָה לִפְרֹק מֵעָלֶיהָ וְלִטְעֹן עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר “עָזֹב תַּעֲזֹב” מִכָּל מָקוֹם, “הָקֵם תָּקִים” מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר “עִמּוֹ”? שֶׁאִם הָיָה בַּעַל הַבְּהֵמָה שָׁם וְהָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ וְאָמַר לָזֶה שֶׁפָּגַע בּוֹ הוֹאִיל וְעָלֶיךָ מִצְוָה אִם רָצִיתָ לִפְרֹק לְבַדְּךָ פְּרֹק — הֲרֵי זֶה פָּטוּר, אֶלָּא אִם כֵּן בַּעַל הַבְּהֵמָה אֵינוֹ יָכוֹל לְסַיְּעוֹ כְּגוֹן שֶׁהוּא זָקֵן אוֹ חוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר “עִמּוֹ”.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
דרכי משה נימוקי יוסף (ומה שכתב שם בשב ואל תעשה, זה אינו מוכרח כלל בסוגיא דברכות (י״ט ע״ב), די״ל ממונא שאני. ואף לרש״י שם (דף כ׳ ע״א), היינו בממון חבירו, אבל צער בעלי חיים לחוד לא גרע כבודו של אדם משאר צרכיו, כמו שכתב הנמוקי יוסף גופא וכל שכן לכבודן, וגם הנימוקי יוסף מודה בזה):
ברייתא ל״ג (עיין טור סעיף י״א שלא נתן כלל כל מקום אלא פרט כגון כו׳, ולא הזכיר זה. ואף רמ״א שכתב כל מקום דפטור כו׳, דוקא קאמר בכל מקום שהזכירו לשון פטור, רוצה לומר ממצות פריקה, אבל אין זקוק לו משמע לגמרי. וכן משמע בב״י שכתב דהרי״ף ורמב״ם השמיטו פטורא דרבצן ועומד משום דחייב משום צער בעלי חיים, ואפילו הכי הזכירו ברייתא זו. וכן הרז״ה לא הזכיר ברייתא זו בהשגה. ובפרט לגירסת רי״ף ורא״ש דומדדה עמו הוא סיום ברייתא זו, ומיירי בשכר, מכלל דרישא אפילו בשכר לא. וכן משמע בהדיא בשלחן ערוך שכלל פריקה וטעינה באדם אחד בסעיף א׳, ועל זה כתב בסעיף ה׳ מאימתי כו׳ ולטעון כו׳ אינו זקוק כו׳, ואי זקוק משום פריקה זקוק לטעון בשכר כיון שהוא כבר שם, והשלחן ערוך סבירא ליה כרמ״א, עיין ב״י וכסף משנה. גם אי אפשר כלל לומר דיותר מרס״ו אמה וב׳ שלישי אמה אין צריך בחנם אלא בשכר, דהא אין לו שכר אלא שכר פסיעות עד תוך ריס, דהא אף אם היא של נכרי ולא יתן לו שכר כלל מחויב הוא לילך ולפרוק כמ״ש סמ״ע, אלא מגיע לו שכר, וכיון שהגיע לריס חל עליו חיוב פריקה בחנם ונפקע שעבודו מיד שהגיע לתוך ריס, דהא קנין השכירות הוא בשעת הפעולה כל רגע ורגע כדאיתא בקדושין דף מ״ח ע״א.
ובא״ח סימן ש״ה וסי׳ תצ״ח, אם תמצי לומר דלא מיירי דוקא ברואה, יש לומר דכיון שהתורה הקפידה על צער בעלי חיים לא רצו חכמים לצערם בגזרתם. ומה שכתב מהר״ם דחי, אינו דחיה בהכרח דהא שב ואל תעשה הוא, ובכהאי גוונא לא דחינן איסורא דרבנן אפילו אמירה לנכרי במילה סי׳ של״א, ובשופר סי׳ תקפ״ו, ובערל הזאה ואיזמל פסחים דף צ״ב א׳, עיין ביו״ד סי׳ רס״ו סעיף ה׳, וכן הוא בכמה דוכתי. אלא דהכא לא העמידו דבריהם ודחו דבריהם משום צער בעלי חיים, נמצא שצער בעלי חיים דחה את דבריהם):