Три трапезы

Орах Хаим · симан 291 · лист 1 из 4
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
דִּין שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת וּבוֹ ח׳ סְעִיפִים
איְהֵא זָהִיר מְאֹד לְקַיֵּם סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית. וְאַף אִם הוּא שָׂבֵעַ — הֲרֵי יָכוֹל לְקַיֵּם אוֹתָהּ (בְּיוֹתֵר מִכְּבֵיצָה מְעַט אֲבָל) כְּבֵיצָה. וְאַף שֶׁכְּבֵיצָה הִיא סְעֻדַּת עֲרַאי (וְאֵינוֹ יוֹצֵא בָּהּ), מִכָּל מָקוֹם מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי שְׂבִיעָה — נִקְרָא סְעֻדָּה (וְיוֹצֵא בָּהּ).
(וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ בִּכְזַיִת יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ לְכַתְּחִלָּה בְּכָל אַחַת מִשָּׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תרל״ט.
וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר לְכַתְּחִלָּה כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה אִם אֶפְשָׁר לוֹ).
וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לֶאֱכוֹל כְּלָל — אֵין צָרִיךְ לְצַעֵר אֶת עַצְמוֹ לֶאֱכוֹל, שֶׁסְּעֻדּוֹת הַשַּׁבָּת לְעֹנֶג נִצְטַוּוּ וְלֹא לְצַעַר. אֲבָל הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ שֶׁלֹּא לְמַלֹּאת בִּטְנוֹ בִּסְעֻדַּת הַבֹּקֶר, כְּדֵי לִתֵּן מָקוֹם לִסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית:
בזְמַן סְעֻדָּה ג׳ הוּא מִשֶּׁיַּגִּיעַ זְמַן מִנְחָה גְדוֹלָה עַד הָעֶרֶב, דְּהַיְנוּ מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וְאֵילַךְ. וְאִם עֲשָׂאָהּ קֹדֶם לְכֵן — לֹא קִיֵּם מִצְוַת סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית,א אֶלָּא אִם כֵּן נִמְשַׁךְ בָּהּ עַד אַחַר הַמִּנְחָה, שֶׁאָכַל (יוֹתֵר מִ)כְּבֵיצָה אַחַר שֵׁשׁ וּמֶחֱצָה, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה גַּם הַתְחָלַת הַסְּעֻדָּה תְּהֵא אַחַר שֵׁשׁ וּמֶחֱצָה.
וּלְהָאוֹמְרִים שֶׁמִּשֶּׁהִגִּיעַ זְמַן מִנְחָה גְדוֹלָה אָסוּר לִקְבּוֹעַ אֲפִלּוּ סְעֻדָּה קְטַנָּה עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל מִנְחָה תְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רל״ב — צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל לְעוֹלָם מִנְחָה קֹדֶם סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית. וְכֵן נוֹהֲגִים בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ.
אֲבָל הַמַּתִּירִים לִקְבּוֹעַ סְעֻדָּה קֹדֶם תְּפִלַּת הַמִּנְחָה אוֹמְרִים שֶׁבְּשַׁבָּת טוֹב לֶאֱכוֹל סְעֻדָּה ג׳ קֹדֶם תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, לְפִי שֶׁבֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת אָסוּר לִשְׁתּוֹת מַיִם בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה אוֹ אַחֲרֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָרוֹב לִזְמַן חֲזָרַת הַנְּשָׁמוֹת לְגֵיהִנֹּם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וְהַשּׁוֹתֶה אָז מַיִם מֵהַנָּהָר — הֲרֵי זֶה גוֹזֵל אֶת הַמֵּתִים, שֶׁמִּתְקָרְרִים בְּמַיִם קֹדֶם חֲזָרָתָם, וְיֵשׁ חֲשַׁשׁ סַכָּנָה בַּדָּבָר.
וּלְפִי מִנְהָגֵנוּ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב — יֵשׁ לָנוּ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת אָז מַיִם שֶׁנִּשְׁאֲבוּ אָז מֵהַנָּהָר, אֶלָּא מַיִם שֶׁבַּבַּיִת שֶׁנִּשְׁאֲבוּ קֹדֶם לְכֵן מֵהַנָּהָר, אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִים.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִסּוּר זֶה שֶׁל שְׁתִיַּת מַיִם מֵהַנָּהָר בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת הוּא בְּעֶרֶב שַׁבָּת, שֶׁמִּתְקָרְרִים כְּשֶׁיּוֹצְאִים מֵהַגֵּיהִנֹּם. וְטוֹב לָחוּשׁ גַּם לְדִבְרֵיהֶם:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
אא״כ נמשך כו׳. מ״ש המג״א אם יודע כו׳ כמ״ש רסי׳ תע״א כו׳, את״ל שכוונתו אף בסעודת שחרית שאינו מתכוין לצאת בה ידי סעודה ג׳ אפילו הכי אסור, משום דהוה כמתחיל באיסור אחר מנחה כמ״ש רסי׳ תע״א (וכ״ש אם מתכוין ג״כ לצאת בה דאיכא תרתי לריעותא), וע״כ צ״ל דהאיסור משום תפלת מנחה, א״כ צע״ג ממ״ש בסי׳ רל״ב דאפילו סעודה גדולה אין איסור אלא חצי שעה קודם מנחה גדולה אבל קודם לכן שרי להתחיל אף שתמשך אחר מנחה גדולה, שכשאפשר לגמרה בחצי שעה הרי זו סעודה קטנה. וכן משמע בב״י סי׳ רל״ה לפי דעת התוספות דמותר להתחיל סמוך לערב, וכ״פ הט״ז שם, ולא הצריך שיוכל לגמור קודם צאת הכוכבים. ומסי׳ תע״א אין ראיה כלל, דהתם שיש איסור באכילה מחמת עצמה במה שאוכל כשהגיע הזמן, דמחמת אכילה זו לא יוכל לאכול לתיאבון בלילה, ולהכי אף שהתחיל בהיתר, דהיינו שאותה האכילה שקודם הזמן אינה מפסדת התיאבון בלילה, אפילו הכי אסור אם יודע שתמשך לאחר הזמן ויהיה הפסד להתיאבון שבלילה. ואדרבא יש הפסד יותר כשאוכל הרבה מקודם הזמן עד לאחריו משאם לא היה אוכל אלא אחר הזמן בלבד, אלא שבדיעבד לא הטריחוהו כשמגיע הזמן אבל לכתחלה צריך ליזהר שלא יבא לידי כך. אבל כאן שהאכילה אחר מנחה אינה אסורה מחמת עצמה, שהרי יש עדיין שהות הרבה ביום להתפלל אחר גמר הסעודה, כמ״ש המג״א בסי׳ רל״ב, ולא אסרוה חכמים אלא מחמת חשש שמא ימשך בה, ולא רצו לאוסרה מחמת חשש זה אלא למר ממנחה קטנה ולמר ממנחה גדולה, אבל קודם חצות לא רצו לגזור מחמת חשש זה, וא״כ אף אם יודע שתמשך אחר מנחה גדולה אין איסור כלל, דכל שמתחיל קודם חצות לא גזרו כלל, וזה ברור ופשוט, וכוונת המג״א במ״ש מריש סי׳ תע״א צע״ג.
ועיין בעולת שבת שהקשה על הלבוש שכתב הטעם משום דזמן סעודת שחרית נמשך עד מנחה גדולה, והלא מחצות אסור להתחיל, ותירץ דמכל מקום נמשך זמן אכילה עד מנחה גדולה, ר״ל שדרך להאריך בסעודת שחרית עד עבור הצהרים שהיא עלות המנחה. וכוונת המג״א צ״ע. אבל באמת דלא קשה מידי, שעיקר זמן סעודה ג׳ הוא ג״כ מחצות כמו תפלת מנחה גדולה, אלא לפי שאין בקיאין הילכך אפילו בדיעבד לא יצא, כמו בתפלת מנחה גדולה כמ״ש המג״א בריש סי׳ רל״ג, ע״ש בפרי חדש, אבל לענין איסור אכילה חצי שעה קודם זמן התפלה, די באותה חצי שעה שאינו יכול להתפלל מחמת שאין אנו בקיאין. ומכל מקום באמת עיקר הטעם הוא משום דעד חצות נקרא שחרית אף לר׳ יהודה, עיין סי׳ פ״ט, לכן הסעודה שסועד אז נקראת סעודת שחרית כמ״ש הלבוש: