Свеча для авдалы

Орах Хаим · симан 298 · лист 4 из 6
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
אֲבָל נָכְרִי שֶׁהִדְלִיק נֵר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת — אֵין מְבָרְכִים עָלָיו אֶלָּא אִם כֵּן הִדְלִיקוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, אֲבָל אִם הִדְלִיקוֹ מִנָּכְרִי אַחֵר — אֵין מְבָרְכִים עָלָיו, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבֹאוּ לְבָרֵךְ עַל נֵר שֶׁהִדְלִיק נָכְרִי בְּשַׁבָּת, וִיבָרְכוּ עָלָיו בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִיָּד קֹדֶם שֶׁיִּתּוֹסֵף הָאוּר שֶׁל הֶתֵּר.
אֲבָל כְּשֶׁאוּר זֶה שֶׁל נָכְרִי שֶׁמְּבָרֵךְ עָלָיו בָּא מִיִּשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁגַּם הַיִּשְׂרָאֵל הִדְלִיק מִנָּכְרִי, כֹּל שֶׁיַּד הַיִּשְׂרָאֵל בָּאֶמְצַע — אֵין לִגְזוֹר מִשּׁוּם עַמּוּד הָרִאשׁוֹן שֶׁל נֵר שֶׁהֻדְלַק בְּשַׁבָּת. וְכָל שֶׁכֵּן אִם יַד יִשְׂרָאֵל בִּתְחִלָּתוֹ, שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל הוּא שֶׁהוֹצִיא הָאוּר מֵעֵצִים וַאֲבָנִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אוֹ שֶׁהִדְלִיקוֹ מֵאוּר הַדּוֹלֵק מֵעֶרֶב שַׁבָּת אוֹ מִגֶּחָלִים שֶׁהֻבְעֲרוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, שֶׁמְּבָרְכִים עַל נֵר שֶׁהִדְלִיק הַנָּכְרִי מִמֶּנּוּ:
יוְאִם נָכְרִי הוֹצִיא אוּר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מֵעֵצִים וַאֲבָנִים אוֹ מֵאוּר וְגֶחָלִים שֶׁמֵּעֶרֶב שַׁבָּת, אוֹ מֵאוּר שֶׁהֻדְלַק בְּשַׁבָּת בְּהֶתֵּר — אֵין מְבָרְכִים עַל אוֹרוֹת אֵלּוּ בְּעַצְמָן.
אֲבָל אִם הִדְלִיק הַנָּכְרִי מֵהֶם נֵר אַחֵר — מְבָרְכִים עָלָיו.
(וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּהֵפֶךְ, שֶׁעַל נֵר זֶה אֵין מְבָרְכִים עָלָיו, שֶׁגָּזְרוּ עַל כָּל נֵר שֶׁהִדְלִיק נָכְרִי בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁלֹּא מִיִּשְׂרָאֵל מִשּׁוּם נֵר שֶׁהִדְלִיקוֹ בְּשַׁבָּת, אֲבָל עַל אוֹתוֹ אוּר עַצְמוֹ שֶׁהוֹצִיא הַנָּכְרִי בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מֵעֵצִים וַאֲבָנִים אוֹ מִגֶּחָלִים — לֹא גָזְרוּ עָלָיו כְּלָל.
וְיֵשׁ לָחוּשׁ לְדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם, שֶׁיַּדְלִיק יִשְׂרָאֵל נֵר מֵאוּר זֶה אוֹ מִנֵּר זֶה, וִיבָרֵךְ עָלָיו לְדִבְרֵי הַכֹּל):
יאאִם עָבַר וּבֵרַךְ עַל נֵר שֶׁהִדְלִיק נָכְרִי מִנָּכְרִי — אֵין צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְבָרֵךְ, כֵּיוָן שֶׁאֵין אָסוּר אֶלָּא מִשּׁוּם גְּזֵרָה. וְהוּא הַדִּין בְּנֵר שֶׁהֻדְלַק בְּשַׁבָּת, אִם בֵּרַךְ עָלָיו בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת לְאַחַר שֶׁנִּתּוֹסֵף בּוֹ אוּר שֶׁל הֶתֵּר, שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ אֶלָּא מִשּׁוּם גְּזֵרָה:
יבנָכְרִים שֶׁהִדְלִיקוּ נֵר לִפְנֵיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁהִדְלִיקוּהוּ מִיִּשְׂרָאֵל — אֵין מְבָרְכִים עָלָיו, שֶׁסְּתָםא מְסִבַּת נָכְרִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, וַהֲרֵי זֶה כְּנֵר שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה:
יגהָיָה הוֹלֵךְ חוּץ לַכְּרָךְ וְרָאָה אוּר, אִם רֹב אַנְשֵׁי הַכְּרָךְ נָכְרִים — אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו, שֶׁמִּן הַסְּתָם הוּא אוּר שֶׁל נָכְרִי שֶׁלֹּא הִדְלִיק מִיִּשְׂרָאֵל. וְאִם רֹב יִשְׂרָאֵל, אוֹ אֲפִלּוּ מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה — מְבָרֵךְ עָלָיו אִם הוּא יָכוֹל לֵהָנוֹת כַּאן לְאוֹרוֹ לְהַכִּיר בֵּין מַטְבֵּעַ לְמַטְבֵּעַ:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
מסיבת כו׳. הט״ז שלא הסכים לזה להלכה היינו בישראל שהדליק מנכרי, דאתוספת דהתירא קמברך, אבל באמת במגיד משנה מיירי בנכרי שהדליק, שאחר הדלקתו נאסר במסיבתם משום עבודת אלילים ע״ש. אבל צ״ע מס״פ כל כתבי ונתבאר בסי׳ רע״ו, דמשמע דכ״ש אם כל המסיבה גוים שרי, וצ״ע לישב שלא בדוחק. ועיין בב״י בשם הרא״ש דביצה דכתב הטעם לאסור לברך משום גחלת אע״פ שמברך אשלהבת כו׳, וא״כ י״ל דווקא לברך אסור, דומיא דכתב הרשב״א גבי פלפלין שמשימין בקנקנים כו׳, אבל להשתמש שמשתמש בשלהבת אף על פי שיש עמה גחלת שרי (וז״ש הרא״ש ואע״ג דשריא). ולא דמי למ״ש הטור בסי׳ תרע״ז, דדמי לשלהבת של הקדש: