Ущерб имуществу

Хошен Мишпат · חושן משפט · הלכות מציאה ופקדון · лист 3 из 8
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וְכֵן מִי שֶׁרָגִיל לְהַכּוֹת הַבְּרִיּוֹת, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַצִּיל מִמֶּנּוּ אֶלָּא אִם כֵּן יִמְסְרוּהוּ — מִצְוָה עַל כָּל אָדָם לְמָסְרוֹ לְנָכְרִים שֶׁיִּקְחוּ מָמוֹנוֹ אוֹ שֶׁיְּקַצְּצוּ יָדוֹ שֶׁלֹּא יוֹסִיף לְהַכּוֹת עוֹד. אֲבָל מִי שֶׁהִכָּה חֲבֵרוֹ בְּאַקְרַאי — אָסוּר אֲפִלּוּ לַמֻּכֶּה עַצְמוֹ לְמָסְרוֹ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאִם עָבַר וּמָסַר יֵשׁ פּוֹטְרִין בְּדִינֵי אָדָם מִשּׁוּם שֶׁאֵין אָדָם נִתְפָּס עַל צַעֲרוֹ, מִכָּל מָקוֹם לְכַתְּחִלָּה אָסוּר לְדִבְרֵי הַכֹּל, וּמָסוֹר גָּמוּר הוּא.
וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל אַלָּם שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָבוֹא לְדִינֵי יִשְׂרָאֵל — אָסוּר לִקְבֹּל עָלָיו לִפְנֵי הַשַּׂר לְכֻפּוֹ לַעֲמֹד לְדִינֵי יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁיִּטֹּל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין. וְכֵן לְכֻפּוֹ עַל יְדֵי נָכְרִים לְקַיֵּם פְּסַק דִּין יִשְׂרָאֵל — צָרִיךְ רְשׁוּת בֵּית דִּין:
זהַמּוֹסֵר — מֻתָּר לְהָרְגוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ בַּזְמַן הַזֶּה, קֹדֶם שֶׁיִּמְסֹר, אֶלָּא שֶׁאוֹמֵר הֲרֵינִי מוֹסֵר פְּלוֹנִי בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ אֲפִלּוּ מָמוֹן קַל — הִתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה, וּמַתְרִין בּוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ אַל תִּמְסֹר, אִם הֵעֵז פָּנָיו וְאָמַר לֹא כִּי אֶמְסְרֶנּוּ — מִצְוָה לְהָרְגוֹ, וְכָל הַקּוֹדֵם זָכָה, לְפִי שֶׁהַהוֹלֵךְ לִמְסֹר מָמוֹן יִשְׂרָאֵל בְּיַד נָכְרִים הוּא כְּרוֹדֵף אַחַר נַפְשׁוֹ לְמָסְרָהּ לָהֶם, וְהָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ — נִתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל הַהוֹרֵג.
וְאִם אֵין פְּנַאי לְהַתְרוֹת בּוֹ — אֵין צָרִיךְ הַתְרָאָה. וְאִם אֶפְשָׁר לְהַצִּילוֹ בְּאֶחָד מֵאֵיבָרָיו, כְּגוֹן לַחְתֹּךְ לְשׁוֹנוֹ אוֹ לְסַמּוֹת עֵינוֹ — אָסוּר לְהָרְגוֹ:
חעָשָׂה הַמּוֹסֵר אֲשֶׁר זָמַם — אָסוּר לְהָרְגוֹ. אֶלָּא אִם כֵּן הֻחְזַק בִּמְסִירוֹת ג׳ פְּעָמִים, שֶׁזֶּה יֵהָרֵג, שֶׁמָּא יִמְסֹר אֲחֵרִים.
וְאָסוּר לְאַבֵּד מָמוֹנוֹ שֶׁל מָסוֹר בְּיָדַיִם אוֹ עַל יְדֵי מְסִירָה לְנָכְרִים, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְאַבֵּד גּוּפוֹ, שֶׁהֲרֵי מָמוֹנוֹ רָאוּי לְיוֹרְשָׁיו. אֲבָלב מֻתָּר לִגְרֹם לוֹ הֶפְסֵד מָמוֹן, שֶׁכֵּיוָן שֶׁגּוּפוֹ מֻפְקָר כָּל שֶׁכֵּן מָמוֹנוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַגְבִּיהַּ אֲבֵדָתוֹ לַהֲשִׁיבָהּ לוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם, אָסוּר לִטֹּל מָמוֹנוֹ לְעַצְמוֹ (אֲפִלּוּ אֲבֵדָתוֹ שֶׁהִגִּיעָה לְיָדוֹ, הוֹאִיל וְרָאוּי לְיוֹרְשָׁיו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַמָּסוֹר דִּינוֹ כְּמוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה), וְאִם מָצָא אֲבֵדָתוֹ הִיא שֶׁלּוֹ, וְאָסוּר לְהַחֲזִירָהּ לוֹ כְּמוֹ שֶׁאָסוּר לְהַחֲזִיר לַנָּכְרִי, לְפִי שֶׁאֵינָהּ בִּכְלַל “אֲבֵדַת אָחִיךָ”. וִירֵא שָׁמַיִם יוֹצֵא יְדֵי שְׁנֵיהֶם, וְלֹא יַגְבִּיהַּ מְצִיאָתוֹ כְּלָל:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
טור בשם העיטור. ש״ך.
עיין שם דלראיית רש״ל חייב לשלם נזקי ממונו בגרמי בעלמא (וכן משמע בשלחן ערוך סעיף ז׳ ורמ״א וסמ״ע שם, שעל האיבעיא שממנה למד הרי״ף איסור כתבו דין תפיסה, מכלל שגם בדיעבד מוציאים מידו. ואין לומר משום דבאיסורא אתא לידיה, דהא בסי׳ רפ״ג ס״ב בהג״ה (עיין במ״ש ריש הלכות מציאה דכל מציאה דמיא לפקדון) אתא לידו בהתירא ואפילו הכי חלק שם הש״ך. ועוד, דגם מציאה עושה איסור בהגבהתה לעצמו לפני יאוש, אם כן כל שכן שחייב להחזיר אבדתו שהיא בעין. ולא מפטר משום דלאו אחיך הוא, שאם כן גם בניזקין ליפטר, דרעהו כתיב בהו אפילו בנזקים שבידים, כל שכן בגרמא בעלמא. אלא דמותר לאבד ממונו בגרמא אחרת, שלא יהא חמור מגופו, דמהאי טעמא איכא מאן דאמר דשרי אפילו ביד, ואידך לא פליג עליה אלא לאבדו ביד אבל באובד מעצמו לא פליג. ואפילו בדיעבד מיחייב אם הזיק ביד משום דמיקרי אחיך כמ״ש לעיל, אלא דרודף הוא עיין נימוקי יוסף ר״פ איזהו נשך, וברודף לא פטרו אלא הנרדף והרודף אחר הרודף ולא שאר כל אדם, ודו״ק).
ואזיל רש״ל לשיטתו שבפרק קמא דחולין מכשיר שחיטת מסור מכלל דבר זביחה הוא, ולא כמומר לכל התורה, כדעת ריא״ז בשלטי גבורים שם והרמב״ם ורש״י בפרק השולח כמ״ש הר״ן שם, אלא כמ״ש הר״ן בשם אחרים. וכן דעת הרמב״ן בנימוקי יוסף ר״פ איזהו נשך דמסור מיקרי אחיך ע״ש, ואם כן כל שכן דמקרי בר זביחה. דהא מומר לדבר אחד לא מקרי אחיך לרא״ם בסמ״ג וטור ושלחן ערוך י״ד סי׳ רנ״א ואפילו הכי בר זביחה הוא. והלכך לרש״י ורמב״ם וריא״ז כל שכן דלא מיקרי אחיך. וכן דעת הגהות אשר״י: