Нити цицит

Орах Хаим · симан 11 · лист 1 из 8
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
דִּינֵי חוּטֵי הַצִּיצִית, וּבוֹ ל״ה סְעִיפִים
אמִצְוַת צִיצִית, בִּזְמַן שֶׁהָיָה תְּכֵלֶת מָצוּי — הָיָה מִצְוָתָהּ שֶׁיִּקַּח ב׳ חוּטִין צְבוּעִין בְּצֶבַע הַנִּקְרָא תְּכֵלֶת, וּב׳ חוּטִין שֶׁאֵינָן צְבוּעִין הַנִּקְרָאִים חוּטֵי לָבָן, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ מְצֻוִּים לְצָבְעָן מִמֵּילָא נִשְׁאָרִים בְּלַבְנוּתָם.
וְעַכְשָׁו שֶׁאֵין לָנוּ תְּכֵלֶת — צָרִיךְ לִקַּח ב׳ חוּטֵי לָבָן בִּמְקוֹם ב׳ חוּטֵי תְּכֵלֶת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין צִיצִית פָּחוֹת מִד׳ חוּטִין, שֶׁנֶּאֱמַר: “גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ”, וְאֵין גָּדִיל פָּחוֹת מִב׳ חוּטִין שֶׁגּוֹדְלָן זֶה עַל גַּב זֶה, וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר “גְּדִלִים” הֲרֵי כָּאן אַרְבַּע. וְאִם הוֹסִיף אֲפִלּוּ חוּט אֶחָד עַל הַד׳ חוּטִין — הֲרֵי עָבַר עַל “בַּל תּוֹסִיף”, וְלָכֵן אוֹתָהּ הַצִּיצִית שֶׁהוֹסִיף בָּהּ הַחוּט הִיא פְּסוּלָה, עַד שֶׁיָּסִיר חוּט אֶחָד מִמֶּנָּה (עַיֵּן סִימָן יוד):
בחוּטֵי הַצִּיצִית צְרִיכִין שְׁזִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “פְּתִיל תְּכֵלֶת”, שֶׁיִּהְיֶה טָווּי וְשָׁזוּר כְּעֵין פְּתִילָה, וּמַה תְּכֵלֶת טָווּי וְשָׁזוּר — אַף לָבָן כֵּן, שֶׁהֲרֵי הֻקְּשׁוּ זֶה לָזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: “גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה וגו׳”:
גוּצְרִיכִים שֶׁיִּהְיוּ טְווּיִין וּשְׁזוּרִין לְשֵׁם צִיצִית דַּוְקָא, דְּהַיְנוּ שֶׁיֹּאמַר בִּתְחִלַּת הַטְּוִיָּה וְהַשְּׁזִירָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵּן לְשֵׁם צִיצִית, אוֹ שֶׁיֹּאמַר לָאִשָּׁה: טְוִי לִי צִיצִית לְטַלִּית, שֶׁנֶּאֱמַר: “תַּעֲשֶׂה לָּךְ” — לְשֵׁם חוֹבָתְךָ. וְאִם לֹא הָיוּ טְווּיִין לִשְׁמָן, אוֹ שֶׁלֹּא הָיוּ שְׁזוּרִין לִשְׁמָן — פְּסוּלִין.
וְיֵשׁ בַּעֲלֵי נֶפֶשׁ שֶׁמַּחֲמִירִין עַל עַצְמָן אֲפִלּוּ בְּנִפּוּץ הַצֶּמֶר, אֲבָל אֵין נוֹהֲגִין כֵּן:
דטָוָן נָכְרִי אוֹ שֶׁשָּׁזַר, אֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו וְאוֹמֵר לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה לְשֵׁם צִיצִית — פְּסוּלִין,א דְּנָכְרִי אֲדַעֲתֵּיה דְּנַפְשֵׁיהּ קָעָבִיד וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְדִבְרֵי הַיִּשְׂרָאֵל, אֶלָּא אִם כֵּן מְסַיֵּעַ הַיִּשְׂרָאֵל מְעַט. אֲבָל אִם טָוָן אוֹ שְׁזָרָן חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָןב וְגָדוֹל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו וְאוֹמֵר לָהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ לְשֵׁם צִיצִית — כָּשֵׁר:
האַרְבָּעָה חוּטֵי הַצִּיצִית צָרִיךְ לִתְּנָם לַטַּלִּית וּלְכָפְלָם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹנָה חוּטִין, שֶׁנֶּאֱמַר: “פְּתִיל תְּכֵלֶת”, שֶׁיִּהְיֶה כָּפוּל כְּעֵין פְּתִילָה. וּלְאַחַר שֶׁכְּפָלָן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּכָל חוּט מֵהַח׳ חוּטִין אֹרֶךְ י״ב גּוּדָלִין, וּמוֹדְדִין בַּמָּקוֹם הָרָחָב שֶׁבַּגּוּדָל:
ושִׁעוּר הַגּוּדָל שֶׁל אָדָם בֵּינוֹנִי הוּא כְּרֹחַב ז׳ שְׂעוֹרוֹת כְּשֶׁמֻּנָּחוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ בְּדֹחַק, וְהֵן כְּאֹרֶךְ ב׳ שְׂעוֹרוֹת בְּרֶוַח:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
דנכרי אדעתיה דנפשיה כו׳. כן פסק הרמב״ם. ואף הרא״ש לא נחלק עליו אלא גבי עיבוד עורות לשם ספר תורה, כיון דאין צריך לחשוב לשמה אלא בתחילת העיבוד זה יעשה הנכרי על דעת ישראל המלמדו ומזהירו על כך, אבל גבי טווית ציצית, דכל הטוויה צריכה להיות לשמה הוי דומיא דכתיבת הגט דמודה ביה הרא״ש דנכרי אדעתיה דנפשיה קא עביד, עיין ברא״ש.
וזהו טעמו של הב״ח שפסק ביורה דעה סימן רעא דבדיעבד כשר אפילו בלי סיוע הישראל, ובסימן יד כאן פסק דלא מועיל אפילו בדיעבד בלי סיוע הישראל.
ומלשון הש״ע אין ראייה כלל, שהרי בבית יוסף סימן לב מבואר להדיא דאפילו לדעת הרא״ש פסול בלא סיוע הישראל, ואף הדרכי משה לא חולק על זה אלא על כרחך צריך לומר דהש״ע קיצר כאן וסמך על מה שכתב בסימן לב, שמשם נלמד דין זה בבית יוסף.
וגדול עומד על גביו כו׳. המגן אברהם כתב דזה תלוי במחלוקת שנזכר בבית יוסף סימן תס, ושם מסיק הב״ח והמגן אברהם להקל (הגם שדברי המגן אברהם שם אינם ברורים במה שכתב דלהרא״ש כשר אפילו בנכרי וישראל עומד על גביו, שהרי הרא״ש לא הכשיר אלא גבי עיבוד כמו שכתב להדיא). וכן משמע במגן אברהם סימן יד סעיף קטן ג במה שכתב דקטן דינו כאשה, והיינו בגדול עומד על גביו כמו שיתבאר בסימן יד.