Одалживание, покупки и мытьё посуды в субботу

Орах Хаим · симан 323 · лист 3 из 5
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וְהָעִקָּר כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְאַף עַל פִּי כֵן בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ נִתְפַּשֵּׁט הַמִּנְהָג כַּסְבָרָא זוֹ לְהָקֵל בְּהַזְכָּרַת שֵׁם דָּמִים בְּדָבָר שֶׁמִּקָּחוֹ יָדוּעַ, וּבְהַזְכָּרַת שֵׁם מִדָּה בְּדָבָר שֶׁמִּדָּתוֹ יָדוּעַ. וּמִכָּל מָקוֹם, הַמּוֹכֵר צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְכַוֵּן הַמִּדָּה לְגַמְרֵי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה (וַאֲפִלּוּ אִם הַלּוֹקֵחַ הֵבִיא מִדָּה מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ וְהַמּוֹכֵר מְמַלְּאָהּ לוֹ — לֹא יְכַוֵּן לְגַמְרֵי, כֵּיוָן שֶׁהַלּוֹקֵחַ מַזְכִּיר לוֹ שֵׁם מִדָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה):
במֻתָּר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ “מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה, וּלְמָחָר נִמְדּוֹד אוֹתוֹ” (שֶׁכֵּיוָן שֶׁעַכְשָׁו אֵין מִדָּתוֹ יָדוּעַ — אֵין זֶה כְּדֶרֶךְ מִקָּח וּמִמְכָּר שֶׁבְּחֹל):
גמֻתָּר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ “תֵּן לִי בֵּיצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן”, וְכֵן לוֹמַר לְחֶנְוָנִי “תֵּן לִי עֶשְׂרִים בֵּיצִים אוֹ חֲמִשִּׁים אֱגוֹזִים”. וְאֵין אוֹמְרִים שֶׁזֶּה דוֹמֶה לְמִקָּח וּמִמְכָּר, שֶׁמַּזְכִּיר לוֹ מִנְיָן כְּדֵי לֵידַע כַּמָּה יִתְחַיֵּב לִפְרוֹעַ לוֹ, לְפִי שֶׁאַף בַּעַל הַבַּיִת בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת מוֹנֶה כַּמָּה הוּא נוֹטֵל, שֶׁלֹּא יִטּוֹל אֶלָּא כְּפִי הַצֹּרֶךְ.
אֲבָל אָסוּר לְהַזְכִּיר לוֹ סְכוּם מִנְיָן, שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ “הֲרֵי יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי חֲמִשִּׁים אֱגוֹזִים, תֵּן לִי עוֹד חֲמִשִּׁים וְיִהְיֶה לְךָ בְּיָדִי מֵאָה”, שֶׁהֲרֵי אֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מְצַמְצֵם כָּךְ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וַהֲרֵי זֶה דוֹמֶה לְמִקָּח וּמִמְכָּר (וְאָסוּר אֲפִלּוּ אוֹמֵר בְּפֵרוּשׁ “הַשְׁאִילֵנִי”):
דהַמֵּבִיא כַּדֵּי יַיִן לִסְעֻדָּה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם דֶּרֶךְ מָבוֹי הַמְעֹרָב — לֹא יְבִיאֵם בְּסַל וּבְקֻפָּה לָתֵת לְתוֹכָן אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה כַּדִּים, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמַעֲשֵׂה חֹל לָשֵׂאת מַשָּׂאוֹת, וְזִלְזוּל לְשַׁבָּת הוּא כְּשֶׁעוֹשֶׂה כֵּן בְּמָבוֹי שֶׁרַבִּים מְצוּיִים בּוֹ (וְגַם יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁנּוֹשֵׂא מַשָּׂאוֹת לְצֹרֶךְ הַחֹל). אֶלָּא יְבִיאֵם אֶחָד אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם שְׁנַיִם בְּיָדוֹ אוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְכַיּוֹצֵא בָזֶה, לְשַׁנּוֹת מִדֶּרֶךְ הַחֹל.
וַאֲפִלּוּ אִם אֵין בְּשִׁנּוּי קַלּוּת בְּמַשָּׂא — צָרִיךְ לְשַׁנּוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תק״י לְעִנְיַן יוֹם טוֹב, וְהוּא הַדִּין לְשַׁבָּת בְּמָבוֹי הַמְעֹרָב, שֶׁשָּׁוִין הֵם בָּזֶה.
וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְשַׁנּוֹת, כְּגוֹן שֶׁזִּמֵּן אוֹרְחִים הַרְבֵּה וְצָרִיךְ לְמַהֵר לַהֲבִיאָם לִפְנֵיהֶם — מֻתָּר:
האֲבָל הַמֵּבִיא כַּדֵּי יַיִן מִזָּוִית לְזָוִית אוֹ מִבַּיִת לְבַיִת בְּאוֹתָהּ חָצֵר שֶׁאֵין רַבִּים מְצוּיִים שָׁם — יוֹתֵר טוֹב לַהֲבִיאָם בְּסַל וּבְקֻפָּה בְּבַת אַחַת מִלְּהָבִיא כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמַּרְבֶּה בְּהִלּוּךְ: