Кидуш над вином

Орах Хаим · симан 271 · лист 3 из 13
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וְכֵן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְעַט מִינֵי מְגָדִים — יַנִּיחֵם עַד הַיּוֹם וְלֹא יֹאכְלֵם בַּלַּיְלָה, שֶׁכְּבוֹד הַיּוֹם קוֹדֵם (וְכֵן קִדּוּשׁ שֶׁבַּיּוֹם קוֹדֵם לְצָרְכֵי סְעֻדָּה שֶׁלִכְבוֹד הַלַּיְלָה):
טאָסְרוּ חֲכָמִים לִטְעוֹם כְּלוּם, אֲפִלּוּ מַיִם, מִשֶּׁהִגִּיעַ זְמַן הַקִּדּוּשׁ עַד שֶׁיְּקַדֵּשׁ, דְּהַיְנוּ מִשֶּׁהִגִּיעַ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ הַיּוֹם מִסָּפֵק, אוֹ אֲפִלּוּ מִבְּעוֹד יוֹם, אִם הִתְפַּלֵּל עַרְבִית מִבְּעוֹד יוֹם.
וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל מִצְוֹת הַקָּבוּעַ לָהֶם זְמַן לֹא אָסְרוּ אֶלָּא לִקְבּוֹעַ סְעֻדָּה מִשֶּׁהִגִּיעַ זְמַנָּן, מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמָּשֵׁךְ בַּסְּעֻדָּה וְיַעֲבוֹר הַזְּמַן, אֲבָל טְעִימָה בְּעָלְמָא מֻתָּר, שֶׁאֵין לָחוּשׁ בָּהּ שֶׁמָּא יִמָּשֵׁךְ וְיַעֲבוֹר הַזְּמַן, מִכָּל מָקוֹם בְּקִדּוּשׁ, וְכֵן בְּהַבְדָּלָה, הֶחֱמִירוּ יוֹתֵר, לְפִי שֶׁעִקַּר מִצְוָתָן הוּא בִּתְחִלַּת זְמַנָּם, דְּהַיְנוּ סָמוּךְ לִכְנִיסַת הַשַּׁבָּת וְסָמוּךְ לִיצִיאָתוֹ.
וַאֲפִלּוּ אִם הִתְחִיל לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת מִבְּעוֹד יוֹם — צָרִיךְ לְהַפְסִיקג כְּשֶׁיַּגִּיעַ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.
וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת, אֲפִלּוּ שֶׁל תּוֹרָה, אִם הִתְחִיל בְּהֶתֵּר, דְּהַיְנוּ קֹדֶם שֶׁהִגִּיעַ הַמִּצְוָה — אֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק, וּמִטַּעַם זֶה גַם כֵּן אֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק לִקְרִיאַת שְׁמַע וְלִתְפִלָּה כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּן, מִכָּל מָקוֹם בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם לֹא הִתִּירוּ לוֹ לִגְמוֹר סְעֻדָּתוֹ וּלְקַדֵּשׁ אַחַר כָּךְ, לְפִי שֶׁעִקַּר הַקִּדּוּשׁ נִתְקַן בִּמְקוֹם סְעֻדָּה שֶׁל שַׁבָּת, וְקֹדֶם לָהּ, וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר “וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג”, וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים: בִּמְקוֹם עֹנֶג, דְּהַיְנוּ בְּמָקוֹם שֶׁיִּתְעַנֵּג שָׁם בִּסְעֻדַּת שַׁבָּת — שָׁם תְּהֵא קְרִיאַת הַקִּדּוּשׁ מִלְּפָנֶיהָ.
וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין לוֹ לְהַפְסִיק סְעֻדָּתוֹ לְגַמְרֵי וּלְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר, אֶלָּא יְקַדֵּשׁ מִיָּד וְיִגְמוֹר סְעֻדָּתוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַקִּדּוּשׁ בִּמְקוֹם סְעֻדָּה שֶׁלְּאַחֲרָיו:
יוְצָרִיךְ לִפְרוֹס מַפָּה עַל הַשֻּׁלְחָן לְכַסּוֹת הַפַּת קֹדֶם שֶׁיְּקַדֵּשׁ וְאַחַר כָּךְ יְסִירֶנָּה, כְּדֵי שֶׁתִּתְרָאֶה הַפַּת כְּאִלּוּ הוּבְאָה עַתָּה עַל הַשֻּׁלְחָן לִכְבוֹד שַׁבָּת שֶׁהִזְכִּיר בַּקִּדּוּשׁ:
יאוְאֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ “בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן” עַל כּוֹס שֶׁל קִדּוּשׁ זֶה אִם כְּבָר בֵּרַךְ עַל הַיַּיִן בִּסְעֻדָּה זוֹ, שֶׁגַּם יַיִן זֶה שֶׁל קִדּוּשׁ נִפְטָר בְּאוֹתָהּ בְּרָכָה, וְגַם עַל הַיַּיִן שֶׁשּׁוֹתֶה בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן שֶׁלְּאַחַר הַקִּדּוּשׁ אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ מִטַּעַם זֶה.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
כשיגיע בין השמשות כו׳. כן משמע בהדיא בברייתא (דף ק״ב סוף ע״א) לפי נוסחתנו, וכמ״ש שם הר״ן, וכן הוא דעת הרי״ף והר״ן והרמב״ן במלחמות ע״ש שכתבו כן בשם ר״ח והגאונים שכל דבריהם דברי קבלה. ואף הרא״ש לא חלק אלא על מה שהוסיף העיטור דבודאי חשכה אף בהבדלה יפסיק, דזה אינו מוזכר כלל בגמרא, אף לפי גירסת הרי״ף ופירושו, ולכן לא כתב כן על הרי״ף. ותדע דהא לפי מ״ש הכסף משנה לדעת הרמב״ם, דמפרש הסוגיא בספק חשיכה כפירוש הרי״ף ור״ן, ואפילו הכי לא הצריך להפסיק בהבדלה כשיצא השבת דהיינו ודאי חשכה, עיין פרק כ״ט מהל׳ שבת, אלא ודאי דזה אינו מוכרח לגירסת הרי״ף, ומסתמא הרמב״ם בשיטת הרי״ף קאי. וגם המגיד משנה לא הזכיר מחלוקת זו שביניהם. וגם הטור אין דרכו לעולם להשמיט לגמרי דעת הרי״ף. אלא שהסמ״ג הוא דס״ל הכי כדעת הרי״ף, אבל אין זה מוכרח. ואם כן אפשר דאף הרא״ש ס״ל כהרי״ף לענין בין השמשות של קידוש, או בהבדלה לענין התחלה כמ״ש הב״ח ומג״א. ומ״ש היכא אשכחן כו׳, היינו דלא אשכחן, אבל אינו מוכרח להפך. ומ״ש שם בשם הרז״ה, היינו לאפוקי מתחלת השקיעה, ע״ש ברז״ה מבואר כן בהדיא, אבל בין השמשות אפשר לו להיות בכלל חשכה כיון שהוא ספק ונתקדש היום מספק, ולכן סתם הטור משתחשך. והא דלא פירש כן בהדיא משום דאינו מפורש בגמרא בהדיא, כמ״ש הרא״ש דהיכא אשכחן כו׳ (ומ״ש הרא״ש בסי׳ י״ג מיירי מבעוד יום, ר״ל קודם מנחה, כמ״ש התוס׳, עיין הגהות מרדכי).
ואף אם תמצי לומר כמ״ש הט״ז סי׳ רצ״ט, דלהרא״ש והטור בספק חשכה שרי בהבדלה, משום דכיון דלדידהו זה אינו מפורש בגמרא מנא לן לאסור בבין השמשות שהוא קודם זמנה, שהרי אי אפשר לו להבדיל בין קודש לחול לגמרי בבין השמשות שהוא ספק, אבל בקידוש אדרבה זהו עיקר זמנה שהוא התחלת השבת, כדאיתא בהדיא בריש פ״ק דברכות שזהו נקרא קידוש היום (ומהאי טעמא כל מוקצה דאתקצאי בבין השמשות אתקצאי לכולה יומא, וכן בעירובי תחומין ועירובי חצרות הכל תלוי בבין השמשות מפני שהוא התחלת השבת). והרמב״ם ושאר פוסקים שכתבו סתם וקדש עליהם היום, מסתמא נתכוונו גם כן ללשון הגמרא שממנה העתיקו דבריהם.
ואיך שיהיה כיון שדברי ר״ח והרי״ף והגאונים ורמב״ן ור״ן וסמ״ג מפורשים לאסור בבין השמשות לענין התחלה בהבדלה, ובקידוש אף להפסיק, וכן דעת מהרי״ק כמ״ש הב״י סי׳ רצ״ט, והב״ח ומג״א שם וס״ל הכי אף להרא״ש והטור, בודאי שאין לסמוך על הכסף משנה וט״ז להקל נגדם. אלא שלענין התחלה בהבדלה, כיון שכבר נהגו להקל, והט״ז לימד עליהם זכות מדעת הרא״ש וטור, וכן הוא דעת הרמב״ם לפי דעת הכסף משנה, אין למחות בידם כיון שיש להם על מי שיסמכו, אבל בקידוש אין להקל כיון שלא נהגו, וגם יש חילוק גדול ביניהם כמ״ש: