Сдача поля и бани в аренду нееврею

Орах Хаим · симан 243 · лист 3 из 8
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
דוְכָל שֶׁכֵּןא שֶׁאִם שָׂכַר הַנָּכְרִי לְיָמִים, שֶׁאָמַר לוֹ בְּעַד כָּל יוֹם וְיוֹם שֶׁתִּתְעַסֵּק בַּמֶּרְחָץ אוֹ תַּנּוּר אוֹ רֵחַיִם אֶתֵּן לְךָ כָּךְ וְכָךְ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ שֶׁיִּתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת, וְהַנָּכְרִי מֵעַצְמוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְעַסֵּק גַּם בְּשַׁבָּת — צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלֹא יַנִּיחֶנּוּ לְהִתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת, שֶׁאַף שֶׁהַנָּכְרִי מִתְכַּוֵּן לְטוֹבַת עַצְמוֹ כְּדֵי לִטּוֹל הַשָּׂכָר שֶׁקָּצַץ לוֹ בְּעַד כָּל יוֹם, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵּן מֵחֲמַת דִּבּוּרוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁשְּׂכָרוֹ לְהִתְעַסֵּק אֵיזֶה יָמִים — הֲרֵי זֶה כְּעוֹסֵק בִּשְׁלִיחוּת הַיִּשְׂרָאֵל, שֶׁאַף שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל לֹא אָמַר לוֹ לְהִתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת אֶלָּא שְׂכָרוֹ לְאֵיזֶה יָמִים סְתָם, מִכָּל מָקוֹם הַנָּכְרִי שֶׁמִּתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת מִתְעַסֵּק הוּא מֵחֲמַת הַשְּׂכִירוּת שֶׁשְּׂכָרוֹ הַיִּשְׂרָאֵל לְאֵיזֶה יָמִים, וַהֲרֵי בְּדַעְתּוֹ הַיּוֹם שֶׁהוּא שְׂכִירוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם וְהוּא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּת הַיִּשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ אַף שֶׁעוֹשֶׂה בִּשְׁבִיל טוֹבַת עַצְמוֹ — אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם, שֶׁלְּעִנְיַן שְׁלִיחוּת אֵין לְחַלֵּק בֵּין עוֹשֶׂה לְטוֹבַת הַמְשַׁלֵּחַ בֵּין עוֹשֶׂה לְטוֹבַת הַשָּׁלִיחַ, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ שְׁלוּחוֹ הוּא:
האֲפִלּוּ אִם שָׂכַר הַנָּכְרִי לְשָׁנָה, אִם עָבַר וְלֹא מִחָה בְּיָדוֹ וְהִנִּיחוֹ לְהִתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת וְהֵבִיא הַנָּכְרִי אֶת הַשָּׂכָר לְהַיִּשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיא לוֹ שָׂכָר שֶׁקִּבֵּל בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֶלָּא הֱבִיאוֹ בְּהַבְלָעָה עִם שְׁאָר הַיָּמִים, כְּגוֹן שֶׁהֵבִיא לוֹ בְּבַת אַחַת שְׂכַר אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה יָמִים וְיוֹם הַשַּׁבָּת בֵּינֵיהֶם, שֶׁאֵין בָּזֶה אִסּוּר מִשּׁוּם שְׂכַר שַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּסְעִיף י״א — אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לְהַיִּשְׂרָאֵל לֵהָנוֹת מִן הַשָּׂכָר שֶׁקִּבֵּל הַנָּכְרִי בְּיוֹם הַשַּׁבָּת,ב שֶׁקְּנָסוּהוּ חֲכָמִים:
ואֲבָל אִם רוֹצֶה הַיִּשְׂרָאֵל לְהַשְׂכִּיר הַמֶּרְחָץ לַנָּכְרִי שֶׁיַּעֲבוֹד בּוֹ הַנָּכְרִי בְּכָל אֵימַת שֶׁיִּרְצֶה וְלֹא יִהְיֶה מֻכְרָח בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְיִטּוֹל כָּל הַשָּׂכָר לְעַצְמוֹ, רַק שֶׁיִּתֵּן לְהַיִּשְׂרָאֵל דָּבָר קָצוּב בְּכָל שָׁנָה אוֹ בְּכָל חֹדֶשׁ, בֵּין שֶׁיַּסִּיקֶנּוּ אוֹ לֹא יַסִּיקֶנּוּ — מִן הַדִּין הָיָה מֻתָּר, שֶׁאַף שֶׁהַנָּכְרִי יַעֲבוֹד בּוֹ בְּשַׁבָּת, הֲרֵי אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן בַּעֲבוֹדָתוֹ לְטוֹבַת הַיִּשְׂרָאֵל אֶלָּא לְטוֹבַת עַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵי אַף אִם לֹא יַסִּיקֶנּוּ בְּשַׁבָּת לֹא יְנַכֶּה לְהַיִּשְׂרָאֵל כְּלוּם מִשְּׂכָרוֹ, וְאַף אִם הָיָה הַיִּשְׂרָאֵל מְנַכֶּה לוֹ אִם לֹא הָיָה מַסִּיקוֹ, אַף עַל פִּי כֵן הָיָה מַסִּיקוֹ כְּדֵי לְהִשְׂתַּכֵּר, נִמְצָא שֶׁעוֹשֶׂה רַק לְטוֹבַת עַצְמוֹ.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
אם שכרו לימים כו׳. אף שבשו״ע כאן י״ל דצוהו לעשות בשבת, וכן משמע קצת מלשון הרמב״ם הועתק בשו״ע סי׳ רמ״ד ס״א, מכל מקום הרי פירש שם המ״א סק״ג כלומר ששכרו לימים (ור״ל כמ״ש בפנים כאן). וכך הוא בהדיא בריא״ז סוף פ״ק. וכן משמע בכל הפוסקים הובאו ב״י סי׳ רמ״ד שהביאו הירושלמי לחלק בין שכיר יום לקבלנות, ואי כשצוהו לעשות בשבת אף בקבלנות אסור כמבואר בסי׳ רנ״ב. ועיין בב״י שם שכתב ודומה כאילו כו׳ משמע בהדיא כמ״ש. וכן מוכח בהדיא בספר התרומה סי׳ רכ״ב ע״ש. וכ״מ בהדיא במרדכי הובא ב״י סוף סי׳ רמ״ד, דאף כשקובע לו לעשות בשבת יש חילוק בין שכיר יום לקבלנות. וכן פסק בש״ע שם. וע״כ הוא מהטעם שכתבתי בפנים.
ולפי זה הטעם אתי שפיר מ״ש בסי׳ רמ״ז ס״ג, דכהאי גוונא מקרי קבלן משום דהתם קבל עליו כל המלאכה, שבודאי לא יחזור באמצע הדרך. והוא הדין במרחץ אם שכרו לשנה ומשלם לו בעד כל היסק והיסק ואינו מקפיד עמו מתי יסיק, בזה צדקו דברי בעל תוספת שבת. וכן אפילו אם אינו משלם לו בעד כל היסק אלא בעד כל יום רק שקיבל עליו כל מלאכות הצריכות, אינו דומה לשכיר יום שלא קיבל עליו לגמור המלאכה אלא לעמול כל היום בלבד, אבל זה שקיבל לגמור המלאכות הרי זה נקרא קבלן כמבואר בב״י לגירסא דבקבלנות, ואף שמשלם לו בעד כל יום לא נפיק מתורת קבלן בהכי כמ״ש בסי׳ רמ״ז ס״ג, ולהכי הוצרך הרא״ש לפי גירסא זו לאסור כששכרו לימים משום שכר שבת ולא משום שכיר יום. וכן כשהתירו ספר התרומה והגהות מרדכי להניח לשכיר שנה שיעשה בשבת היינו שקיבל עליו לעשות כל המלאכות שיצטרך לו בתוך שנתו כמ״ש הב״י סי׳ רמ״ד, אלא דמטעם אחר לא קיי״ל הכי. אבל אם לא היה כקבלן לא היה מועיל מה שהוא שכיר לשבת בהבלעה, שהבלעה אינה מועלת אלא לשכר שבת בלבד כמו שיתבאר בסי׳ רמ״ו.
ובהא אתי שפיר מ״ש הב״י סי׳ רמ״ה על הגהות אשרי גבי מטבע כיון שאינו שוכרו אלא לשבת כו׳, ר״ל שאם היה שוכרו לשבוע או לחודש היה אפשר לומר דס״ל כספר התרומה וסיעתו, דזה נמי קבל עליו כל המלאכות והעסקים המצטרכים בבית המטבע בתוך משך זמן שכירותו.
והא דהצריך מהר״ם גבי מכס שיתן לו מכל מאה, ולא די לו ששוכרו לכל המלאכות המצטרכות באותו יום, היינו לפי שהמלאכה הצריכה אין לה גמר והפסק כלל מצד עצמה, ואין לה גבול וסכום ידוע לומר כך וכך מכס תקבל, אלא גמר מלאכה הוא גמר היום, שכשיצא היום ששכרו לו פטור הוא מלהתעסק עוד, ואין חיובו אלא ביום ששכרו לו, וכיון שיום זה הוא שבת הרי שכרו לשבת ממש ואסור אפילו במקום הפסד מרובה. משא״כ כששכרו לכל המלאכות הצריכות לחדש או לשנה, שגמר סכום המלאכות הוא גמר השנה וחדש, והרי הוא שכור לשנה ולחדש לעשות כל המלאכות המצטרכות בהם, והרי הוא דומה לקבלן. אבל כשאומר לו מכל מאה אתן לך כך וכך הרי הוא שכור לסכום המאות, אלא שקובע לו סכום המאות בשבת, וזה התירו משום פסידא ודו״ק:
שקנסוהו כו׳. הנה דעת הב״י ורמ״א להחמיר אף אם לא עבר אלא על מראית עין. ואף המ״א שהעתיק דעת הב״ח מודה בכאן שעשה איסור מעיקר הדין. ולא דמי למ״ש בסי׳ רמ״ד ס״ג דאין איסור בדיעבד מעיקר הדין אף בשכיר יום כמשמעות הט״ז, דיש לומר כמ״ש המ״א סי׳ שכ״ה ס״ק ל״א דכיון דקצץ שרי מדינא, משא״כ כאן דאין קציצה זו מועלת כיון שאף אם לא יעשה לא ינכה לו כלום מקציצתו כמ״ש המ״א. וכששכרו לימים ג״כ אסור בדיעבד בלאו הכי משום שכר שבת כמ״ש הב״י לגירסא שניה ע״ש: