Сидение при чтении Шма и запрет дремать

Орах Хаим · симан 63 · лист 2 из 3
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
דוְאִם רָצָה לִקְרוֹת כָּל הַג׳ פָּרָשִׁיּוֹת כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, מִלְּבַד פָּסוּק רִאשׁוֹן שֶׁצְּרִיכִין לַעֲמֹד מֵהִלּוּכוֹ (אוֹ לֵישֵׁב) וְלִקְרוֹתוֹ כְּדֵי לְכַוֵּן הֵיטֵב. וְהוּא הַדִּין אִם הָיָה רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה — צָרִיךְ לְהַעֲמִידָהּ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן כָּל כָּךְ שֶׁהוּא טָרוּד בַּהֲלִיכָתָהּ. אֲבָל אִם יוֹשֵׁב בָּעֲגָלָה — אֵין צָרִיךְ לְהַעֲמִידָהּ:
האַף עַל פִּי שֶׁלְּכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לְכַוֵּן בְּכָל הַג׳ פָּרָשִׁיּוֹת — עִקָּר הַכַּוָּנָה הִיא בְּפָסוּק רִאשׁוֹן, שֶׁהוּא קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם. וְהוּא הַדִּין לְ“בָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד”, שֶׁהוּא גַּם כֵּן קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם. אֲבָל מִ“וְאָהַבְתָּ” וְאֵילָךְ הוּא לְשׁוֹן צַוָּאָה. לְפִיכָךְ אִם קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְלֹא כִּוֵּן לִבּוֹ בְּפָסוּק רִאשׁוֹן אוֹ בְּ“בָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד” — צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹתָן. וַאֲפִלּוּ הָאוֹמְרִים שֶׁמִּצְווֹת אֵין צָרִיךְ כַּוָּנָה מוֹדִים בָּזֶה שֶׁאִם לֹא כִּוֵּן לִבּוֹ — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ מִן הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס׳.
וּכְשֶׁקּוֹרֵא פָּסוּק “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל” פַּעַם שֵׁנִית — יִקְרָא בְּלַחַשׁ אִם הוּא בְּצִבּוּר, שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִרְאֶה כִּמְקַבֵּל ב׳ רָשֻׁיּוֹת. וְאִם לֹא נִזְכַּר שֶׁלֹּא כִּוֵּן לִבּוֹ עַד לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם כָּל הַפָּרָשָׁה — צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹתוֹ בְּמָקוֹם שֶׁנִּזְכַּר, מִשּׁוּם שֶׁנִּמְצָא קוֹרְאָהּ לְמַפְרֵעַ וְלֹא יָצָא כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס״ד:
ואִם הָיָה יָשֵׁן — מְצַעֲרִים אוֹתוֹ וּמְעִירִים אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּקְרָא פָּסוּק רִאשׁוֹן וְהוּא עֵר מַמָּשׁ שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן. מִכָּאן וְאֵילָךְ — אֵין מְצַעֲרִין אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁיִּקְרָא וְהוּא עֵר מַמָּשׁ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא קוֹרֵא מִתְנַמְנֵם — יָצָא. וְאַף עַל פִּי שֶׁלְּכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לְכַוֵּן בְּכֻלָּהּ — אֵין מַטְרִיחִין וּמְצַעֲרִים אוֹתוֹ בִּשְׁבִיל כָּךְ, כֵּיוָן שֶׁהוּא אָנוּס בַּשֵּׁנָה. אֲבָל עַל כָּל פָּנִים מְצַעֲרִים אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּקְרָא כֻּלּוֹ בְּפִיו. וְלֹא אֹנֶס שֵׁנָה בִּלְבַד, אֶלָּא הוּא הַדִּין אִם אָנוּס אֹנֶס אַחֵר שֶׁלֹּא יוּכַל לְכַוֵּן מִ“וְאָהַבְתָּ” וְאֵילָךְ — אֵין מַטְרִיחִין עָלָיו לְכַוֵּן, כֵּיוָן שֶׁהוּא אָנוּס:
זהַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע — לֹא יִרְמֹז לְחֲבֵרוֹ בְּעֵינָיו, וְלֹא יִקְרֹץ בִּשְׂפָתָיו, וְלֹא יַרְאֶה בְּאֶצְבְּעוֹתָיו, וַאֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה. וְאִם עָשָׂה כֵּן — עָלָיו הַכָּתוּב נֶאֱמַר: “וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב” כו׳, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּקוֹרֵא דֶּרֶךְ עֲרַאי, וְהַתּוֹרָה אָמְרָהּ: “וְדִבַּרְתָּ בָּם”, וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים: עֲשֵׂה אוֹתָם קֶבַע.