Бесхозное имущество и посягательство на чужое

Хошен Мишпат · חושן משפט · הלכות נזקי ממון · лист 2 из 5
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
אֲבָל אִם אֵין זְכוּת זֶה בָּא לָהֶם מִן הַמֶּלֶךְ — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גֶּזֶל שֶׁל תּוֹרָה. אֲפִלּוּ חָטַף דָּגִים מִן הַמְּצוּדָה שֶׁל צֵיד יִשְׂרָאֵל, אִם אֵין לָהּ תּוֹךְ שֶׁאֵינָהּ כְּלִי — לֹא קָנְתָה הַדָּגִים לִבְעָלֶיהָ מִן הַהֶפְקֵר. וְאַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם:
דוְכָל זֶה בִּנְהָרוֹת (וִיעָרִים), אֲבָל דָּגִים שֶׁהֵם בְּבֵיבָרִין שֶׁל בְּעָלִים, וְכֵן חַיָּה וְעוֹף שֶׁבְּבֵיבָרִין שֶׁל בְּעָלִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בֵּיבָר גָּדוֹל וְהֵם מְחֻסָּרִים בּוֹ צִידָה, שֶׁצָּרִיךְ לְהָבִיא מְצוּדָה לָצוּד אוֹתָם שָׁם, הֵם שֶׁל בַּעַל הַבֵּיבָר, לְפִי שֶׁהַבֵּיבָר הוּא כְּחָצֵר הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת לוֹ לְדַעְתּוֹ שֶׁהִיא קוֹנָה לָאָדָם כָּל דְּבַר הֶפְקֵר כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, שֶׁהֲרֵי הֵם מִשְׁתַּמְּרִים בַּבֵּיבָר שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לָצֵאת לְהָלְאָה מֵהֶקֵּף הַבֵּיבָר:
ההַזּוֹרֵק בְּקַעַת עַל אִילָן שֶׁל הֶפְקֵר לְהַשִּׁיר מִמֶּנּוּ פֵּרוֹת — אָסוּר לְאָדָם אַחֵר לְהַגְבִּיהַּ פֵּרוֹת אֵלּוּ מֵהָאָרֶץ לְעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא קְנָאָם זֶה הוֹאִיל וְלֹא בָּאוּ לְיָדוֹ וְזֶה שֶׁהִגְבִּיהָם זָכָה בָּהֶם, אַף עַל פִּי כֵן אָסְרוּ חֲכָמִים לִטְּלָם מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם:
ויוֹנֵי שׁוֹבָךְ וְיוֹנֵי עֲלִיָּה שֶׁהֵם שֶׁל הֶפְקֵר, וְהַשּׁוֹבָךְ וְהָעֲלִיָּה לֹא קָנוּ אוֹתָן לְבַעְלֵיהֶם מִתּוֹרַת חָצֵר הוֹאִיל וְאֵינָן מִשְׁתַּמְּרִים בָּהֶם — אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לְאַחֵר לִטְּלָן, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. וְהוּא הַדִּין לִנְחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים.
וְכָל אֵלּוּ שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם אִם עָבַר וְנָטַל — הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהַחֲזִיר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וַאֲפִלּוּ אִם נָטַל קָטָן — חַיָּב אָבִיו לְהַחֲזִיר, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם:
זוְכָל מְצִיאָה וְהֶפְקֵר שֶׁהִיא בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל אָדָם — הֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ. חֲכָמִים תִּקְּנוּ דָּבָר זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי מַחֲלֹקֶת אִם אֶחָד יַגְבִּיהַּ מְצִיאָה מִצַּד חֲבֵרוֹ, לְכָךְ תִּקְּנוּ שֶׁכָּל הַקּוֹדֵם לָהּ בְּאַרְבַּע אַמּוֹתָיו זָכָה בָּהּ, וְשׁוּב אֵין אַחֵר רַשַּׁאי לִטְּלָהּ, וְאַף אִם נְטָלָהּ צָרִיךְ לִתְּנָהּ לָזֶה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמָקוֹם מֻפְקָר, אֲבָל בִּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ לֹא תִּקְּנוּ אַרְבַּע אַמּוֹת לְאָדָם אַחֵר, אַף שֶׁאֵין חֲבֵרוֹ עוֹמֵד שָׁם, וְלֹא זָכְתָה לוֹ שָׂדֵהוּ הוֹאִיל וְאֵין מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ מִשְׁתַּמֵּר כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.
וְאַף בְּמָקוֹם מֻפְקָר לֹא תִּקְּנוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, הוֹאִיל וְרַבִּים דּוֹחֲקִים שָׁם וְאֵין לְכָל אֶחָד אַרְבַּע אַמּוֹת מְיֻחָדוֹת:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
אלא דלהרמב״ם זה אינו אלא במלך, כעמון ומואב שטהרו בסיחון שהיה מלך האמורי, מדסיים הרמב״ם שם הרי דיניו כו׳, מכלל שמדינא דמלכותא נגעו בה, וכן הוא בכסף משנה שם. ועיין שם בשם הרשב״א דאף בדינא דמלכותא לא קני גופו, מכלל שלא בדינא דמלכותא לא קני כלל. דלמה שכתב הכסף משנה בלישנא בתרא, קשה מאי מייתי רב פפא מעמון ומואב לעבד שנשבה ושלא בדינא דמלכותא. כי מלכות סיחון מועלת לישראל, כמשמעות הרמב״ם ועבד הנלקח כו׳ כעבד כנעני כו׳, משמע אף לישראל שהוא ממלכות אחרת. דהכא אין הטעם כמ״ש הרמב״ם סוף פ״ה מהלכות גזלה שהרי הסכימו כו׳ והוא אדוניהם כו׳, דהא עיקר הקנין הוא באומה אחרת, אלא שכן הוא משפטי כל המלכים במלחמותיהם. אלא ודאי שגם עבד שנשבה מיירי בדינא דמלכותא. דסתמא דמילתא אי אפשר בענין אחר, או שנשבה בפרהסיא בחוזק יד במלחמה על מלך זה ממלך אחר, או שנשבה בגנבה והוליכוהו למלכות אחרת ופדאוהו שם, ואם היתה אותה המלכות בשלום עם מלכות זו סתמא דמלתא אפשר להוציאו בלא פדיון על פי המלך, אלא ודאי שאותה מלכות במלחמה עם מלכות זו ונותנת רשות לגנוב נפשות ממנה ולהביאן לכאן, וזו היא גם כן דינא דמלכותא כמ״ש הרמב״ם. ומכאן הוציא הרמב״ם דין זה, מדתנן סתמא עבד שנשבה, משמע אפילו בגנבה ולא במלחמת מלך דוקא, ואפילו הכי ילפינן מסיחון שקנה הארץ קנין גמור, וממלך ערד שקנה על כל פנים עבד ישראל ואפשר אפילו ישראל גופיה קנין גמור למעשה ידיו מדין תורה, מדגמרינן מיניה לעבד שנשבה הלכה למעשה. ואם כן כל שכן שקונה קרקע ישראל קנין גמור כמו שקנה סיחון. ובריש פרק לולב הגזול אמרינן בהדיא דלא קני, וכן הוא בפרק הניזקין גבי סיקריקון ובדוכתי טובא, והמג״א סי׳ תרל״ז הוסיף דאפילו של נכרי לא קני. ועל כרחך צריך לומר דמלך שאני כמו שכתב הרמב״ם.
ומיהו קנין מלך נכרי אינו אלא למעשה ידיו כדילפינן ממהם תקנו, וישראל הבא מכח נכרי הרי הוא כנכרי, ולא קני לגופו אלא ביאוש, דכיון שנתייאשו בעליו אינו עבד של ישראל כלל אלא של נכרי, וישראל הקונה ממנו קונה גם גופו כמ״ש הרמב״ם שם. ואף דלהרמב״ם לא מהני יאוש בקרקע, ועבדים הוקשו לקרקעות, שאני הכא דכתיב עבד איש עבד שיש לרבו רשות עליו כו׳ כדאמר שמואל שם. ואף שקיימא לן דצריך גט שחרור כדרבי יוחנן שם דף ל״ט, היינו דוקא משום דגמר לה לה מאשה כרבי יוחנן גופיה שם, אבל לענין חירות דרשינן עבד איש. דאם לא כן לא היה יאוש מועיל כמו הפקר כמ״ש התוס׳ בב״ק דף ס״ו ע״א ד״ה כיון כו׳ (עיין שם שכוונת קושייתם היא טעמא דגמר לה לה הא לאו הכי אין צריך גט שיחרור. דבענין אחר אין מקום לקושייתם להמעיין בסוגיא דנתייאשתי. ועל זה תירצו שאין לרבו רשות וכו׳, והיינו דרשת שמואל, אף דהתם מיירי אליבא דר׳ יוחנן, ודו״ק). ושגגה יצאה מלפני הש״ך ח״מ סימן שע״א סק״א שכתב על לשון הש״ע, והוא הדין עבדים כו׳, וזה אינו, דיאוש מהני בעבדים והוא תלמוד ערוך. וצריך לומר שכוונת הש״ך אינה אלא גוף הדין דקרקע אינה נגזלת.