Косвенное гашение светильника

Орах Хаим · симан 277 · лист 1 из 5
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
שֶׁלֹּא לִגְרוֹם כִּבּוּי הַנֵּר וּבוֹ ח׳ סְעִיפִים
אנֵר דּוֹלֵק שֶׁהוּא מֻנָּח קָרוֹב אֶל הַדֶּלֶת (נֶגֶד פְּתִיחַת הַדֶּלֶת מַמָּשׁ), בְּעִנְיָן שֶׁכְּשֶׁיִּפְתְּחוּ הַדֶּלֶת יוּכַל לִכְבּוֹת אִם יְנַשֵּׁב הָרוּחַ מִבַּחוּץ — אָסוּר לִפְתּוֹחַ הַדֶּלֶת כְּנֶגְדּוֹ,א שֶׁמָּא יְכַבֶּנּוּ הָרוּחַ. וְאַף שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְכִבּוּי, וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן מֻתָּר, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאִם יְנַשֵּׁב הָרוּחַ אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יְכַבֶּה, וּ“פְסִיק רֵישֵׁהּ וְלֹא יָמוּת הוּא”, לְפִיכָךְ אַף בְּשָׁעָה שֶׁאֵין רוּחַ מְנַשֵּׁב בַּחוּץ אָסוּר לְפָתְחָהּ, שֶׁמָּא יַתְחִיל לְנַשֵּׁב מִיָּד שֶׁיַּתְחִיל לִפְתּוֹחַ.
וַאֲפִלּוּ אִם הַנֵּר הוּא מֻנָּח אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, כְּגוֹן דֶּלֶת שֶׁנִּפְתַּחַת לִפְנִים וּמֵאַחֲרֶיהָ מֻנָּח בַּבַּיִת נֵר דָּלוּק — אָסוּר לְפָתְחָהּ אִם הַנֵּר הוּא קָרוֹב לַדֶּלֶת וְהוּא (מְכֻוָּן נֶגֶד פְּתִיחַת הַדֶּלֶת מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּב נֶגֶד הֶחָלָל שֶׁבֵּין הַדֶּלֶת לַמְּזוּזָה שֶׁהַצִּירִים קְבוּעִים בָּהּ מִבִּפְנִים, שֶׁחָלָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי פְּתִיחַת הַדֶּלֶת).
אֲבָל אִם הַדֶּלֶת פְּתוּחָה כְּבָר — מֻתָּר לְנָעֳלָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִכְבֶּה הַנֵּר, וְאֵין בְּזֶה מִשּׁוּם גְּרַם הַבְעָרָה. וְכֵן הַחַלּוֹן שֶׁכְּנֶגֶד נֵר שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן — מֻתָּר לְנָעֳלוֹ, וְאָסוּר לְפָתְחוֹ, אִם הַנֵּר קָרוֹב אֵלָיו קְצָת:
בוְאִם הַנֵּר קָבוּעַ בַּכֹּתֶל אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת — אָסוּר לִפְתּוֹחַ הַדֶּלֶת כְּדַרְכּוֹ בְּחֹל, שֶׁמָּא תְּהֵא הַדֶּלֶת נוֹקֶשֶׁת בַּנֵּר שֶׁאֲחוֹרֶיהָ וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תְכַבֶּנּוּ כְּשֶׁתִּנָּקֵשׁ בּוֹ, וּ“פְסִיק רֵישֵׁהּ הוּא”, אֶלָּא יִזָּהֵר לִפְתּוֹחַ בְּנַחַת שֶׁלֹּא תִגַּע הַדֶּלֶת בַּנֵּר שֶׁאֲחוֹרֶיהָ, אֲבָל לְנָעֳלָהּ מֻתָּר בְּכָל עִנְיָן.
וְאִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁכְּשֶׁיִּנְעוֹל בְּחֹזֶק כְּדַרְכּוֹ תִּנָּקֵשׁ הַדֶּלֶת עַל הַמְּזוּזָה בְּחֹזֶק כָּל כָּךְ עַד שֶׁתְּנַדְנֵד כָּל הַכֹּתֶל וּתְנַדְנֵד נֵר הַקָּבוּעַ בּוֹ, וְיִתְקָרֵב קְצָת הַשֶּׁמֶן שֶׁבַּנֵּר אֵצֶל הַפְּתִילָה, וְיִתְחַיֵּב מִשּׁוּם מַבְעִיר, אוֹ יִתְרַחֵק קְצָת מִמֶּנָּה, וְיֵשׁ בָּזֶה מִשּׁוּם מְכַבֶּה.
צָרִיךְ לִזָּהֵר בֵּין בִּפְתִיחָה בֵּין בִּנְעִילָה שֶׁתְּהֵא בְּנַחַת (בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יְהֵא “פְּסִיק רֵישֵׁהּ”), אַף אִם הַנֵּר רָחוֹק מֵהַדֶּלֶת:
גוְאִם הַנֵּר קָבוּעַ בַּדֶּלֶת עַצְמָהּ, אִם הוּא שֶׁל שֶׁמֶן — אָסוּר לִפְתּוֹחַ אוֹ לִנְעוֹל הַדֶּלֶת כְּדַרְכּוֹ בְּחֹל, שֶׁעַל יְדֵי הַפְּתִיחָה וּנְעִילָה כְּדַרְכּוֹ — אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִתְקָרֵב קְצָת הַשֶּׁמֶן אֶל הַפְּתִילָה (וְיִתְחַיֵּב מִשּׁוּם מַבְעִיר), אוֹ יִתְרַחֵק קְצָת מִמֶּנּוּ (וְיֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם מְכַבֶּה), אֶלָּא פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בְּנַחַת בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יְהֵא “פְּסִיק רֵישֵׁהּ”.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
שמא יכבנו כו׳ שמא תהא כו׳. עיין בכסף משנה פכ״א בשם הריב״ש שתמה על הרמב״ם שכתב גבי כיבוד הבית שמא ישוה גומות אם כן אינו פסיק רישיה עיין שם. אם כן גם על הטור וש״ע יש לתמוה כן. אבל באמת יש לומר גבי כיבוד דהספק הוא שמא יש גומות בבית ואי אפשר שלא ישוה והוי ליה פסיק רישיה, ואם כן כשאינו ידוע הוי ליה ספיקא דאורייתא ולחומרא. ולא דמי לשאר דבר שאינו מתכוין דספיקא הוי ושרי, דהתם הספק הוא שמא יעשה גומא והכא הספק הוא שמא יש כבר ואי אפשר שלא ישוה, ולא גרע משאר ספיקא דאורייתא. והוא הדין כאן בנידון דידן הספק הוא שמא ברגע זו שיתחיל לפתוח ינשב רוח בחזקה ואי אפשר שלא תכבה כשיפתח, ונמצא עושה איסור דאורייתא במה שפותח שע״י כן הרוח מכבה בודאי כיון שכבר יש רוח, והוא לא ידע ואשם שסבור כשמתחיל שאין שם רוח, לפי מה שכתב המג״א בסי׳ תקי״ד דהכא באין שם רוח עסקינן ואפילו הכי אסור, ושייך שפיר לשון שמא כמ״ש. וכהאי גוונא יש לומר בנקישת הדלת שמא ינקש בידים בחוזק ויהיה אז פסיק רישיה שאז אין ספק כלל, והספק הוא כשפותח כדרכו בלא זהירות שמא ינקש פעם בחוזק, לכך צריך ליזהר לעולם. וכן צריך לומר במה שכתב רש״י פ״ד דביצה והעתיקום האחרונים סוף סי׳ תק״ח דאין זה על מנת לתפור, ותיפוק ליה משום שאינו מתכוין ואינו פסיק רישיה מדקתני שמא תקרע, ובאמת כן משמע ברמב״ם פכ״ב, אבל רש״י סבירא ליה דחיישינן שמא יפצע בחוזק עד שאי אפשר שלא תקרע. וכן צריך לומר במה שכתב רמ״א סימן רס״ה בשם אור זרוע פן יתנדנד כו׳. ובאמת התיר שם ר״ת מהאי טעמא עיין שם בדרכי משה, אבל דעת אור זרוע משום דהנדנוד בא ע״י נגיעה בחוזק וכשנוגע ברפיון לא יתנדנד, וזהו הספק פן יגע בחוזק ואי אפשר שלא יתנדנד. וכן צריך לומר בגמ׳ דף קמ״א לא ליהדק כו׳ דלמא כו׳, והיינו בפסיק רישיה כמו שכתב המרדכי שם. וכן צריך לומר בש״ע סי׳ ש״ב ס״ט פן כו׳.
ואף לפי מה שכתב הט״ז בסי׳ שי״ו סק״ג דספק פסיק רישיה שרי, וכן משמע בהדיא ברמב״ן במלחמות ור״ן פרק כירה גבי צירוף והובא ב״י סי׳ שי״ח, היינו להתיר בשעת הספק בלבד כשאין שם חשש ודאי כלל, אבל אם יש לחוש שמא יהיה ודאי ואף על פי כן יעשה מה שיעשה, הרי זה דומה לשאר חששות וגזירות שחששו חכמים ואינו בכלל ספק פסיק רישיה, כמבואר בהדיא בתוס׳ דסנהדרין דף פ״ה ע״א סוף ד״ה ור״ש עיין שם. וגבי פתיחת הדלת נמי יש לומר כהאי גוונא, דאם יהיה פתוח ברוחב טפח על דרך משל חיישינן שמא מיד כשפשט ידו לדלת לפתוח ברגע זו בתחלת הפתיחה ינשב רוח בחוזק, ונמצא שפתיחה ברחב טפח היא אחר שכבר נשב בתחלת הפתיחה רוח חזק כל כך שאי אפשר שלא יכבה כשיפתח טפח או פחות, ונמצא עושה איסור אחר שהוא ודאי פסיק רישיה:
נגד החלל כו׳. על כרחך צריך לומר כן אם מה שכתבו הב״ח ומג״א נגד פתיחת הדלת ממש הוא בדוקא מכוון ממש, שהרי בטור וש״ע סי׳ תר״פ כתבו באחורי הדלת צריך לחוץ כו׳, ונר חנוכה הוא בטפח הסמוך לפתח וכשהוא אחורי הדלת אינו מכווין ממש נגד הפתיחה הגדולה: