Поклоны в Шмоне эсре

Орах Хаим · симан 113 · лист 1 из 4
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
דִּינֵי הַכְּרִיעוֹת בְּי״ח בְּרָכוֹת וּבוֹ ט׳ סְעִיפִים
אאֵלּוּ בְּרָכוֹת שֶׁשּׁוֹחִין בָּהֶן: בְּ“אָבוֹת” תְּחִלָּה וָסוֹף, וּבְ“הוֹדָאָה” תְּחִלָּה וָסוֹף. וְאִם בָּא לִשְׁחוֹת בְּסוֹף כָּל בְּרָכָה אוֹ בִּתְחִלָּתָהּ — מְלַמְּדִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁחֶה, שֶׁלֹּא יָבוֹא לַעֲקֹר תַּקָּנַת חֲכָמִים, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ כָּל אֶחָד מַחֲמִיר כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה וְאֵין כָּאן תַּקָּנַת חֲכָמִים כְּלָל לִשְׁחוֹת, וְיָבֹאוּ לְהָקֵל עַל יְדֵי כָּךְ בְּ“אָבוֹת” וּבְ“הוֹדָאָה”.
אֲבָל בְּאֶמְצָעִיתָן מֻתָּר לִשְׁחוֹת, שֶׁאֵין לָחֹש שֶׁיָּבוֹאוּ לַעֲקֹר תַּקָּנַת חֲכָמִים עַל יְדֵי זֶה, כֵּיוָן שֶׁחֲכָמִים לֹא תִּקְּנוּ כְּלָל לִשְׁחוֹת בְּאֶמְצַע שׁוּם בְּרָכָה:
בהַנּוֹהֲגִים לִשְׁחוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּר כְּשֶׁאוֹמְרִים “זָכְרֵנוּ” וְ“מִי כָמוֹךָ” — צְרִיכִים לִזְקֹף כְּשֶׁמַּגִּיעִים לְסוֹף הַבְּרָכָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּאָבוֹת כּוֹרֵעַ בְּסוֹף הַבְּרָכָה, מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לִזְקֹף מְעַט בְּסוֹף “זָכְרֵנוּ” קֹדֶם שֶׁיֹּאמַר אֵיזוֹ תֵּבוֹת הַסְּמוּכוֹת לְ“בָרוּךְ אַתָּה”, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל אַחַר כָּךְ לַחֲזֹר וְלִשְׁחוֹת כְּשֶׁיֹּאמַר “בָּרוּךְ אַתָּה”, שֶׁלֹּא דַּי בַּשְּׁחִיָּה הָרִאשׁוֹנָה מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לִכְרֹעַ בְּ“בָרוּךְ” כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, וְעוֹד כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִרְאֶה שֶׁחוֹזֵר וְכוֹרֵעַ מִשּׁוּם חִיּוּב, שֶׁשְּׁחִיָּה רִאשׁוֹנָה הָיְתָה רְשׁוּת. וּבְסוֹף “מִי כָמוֹךָ” אֵין צָרִיךְ לִזְקֹף, עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְ“בָרוּךְ אַתָּה” שֶׁאָז זוֹקֵף מְעַט, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף עַל תַּקָּנַת חֲכָמִים שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ לִשְׁחוֹת אֶלָּא בְּ“בָרוּךְ אַתָּה” שֶׁבְּ“אָבוֹת” וְ“הוֹדָאָה”.
וְכֵן הַנּוֹהֲגִים לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַתְּפִלָּה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּר בִּכְרִיעָה — צְרִיכִים לִזְקֹף בְּסוֹף כָּל בְּרָכָה וּבִתְחִלַּת כָּל בְּרָכָה, שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף עַל תַּקָּנַת חֲכָמִים שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ אֶלָּא בִּתְחִלַּת אָבוֹת וְהוֹדָאָה וּבְסוֹפָן:
גהַכּוֹרֵעַ בְּ“הוֹדָאָה” שֶׁבְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן וּבְ“הוֹדָאָה” שֶׁל הַלֵּל שֶׁהִיא “הוֹדוּ לַה׳ כִּי טוֹב וְגו׳” — הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. וְהוּא הַדִּין בִּשְׁאָר הוֹדָאוֹת, כְּגוֹן “לְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים”, “וְעַתָּה אֱלֹקֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ”, שֶׁאֵין לִכְרֹעַ בְּ“בָרוּךְ אַתָּה” וְלֹא בְּ“הוֹדָאָה” אֶלָּא בִּמְקוֹמוֹת שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים, בְּ“אָבוֹת” תְּחִלָּה וָסוֹף וּבְ“הוֹדָאָה” שֶׁבַּתְּפִלָּה תְּחִלָּה וָסוֹף, מִפְּנֵי שֶׁלְּשׁוֹן “הוֹדָאָה” אֵינוֹ מִלְּשׁוֹן “הִשְׁתַּחֲוָאָה” כְּלָל, אֶלָּא מִלְּשׁוֹן “הַחְזָקַת טוֹבָה” וְ“הִלּוּל”, וְהַכּוֹרֵעַ מֵחֲמַת לְשׁוֹן הוֹדָאָה שֶׁמַּזְכִּיר — הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה וְסָכָל הוּא וּכְרִיעָתוֹ סִכְלוּת.