Фитиль и масло

Орах Хаим · симан 264 · лист 1 из 4
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
דִּינֵי הַפְּתִילָה וְהַשֶּׁמֶן וּבוֹ ט״ז סְעִיפִים
אאָסוּר לַעֲשׂוֹת פְּתִילָה לְנֵרוֹת שֶׁל שַׁבָּת מִדָּבָר שֶׁהָאוּר אֵינוֹ נֶאֱחָז בּוֹ וְנִכְנָס בְּתוֹכוֹ אֶלָּא נִסְרָךְ סְבִיבָיו וְהַשַּׁלְהֶבֶת קוֹפֶצֶת, כְּגוֹן צֶמֶר, וְשֵׂעָר, וּפִשְׁתָּן שֶׁאֵינוֹ נָפוּץ, וּפְסֹלֶת שֶׁל מֶשִׁי, וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, דְּכֵיוָן שֶׁאֵינָן דּוֹלְקִים יָפֶה חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יַטֶּה הַנֵּר כְּדֵי שֶׁיִּתְקָרֵב מְאֹד הַשֶּׁמֶן שֶׁבְּתוֹכוֹ אֶל הַפְּתִילָה וְיִדְלַק יָפֶה, וְנִמְצָא מַבְעִיר בְּשַׁבָּת.
אֲבָל עוֹשִׂים מִצֶּמֶר גֶּפֶן וְקַנַּבּוּס וְכַיּוֹצֵא בָהֶם מִדְּבָרִים שֶׁהָאוּר נֶאֱחָז בָּהֶם וְנִכְנָס בְּתוֹכָם. וּפִשְׁתָּה נְפוּצָה יוֹתֵר טוֹבָה מִכֻּלָּם:
בוְאִם הִדְלִיק בִּדְבָרִים הָאֲסוּרִים — אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָן שׁוּם תַּשְׁמִישׁ בָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ תַּשְׁמִישׁ שֶׁאֵין צָרִיךְ עִיּוּן כְּלָל, שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהִתְקָרֵב אֵצֶל הַנֵּר בִּשְׁבִילוֹ, דְּכֵיוָן שֶׁאֵינָן מְאִירִים יָפֶה חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יַטֶּה הַנֵּר אַף עַל פִּי שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ מֵרָחוֹק. וְאֵין חִלּוּק בָּזֶה בֵּין נֵרוֹת שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן לִשְׁאָר הַנֵּרוֹת שֶׁבַּבַּיִת אוֹ שֶׁבִּשְׁאָר כָּל הַחֲדָרִים, שֶׁכֻּלָּן צְרִיכִים לִהְיוֹת מִדְּבָרִים הַמֻּתָּרִים.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם יֵשׁ בְּמָקוֹם אֶחָד נֵר כָּשֵׁר שֶׁעָשׂוּי מִדָּבָר הַמֻּתָּר, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁאָר כָּל הַנֵּרוֹת עֲשׂוּיִים מִדָּבָר הָאָסוּר — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, אֲפִלּוּ אִם נֵר הַכָּשֵׁר דּוֹלֵק בְּחֶדֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, דְּכֵיוָן שֶׁהִצְרִיכוּהוּ נֵר כָּשֵׁר בְּמָקוֹם אֶחָד — יֵשׁ לוֹ הֶכֵּר וְזִכָּרוֹן בָּזֶה וְלֹא יָבֹא לְהַטּוֹת. וּלְצֹרֶךְ שַׁבָּת יֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם בְּדִיעֲבַד, וּמֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָן.
וְאִם יֵשׁ בְּמָקוֹם אֶחָד נֵר אֶחָד כָּשֵׁר וְעוֹמֵד אֶצְלוֹ נֵר פָּסוּל — מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ שָׁם לְדִבְרֵי הַכֹּל בְּכָל עִנְיָן, שֶׁהֲרֵי אַף אִם לֹא הָיָה שָׁם אֶלָּא נֵר הַכָּשֵׁר בִּלְבָד הָיָה יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ שָׁם, וּמַה מַּפְסִידוֹ אוֹר נֵר הַפָּסוּל:
גיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּלֹא נֵר, כְּגוֹן לִמְשׁוֹךְ יַיִן מִן הַמַּרְתֵּף וְכַיּוֹצֵא בָזֶה — מֻתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ לְאוֹר נֵר הַפָּסוּל אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם נֵר כָּשֵׁר בְּשׁוּם מָקוֹם, לְפִי שֶׁאֵין לָחוּשׁ בָּזֶה שֶׁמָּא יַטֶּה, כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת זֶה בְּלֹא נֵר כְּלָל. וּלְצֹרֶךְ שַׁבָּת יֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל זֶה בְּדִיעֲבַד:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
והשתא לא קשיא מידי מאבל דאסור משום שליחות, וכן לנכרי, אפילו אמר לו לעשותו אחר השבת, דכיון דלעשות בשבת אסור א״כ כשאומר לו לעשות למחר הרי מתעסק בדבר האסור לו היום, דהיינו עשיית הנכרי בשבילו שהיא עצמה אסורה משום דיש שליחות לחומרא, או מאיזה טעם שיהיה, ולכן אסור לדבר ממנה אע״פ שהיא למחר (ומהאי טעמא מותר לומר לו עשה מלאכתך), אלא אם כן יש צד היתר היום ע״י בורגנין, ור״ל שאיסור המלאכה אינו מחמת עצמה אלא דבר אחר גורם האיסור, ויוכל להצטייר שיסתלק אותו גורם ויעשה המלאכה בהיתר היום בדמותה כצלמה כמו שרוצה לעשותה למחר, אזי מותר להתעסק בה אע״פ שלא נסתלק הגורם עדיין, וגם אי אפשר להסתלק היום בפועל ממש, מכל מקום הוא אינו מתעסק כלל לעשותה דוקא באיסור אלא לעשות דבר שהוא מותר בעצמו, לאפוקי מלאכה האסורה מחמת עצמה, או שאי אפשר להצטייר שיעשה אותה בהיתר אלא אם כן לא יעשה כמו שהוא רוצה לעשותה למחר, אסור להתעסק לה היום, שהרי מתעסק בשבת כדי לעשות רצונו למחר בענין שאי אפשר להצטייר שיעשהו היום בהיתר. והילכך אם לא הבורגנין אין מועיל מה שהיה יכול לילך לקרוב משם מאתמול, שאז לא היה הולך כל כך למחר כמו שילך עכשיו, והוא מתעסק היום להליכה של עכשיו שהיא אסורה היום. ובזה נסתלקה תמיהת הט״ז מעל הר״ן וב״י ומג״א.
אבל לפי מה שכתב הט״ז צ״ע, דהא אי אפשר לעשות בורגנין ומחיצות בשבת, ואם ע״י נכרי, א״כ גם פירות המחוברים אפשר לתולשן על ידי נכרי, ומה הפרש יש ביניהם לפי דעתו. ועוד קשה דמכל מקום בשעת אמירתו עדיין אין בורגנין ומחיצות, וא״כ בשעה שמתעסק אין צד היתר, ומה יתן ומה יוסיף אם שיהיה צד היתר אח״כ, בלאו הכי אינו מתעסק אלא לעשות למחר שהוא יום המותר, ואין שום טעם כלל לתלות האיסור בשעות שנשארו ביום אחר התעסקותו אם יוכל להמצא אז צד היתר שאז הוא אינו עושה מאומה. ועוד סמוך לחשכה שאין שהות ביום לעשות בורגנין ומחיצות הרבה מאוד יהא אסור. וגם עיקר ההיתר כשאין בורגנין ומחיצות הוא הלכתא בלא טעמא לפי דעתו וצ״ע. ומכל מקום מ״ש דגבי שמירת פירות אין הטעם משום בורגנין, כן משמע בהדיא מפרש״י ור״ן במשנה, ובטור ושו״ע סי׳ ש״ז, ע״ש בב״י שהעתיק לשון רש״י. אלא שמלשונם משמע טעם אחר לגמרי, הפך מ״ש התוס׳ והרשב״א דהשמירה אסורה לזה, אלא סבירא ליה דכיון שהשמירה עצמה מותרת גם לזה אם היו בתוך התחום, אלא שאי אפשר לו לילך לשם הרי זה כמו שהפסיקו נהר, כיון שהוא אינו אומר לו רק לשמור שהיא מצד עצמה מותרת גם לו. וכן משמע בהדיא בהרמב״ם ריש פרק כ״ד. וא״כ אין ראיה כלל לקבלת שבת. אלא שלזה הקדים הר״ן שם לפרש שמור לי היינו שאומר לו לך למקום פלוני ושמור כו׳, וא״כ אומר לו לעשות דבר האסור לו דהיינו הליכה למקום פלוני, ואפילו הכי שרי.