Работа в канун субботы после минхи

Орах Хаим · симан 251 · лист 1 из 2
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים
אאָסְרוּ חֲכָמִים לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְעֶרֶב יוֹם טוֹב מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה. וְכָל הָעוֹשֶׂה אֵינוֹ רוֹאֶה סִמַּן בְּרָכָה לְעוֹלָם מֵאוֹתָהּ מְלָאכָה, שֶׁמַּה שֶּׁמַּרְוִיחַ בָּהּ מַפְסִיד כְּנֶגֶד זֶה מִמָּקוֹם אַחֵר. אֲבָל אֵין עוֹנְשִׁין אוֹתוֹ עָלֶיהָ, לֹא נִדּוּי וְלֹא מַכּוֹת מַרְדּוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין לְעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים, לְפִי שֶׁלֹּא הֶחֱמִירוּ כָּל כָּךְ בְּאִסּוּר זֶה. וּמִכָּל מָקוֹם, גּוֹעֲרִין בּוֹ וּמְבַטְּלִין אוֹתוֹ מִלַּעֲשׂוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחוֹ:
ביֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִסּוּר זֶה הוּא מִן מִנְחָה גְדוֹלָה וּלְמַעְלָה, דְּהַיְנוּ מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וְאֵילַךְ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא מִמִּנְחָה קְטַנָּה, דְּהַיְנוּ מִתִּשְׁעָה וּמֶחֱצָה וְאֵילַךְ. וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, הַמֵּקֵל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים — לֹא הִפְסִיד הַבְּרָכָה:
גלֹא אָסְרוּ אֶלָּא מְלָאכָה גְמוּרָה, אֲבָלא פְּרַקְמַטְיָא מֻתֶּרֶת, עַד שִׁעוּר שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ״ו.
וַאֲפִלּוּ מְלָאכָה גְמוּרָה אֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא כְּשֶׁנִּקְבָּע עַצְמוֹ עָלֶיהָ, אֲבָל מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה לְפִי שָׁעָה דֶּרֶךְ עֲרַאי, כְּגוֹן אִם נִזְדַּמֵּן לוֹ לִכְתּוֹב אִגֶּרֶת שְׁלוֹמִים וְכַיּוֹצֵא בָזֶה, שֶׁלֹּא אָסְרוּ אֶלָּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה דֶּרֶךְ קֶבַע, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה פָּנוּי לְהִתְעַסֵּק בְּצָרְכֵי שַׁבָּת.
(וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ כְּלָל לְהִתְעַסֵּק בְּצָרְכֵי שַׁבָּת — אָסוּר לוֹ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, לְפִי שֶׁלֹּא רָצוּ חֲכָמִים לְחַלֵּק בִּגְזֵרָתָם).
וַאֲפִלּוּ לִקְבּוֹעַ עַצְמוֹ לִמְלָאכָה גְמוּרָה אֵין אִסּוּר אֶלָּא כְּשֶׁאֵינָהּ לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת, אוֹ אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת אֶלָּא שֶׁעוֹשֶׂה בְּשָׂכָר, אֲבָל לַעֲשׂוֹת לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת בְּחִנָּם, כְּגוֹן לִתְפּוֹר בְּגָדִים לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת, בֵּין לוֹ בֵּין לַחֲבֵרוֹ בְּחִנָּם — מֻתָּר כָּל הַיּוֹם. וְכֵן מֻתָּר לְהַעְתִּיק סְפָרִים לִלְמוֹד בָּהֶם, בֵּין שֶׁכּוֹתֵב לְעַצְמוֹ בֵּין שֶׁכּוֹתֵב לַחֲבֵרוֹ בְּחִנָּם, דְּכֵיוָן שֶׁהוּא דְבַר מִצְוָה — הֲרֵי זֶה כִּלְצֹרֶךְ שַׁבָּת:
דאָסוּר לְסַפֵּר אֶת הַנָּכְרִי בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, אֲפִלּוּ תִּסְפֹּרֶת שֶׁהִיא מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט, וַאֲפִלּוּ מְסַפְּרוֹ בְּחִנָּם, כֵּיוָן שֶׁאֵין בִּמְלָאכָה זוֹ צֹרֶךְ הַשַּׁבָּת.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
פרקמטיא כו׳. עיין מג״א סק״א. ואף שראיה שניה סתורה מדברי עצמו בסק״ד, ובסי׳ רנ״ו ג״כ דבריו סותרין זה את זה לכאורה, מכל מקום ראיה ראשונה קיימת. דבסוף פ״ק דשבת פירש״י דמצור לצידון מהלך יום, וא״כ הגיעו שם קרוב ללילה והסתחרו שם עד תקיעה שניה שהיא שעה קודם צאת הכוכבים, או אפילו עד סמוך לבין השמשות כמ״ש לקמן בסמוך. ומכל שכן למ״ד מנחה גדולה, אי אפשר לומר כלל דהגיעו לשם קודם מנחה גדולה הרבה שהיה להם שהות להסתחר קודם מנחה גדולה, דא״כ מאי רבותא אשמעינן ברייתא דשרי להפליג כיון שאין שם מהלך חצי יום. והוא הדין למ״ד מנחה קטנה שרי, דבהא לא פליגי. ואף שראיה זו היא לפירוש רש״י, ולא לפירוש הרמב״ם שנתבאר בסי׳ רמ״ח, ורש״י ס״ל מנחה קטנה, מכל מקום הטור דס״ל מנחה גדולה ס״ל כפירוש רש״י ולא כפירוש הרמב״ם, מדלא הביא זה בסי׳ רמ״ח ודו״ק. וגם לרש״י דס״ל מנחה קטנה ע״כ צריך לומר דעובדא דבני בישן מיירי דוקא לאחר מנחה קטנה, לפי מ״ש הר״ן בריש פ״ד דפסחים דבשאר ערב יו״ט ושבתות אף אם נהגו באיזה מקומות לאסור מלאכה קודם המנחה אינו כלום ע״ש.
וגם ראיה שניה עולה יפה למ״ד מנחה גדולה. דלדידיה צריך לומר דתקיעה שניה היתה במנחה קטנה להבטיל העיר ממלאכות המותרות, כגון שצריך לו השכר להוצאת שבת כמ״ש הט״ז, או מלאכה שהיא לצורך השבת אלא שהן מלאכות שיש בהן עסק רב ויש לחוש בהן דילמא אתי לאמשוכי, כמ״ש המג״א סי׳ רל״ב לענין תפלת המנחה שזמנה עד צאת הכוכבים ואפ״ה ממנחה קטנה ואילך אסורין מלאכות אלו, והוא הדין לענין שבת. והמתירים מלאכות המותרות ע״כ מיירי בכהאי גוונא דליכא למיחש דילמא אתי לאמשוכי, דאל״כ מאי שנא מתפלת המנחה. או אפשר דתקיעה ב׳ היתה חצי שעה קודם זמן קבלת שבת, דאז פשיטא דיש לאסור אפילו מלאכות המותרות אם יש לחוש בהן דלמא אתי לאמשוכי, כמו שאסרו אותן ואת האכילה חצי שעה קודם זמן תפלת המנחה וערבית. ולפי שזמן קבלת שבת חצי שעה לכל הפחות קודם צאת הכוכבים כמ״ש רמ״א סי׳ רנ״ו, דהיינו מעט קודם בין השמשות, שהוא כמו שליש או רביע שעה עיין סי׳ תנ״ט, להוסיף מחול על הקדש, עיין מג״א סי׳ רס״א, לכן כתב המג״א בסי׳ רנ״ו דעכ״פ שעה קודם צאת הכוכבים ראוי לסגור החנויות, אע״פ שהיא מלאכה המותרת מכל מקום דילמא אתי לאמשוכי כי ראיתי גודל המכשלה כו׳, והיינו שראוי לעשות כן אפילו למי שירצה להקל בדברי סופרים כמאן דאמר מנחה גדולה. אבל המג״א ס״ל כמ״ד מנחה קטנה, לפי שדוחק בעיניו לאוקמי ברייתא במלאכות המותרות, אלא סבירא ליה דתקיעה שניה היתה במנחה קטנה כמ״ש בסי׳ רנ״ו להבטיל מלאכות האסורות, ואפילו בכהאי גוונא דליכא למיחש דילמא אתי לאמשוכי, ולסגור החנויות משום דילמא אתי לאמשוכי שלפעמים בא שר אחד כו׳. אבל שאר פרקמטיא שהיא בענין שאין לחוש בה לאמשוכי מותרת כל שיכול לגומרה קודם קבלת שבת. ותקיעה ראשונה היתה קודם מנחה קטנה, כדי שיכנסו עם שבשדות לעיר קודם מנחה קטנה ויהיה להם שהות להתעסק בצרכי שבת ב׳ שעות ומחצה שממנחה קטנה ואילך כמו בני העיר, דהא מהאי טעמא אסרו המלאכה ממנחה קטנה ואילך.