В чём животное может выходить в субботу

Орах Хаим · симан 305 · лист 12 из 14
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
לבוְכָל זֶה לֶאֱכוֹל הֶחָלָב לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אֲבָלב בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ אָסוּר אֲפִלּוּ לְטַלְטְלוֹ, אֲפִלּוּ חֲלָבָהּ הַנָּכְרִי מֵעַצְמוֹ, וַאֲפִלּוּ הִיא בֶּהֱמַת הַנָּכְרִי, מִפְּנֵי שֶׁגָּזְרוּ חֲכָמִים עַל מַשְׁקִים שֶׁזָּבוּ מֵהַפֵּרוֹת בְּשַׁבָּת מֵאֲלֵיהֶם אוֹ עַל יְדֵי נָכְרִי לְאָסְרָם עַד לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״כ וְשכ״ה, וּבִכְלַל גְּזֵרָה זוֹ הוּא גַם כֵּן הֶחָלָב שֶׁנֶּחְלַב בְּשַׁבָּת שֶׁהוּא גַם כֵּן מַשְׁקֶה הַנּוֹלָד בְּשַׁבָּת, וְכֵיוָן שֶׁאָסוּר בַּאֲכִילָה — אָסוּר גַּם כֵּן בְּטִלְטוּל, שֶׁמֻּקְצֶה הוּא, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְבוֹ בַיּוֹם.
וְאַף אִם חֲלָבָהּ לְתוֹךְ הָאֹכָלִין שֶׁאֵין עַל הֶחָלָב תּוֹרַת מַשְׁקֶה וְאֵינוֹ בִּכְלַל גְּזֵרַת מַשְׁקִין שֶׁזָּבוּ — אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר עַד הָעֶרֶב, אִם לֹא נֶחְלַב מִיָּד בִּכְנִיסַת הַשַּׁבָּת אֶלָּא לְאַחַר זְמַן בְּעִנְיָן שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁרֹב הֶחָלָב שֶׁבְּדַד הוּא נוֹלַד שָׁם בְּשַׁבָּת, שֶׁאוֹתוֹ הֶחָלָב שֶׁנִּתּוֹסֵף בָּהּ בְּשַׁבָּת הוּא מֻקְצֶה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה חָדָשׁ שֶׁנּוֹלַד בְּשַׁבָּת, שֶׁדָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב. וְאַף שֶׁהָיָה דַעְתּוֹ עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם — אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה אָז עֲדַיִן בָּעוֹלָם. וְאֵינוֹ דוֹמֶה לִשְׁאָר נוֹלָד בְּשַׁבָּת שֶׁמֻּתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה כְּבָר בָּעוֹלָם מִבְּעוֹד יוֹם אֶלָּא שֶׁנִּשְׁתַּנָּה בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ח.
וּמַה שֶּׁהִתִּירוּ בְּיוֹם טוֹב לַחֲלוֹב לְתוֹךְ הָאֹכָלִין, הוּא מִפְּנֵי שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַבְּהֵמָה רְאוּיָה לַאֲכִילָה בְּיוֹם טוֹב עִם הֶחָלָב שֶׁבָּהּ, שֶׁאִם הָיָה רוֹצֶה הָיָה שׁוֹחֲטָהּ וְאוֹכֵל גַּם הֶחָלָב שֶׁנִּתּוֹסֵף בָּהּ בְּיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא טָפֵל אֵלֶיהָ וּבָטֵל אֶצְלָהּ, אִם כֵּן גַּם כְּשֶׁנֶּחְלַב מִמֶּנָּה בְּחַיֶּיהָ — אֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם נוֹלָד, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּאֹכֶל הַנִּפְרָד מֵאֹכֶל, שֶׁהוּא עִם גּוּף הַבְּהֵמָה הֵם כְּמוֹ דָּבָר אֶחָד, שֶׁשְּׁנֵיהֶם תּוֹרַת אֹכֶל עֲלֵיהֶם, וַהֲרֵי זֶה אֹכֶל שֶׁנִּפְרָד מֵאֹכֶל, וְאֵין תּוֹרַת נוֹלָד עָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה חָדָשׁ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּשַׁבָּת שֶׁאֵין הַבְּהֵמָה רְאוּיָה לַאֲכִילָה — הֲרֵי הֶחָלָב שֶׁנֶּחְלַב מִמֶּנָּה נִקְרָא נוֹלָד גָּמוּר, שֶׁנּוֹלַד בָּעוֹלָם בְּשַׁבָּת:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
בשבת עצמה כו׳. מה שכתב המג״א כיון דאינה ראויה לאכילה הוי מוקצה צע״ג, דבהדיא אמרינן בריש ביצה שבת דעלמא תשתרי אי לא משום גזירה, וכן פסקו הרי״ף ורא״ש ושאר פוסקים, וכן כתב מג״א עצמו ריש סי׳ שכ״ב, ומאי שנא חלב מביצה, עיין שם בר״ן ובהגהות אשר״י. ועוד מאי שנא מבהמה עצמה שנשחטה דלא הוי מוקצה משום דלא דחיא בידים כמבואר בסי׳ שי״ח עיין שם בב״י, וכל שכן בחלבה, דהא אפילו הר״ן שמחמיר בבהמה עצמה כמבואר בב״י שם מיקל בחלבה, כמבואר בדבריו ריש פרק קמא דביצה עיין שם ובפרק חבית.
ומשום משקין שזבו אין לאסור בלתוך האוכלין, דאם לא כן אף ביו״ט ליתסר כמו ביצה שנולדה ביו״ט לר׳ יהודה בפרק קמא דביצה. ואין לומר דשאני הכא דאיכא למיגזר שמא יחלוב בעצמו, דהא אף אם יחלוב בעצמו ליכא איסורא דאורייתא והוי ליה גזירה לגזירה. וצ״ל דכולה חדא גזירה היא עם משקין שזבו, א״כ ביו״ט נמי כמו ביצה למאן דסבירא ליה כולה חדא גזרה היא. ועוד דלשמא יחלוב לא חיישינן כלל בשחלבה נכרי, דאפילו בסחיטה ותלישה לא חיישינן אלא במידי דאתי ממילא כמו שכתב הר״ן ספי״ו, והכי קיי״ל כמ״ש בסי׳ ש״י, אלא דאסור משום שלא תחלוק במשקין שזבו בין מאליהן לע״י נכרי, כיון דלהישראל אתי ממילא כמ״ש שם, וא״כ לתוך האוכלין ודאי לא הוי בכלל משקין שזבו מדשרו ביו״ט. וכן הוא בהדיא במלחמות בשם הגאונים והרי״ף בתשובות כמ״ש שם.
ועיין בעירובין דף מ״ו ע״א בתוספות ד״ה כ״ש כו׳ דאפילו לר׳ שמעון לא הוי שרי במשקין שזבו אף בלא גזירת שמא יסחוט אם לא משום דמעיקרא נמי אוכלא עיין שם, ואפילו הכי שרי ר׳ שמעון בשמן של בדדין, אע״ג דלר׳ יהודה הוי נולד משום דאינו ראוי מחמת הקורה כמו שכתבו התוספות (בשבת די״ט ע״ב). וע״כ צריך לומר דהקורה אינה מונעת מלהיות ראוי לאכילה אלא לענין נולד דר׳ יהודה דאינו דבר חדש ממש, אבל לא לענין נולד דר׳ שמעון שהוא דבר חדש ממש, וזה אינו חדש ממש כיון שהיה יכול להגביה הקורה אע״פ שהסיח דעתו מלהגביהה בבין השמשות. ואם כן יש לומר הכי נמי בנידון דידן, דאף שביצה שנולדה ביו״ט נקרא נולד לבית שמאי בתרנגולת העומדת לגדל בצים אף לס״ד דלית להו מוקצה ואית להו נולד דר׳ יהודה עיין ר״ן ומהרש״א ריש פ״ק דביצה ותוס׳ שם, מכל מקום לענין נולד דר׳ שמעון אוכלא דאפרת הוא כמו שמן של בדדין, ולהכי שרי ביו״ט אבל לא בשבת, כדמוכח בתוספות בשבת שם גבי צואה, דאי לא הוי מאתמול במעיו לא מהני דעתיה עילויה. ואף שכתב כן לרבי יהודה, מכל מקום הוא הדין לרבי שמעון דדמי לאפר שהוסק ביו״ט בסי׳ תצ״ח. וצ״ע: