Что запрещено делать при свете светильника

Орах Хаим · симан 275 · лист 1 из 3
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
דְּבָרִים הָאֲסוּרִים לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת לְאוֹר הַנֵּר וּבוֹ י״ג סְעִיפִים
אאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹר הַנֵּר בְּשַׁבָּת כָּל דָּבָרא שֶׁצָּרִיךְ עִיּוּן הַרְבֵּה, כְּגוֹן לִפְלוֹת בְּגָדָיו, אוֹ לִבְדּוֹק צִיצִית, אוֹ לִקְרוֹת בַּסֵּפֶר לְאוֹר הַנֵּר שֶׁל שֶׁמֶן, וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ מוֹצִיא בְּפִיו מַה שֶּׁהוּא קוֹרֵא, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיַטֶּה הַנֵּר לְקָרֵב הַשֶּׁמֶן אֶל הַפְּתִילָה כְּדֵי שֶׁתִּדְלַק יוֹתֵר יָפֶה, וְיִתְחַיֵּב מִשּׁוּם מַבְעִיר.
אֲבָל בְּנֵר שֶׁל שַׁעֲוָה אוֹ שֶׁל חֵלֶבב הַכָּרוּךְ סְבִיב הַפְּתִילָה, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לְהַטּוֹתוֹ כְּשֶׁהַפְּתִילָה הִיא כְּשֵׁרָה (עַיֵּן סִמָּן רס״ד) — יֵשׁ מַתִּירִים. וְיֵשׁ אוֹסְרִים, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמְחוֹט רֹאשׁ הַפְּתִילָה, וְיֵשׁ בְּזֶה מִשּׁוּם מְכַבֶּה. וּלְעֵת הַצֹּרֶךְ יֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה:
באֲפִלּוּ אִם הַנֵּר קָבוּעַ בַּחוֹר שֶׁבַּכֹּתֶל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַטּוֹתוֹ, וַאֲפִלּוּ הוּא גָּבוֹהַּ עֶשֶׂר קוֹמוֹת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִגַּע אֵלָיו כְּלָל, וַאֲפִלּוּ הוּא סָגוּר בַּעֲשָׁשִׁית — אָסוּר בְּכָל עִנְיָן, שֶׁלֹּא חִלְּקוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר, שֶׁהַנֵּר שֶׁאָסְרוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ תַּשְׁמִישׁ שֶׁצָּרִיךְ עִיּוּן — אֲסָרוּהוּ בְּכָל עִנְיָן:
גוּמִכָּל מָקוֹם, לֹא אָסְרוּ אֶלָּא לְאָדָם אֶחָד בִּלְבָד, אֲבָל שְׁנַיִם קוֹרִין בְּיַחַד, שֶׁאִם יָבֹא הָאֶחָד לְהַטּוֹת יַזְכִּירֶנּוּ חֲבֵרוֹ. וְהוּא שֶׁקּוֹרִין בְּעִנְיָן אֶחָד, שֶׁאָז מַשְׁגִּיחַ הָאֶחָד בְּמַה שֶּׁחֲבֵרוֹ עוֹשֶׂה, אֲבָל אִם זֶה קוֹרֵא בְּעִנְיָן זֶה וְזֶה קוֹרֵא בְּעִנְיָן זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵי הָעִנְיָנִים הֵם בְּדַף אֶחָד — הֲרֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד טָרוּד בְּעִנְיָנוֹ וְאֵין מַשְׁגִּיחַ בְּמַעֲשֵׂה חֲבֵרוֹ, וּלְפִיכָךְ אֲסוּרִים לִקְרוֹת.
וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁקּוֹרִין עִנְיָן אֶחָד אֶלָּא שֶׁזֶּה קוֹרֵהוּ בְּסֵפֶר אֶחָד וְזֶה קוֹרֵהוּ בְּסֵפֶר אַחֵר — הֲרֵי כָּל אֶחָד טָרוּד בְּסִפְרוֹ וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בְּמַעֲשֵׂה חֲבֵרוֹ, וּלְכָךְ אֲסוּרִים לִקְרוֹת. וְלָכֵן אָסוּר לוֹמַר פִּיּוּטִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, לְפִי שֶׁכָּל אֶחָד קוֹרֵא מִסִּפְרוֹ.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין חִלּוּק בֵּין סֵפֶר אֶחָד לִסְפָרִים הַרְבֵּה, כֹּל שֶׁקּוֹרִין בְּעִנְיָן אֶחָד — מֻתָּר. וְהַמִּנְהָג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה:
דהָרוֹצֶה לִקְרוֹת וְאוֹמֵר לְאַחֵר שֶׁעִמּוֹ שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא “תֵּן דַּעְתְּךָ עָלַי שֶׁלֹּא אַטֶּה הַנֵּר” — הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִקְרוֹת. וְהוּא הַדִּין אִם אוֹמֵר כֵּן לְאִשְׁתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁדַּעְתָּהּ קְרוֹבָה אֶצְלוֹ — לֹא תַנִּיחֵהוּ לְהַטּוֹת. וְכֵן אִם מַפְלֶה אֶת בְּגָדָיו וְהִיא מְשַׁמַּרְתּוֹ שֶׁלֹּא יַטֶּה — הֲרֵי זֶה מֻתָּר.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
שצריך עיון הרבה כו׳. כן הוא בהדיא ברמב״ם וטור ושו״ע סוף סי׳ זה, דלא ס״ל כמ״ש הר״ן הביאו המג״א שהתירו מפני הנקיות, דהא בהדיא כתב הטור הילכך כו׳ וצריך עיון רב כו׳, וכן הוא בהדיא ברמב״ם אלא בעיון הרבה כו׳ לפיכך כו׳, וכ״ד הש״ע דהא לא ס״ל כמ״ש הר״ן שבודק הכוס אם הוא נקי וכמ״ש המג״א שם, וא״כ לא שייך לומר מפני הנקיות. והירושלמי מסייע להו, דהא בקניבת ירק לא שייך לפלוגי בין שמש קבוע לאינו קבוע ואפילו הכי שרי, מכלל דהכא לא מיירי בגוונא דאית ביה משום נקיות. ובלא״ה כיון שרמב״ם וטור וש״ע מקילין הכי נקטינן להקל בדברי סופרים:
הכרוך כו׳. מ״ש הט״ז משום מלאכה שאינה צריכה לגופה דרבנן צע״ג, הלא משנה שלימה שנינו לא יקוב אדם כו׳ ופרש״י ורא״ש פ״ב דביצה וטוש״ע סי׳ רס״ה וט״ז עצמו סי׳ תקי״ד משום גזרת כיבוי, אף שאינו עוסק כלל בכיבוי, ופשיטא דגם התם הוה מלאכה שאינה צריכה לגופה, כחס על השמן דר׳ יוסי פוטר משום דס״ל כרבי שמעון, וכ״כ בהדיא במגיד משנה פי״ב הביאו המג״א סי׳ רס״ה. וכ״ש לפי מה שכתב הט״ז סימן תקי״ד הוה אפילו גזירה לגזירה ע״ש ובמ״ש סימן רס״ה. ועוד קשה דכולי פרקין דכל כתבי איירי בהא דאי שרית ליה אתי לכבויי, אף על פי שאינו עוסק כלל בכיבוי. ואפילו לדידן קיי״ל הכי כמבואר בסי׳ של״ד, ע״ש בב״י בשם המרדכי פ״ב דביצה והר״ן בפ׳ חבית, וע״ש בר״ן דאפילו על ידי נכרי אסור להציל, ואם כן הוא הדין כאן אם היה מקום לגזרת כיבוי לא היה לנו להתיר משום שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה, והטעם מבואר בר״ן שם ובסוף פ״י ע״ש. וכ״מ בסי׳ שי״א דמלאכה שאינה צריכה לגופה לא דמי לשאר איסור דרבנן, ע״ש בב״י בשם ר״ח (ובר״ן ספ״י ודו״ק), וכן סתם בתחלה בש״ע שם (ע״ש), וכ״כ בט״ז שם.
והנה הרמב״ן במלחמות פי״ו ס״ל כר״ש במלאכה שאינה צריכה לגופה, וכ״כ גם להרי״ף, ובריש פ״ב אסר של שעוה שמא ימחוט, וכ״כ גם להרי״ף ג״כ ע״ש. אלא דלמ״ד בסוף סי׳ תקי״ד דיש איסור דאורייתא במחיטת הנר אף ביו״ט משום כיבוי (ע״ש במג״א ובמ״ש שם בסי׳ תצ״ה), א״כ צריך לומר הא דלא אסרו לקרות לאור הנר ביו״ט, וכן להדליק בשמנים הפסולים, חוץ משמן שריפה, ע״כ היינו משום דלא גזרו כלל שמא ימחוט אלא שמא יטה בלבד, שההטיה קלה יותר מהמחיטה ולא גזרו אלא על דבר שקל לעשותו, כמ״ש התוס׳ (וספר התרומה) ספי״ו וריש ביצה. ולזה נתכוין ג״כ הט״ז בתחלת קושייתו על הב״י. וכן למ״ד בסוף סי׳ תקי״ד דע״י כלי יש איסור דאורייתא ואפילו הכי שלא בכלי שרי מדינא (אלא שנהגו להחמיר) ולא גזרינן אטו כלי, כ״ש שאין לגזור על הקריאה בלבדה שמא ימחוט אפילו שלא בכלי. ועוד דאם היה מקום לגזרה זו היה ראוי לגזור ג״כ שמא ימחוט בכלי המיוחד לכך כדרכו בחול, ומחיטה זו קלה יותר מבידיו, וליתסר מהאי טעמא לקרות לאורו ביו״ט ולהדליק בשמנים הפסולים, אלא ודאי דלא גזרינן גזרה זו כלל לדעתם. וזהו ג״כ דעת רש״ל וב״ח, ועל זה יש לסמוך במקום הצורך להקל בדברי סופרים: