Частные правила субботы

Орах Хаим · симан 339 · лист 2 из 4
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וְאָסוּר לִקְבּוֹעַ מָקוֹם לַחֲלִיצָה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּאִלּוּ יוֹשְׁבִים לָדוּן:
דאֵין מְקַדְּשִׁין אֶת הָאִשָּׁה, וְלֹא חוֹלְצִין, וְלֹא מְגָרְשִׁין, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִכְתּוֹב.
וּשְׁכִיב מְרָע שֶׁתָּקַף עָלָיו הַחֹלִי וְרוֹצֶה לְגָרֵשׁ אִשְׁתּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִזָּקֵק לְיִבּוּם — הִתִּירוּ לוֹ לְגָרֵשׁ בְּשַׁבָּת, עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּאֶבֶן הָעֶזֶר סִמָּן קל״ו, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִטְרוֹף דַּעְתּוֹ עָלָיו אִם לֹא יַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ:
הוְכֵן אֵין מְיַבְּמִין, וְלֹא כּוֹנְסִין אִשָּׁה לְחֻפָּה, אֲפִלּוּ קִדְּשָׁהּ מִבְּעוֹד יוֹם, מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי כָךְ קוֹנֶה אוֹתָהּ לְיָרְשָׁהּ, וְאָסוּר לִקְנוֹת קִנְיָן בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בִּכְלַל גְּזֵרַת מִקָּח וּמִמְכָּר, שֶׁגָּזְרוּ מִשּׁוּם שֶׁמָּא יִכְתּוֹב, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ו.
וְיֵשׁ מַתִּירִים לְקַדֵּשׁ וְלִכְנוֹס לְמִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים, מִשּׁוּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. וְאַף שֶׁאֵין זֶה עִקָּר, מִכָּל מָקוֹם סוֹמְכִין עַל זֶה בִּשְׁעַת הַדְּחָק, כִּי גָדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁרְגִילִין שֶׁלִּפְעָמִים שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִים לְהַשְׁווֹת עִם הַנְּדוּנְיָא בְּיוֹם ו׳ עַד הַלַּיְלָה וְעוֹשִׂין הַחֻפָּה וְהַקִּדּוּשִׁין בְּלֵיל שַׁבָּת הוֹאִיל וּכְבָר הוּכְנוּ לִסְעֻדָּה וּלְנִשּׂוּאִין, וְהָיָה בִּיּוּשׁ לַכַּלָּה וְלֶחָתָן אִם לֹא יִכְנוֹס אָז.
וּמִכָּל מָקוֹם, לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי כָךְ, וְכַמָּה עֲבֵרוֹת בָּאִין מִמַּה שֶׁמְּאַחֲרִים הַחֻפָּה.
וְכָל יְרֵא שָׁמַיִם יַחְמִיר לְעַצְמוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כְּלָל נִשּׂוּאִין בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּאֶבֶן הָעֶזֶר סִמָּן ס״ב:
ווְכֵן אֵין מַעֲרִיכִין, וְלֹא מַקְדִּישִׁין, וְלֹא מַחֲרִימִין שׁוּם דָּבָר לְגָבוֹהַּ, מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה לְמִקָּח וּמִמְכָּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ו.
וְכֵן אֵין פּוֹדִין אֶת הַבֵּן, אֲפִלּוּ בִּכְלִי שֶׁשָּׁוֶה ה׳ סְלָעִים, מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה לְמִקָּח וּמִמְכָּר.
וְאֵין לוֹ לִתֵּן הַמָּעוֹת לְכֹהֵן בְּעֶרֶב שַׁבָּת, לְפִי שֶׁאָז לֹא יוּכַל לְבָרֵךְ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלָה עָלָיו הַמִּצְוָה — אֵיךְ יֹאמַר “וְצִוָּנוּ”, וּבְשַׁבָּת שֶׁהוּא זְמַנָּהּ גַּם כֵּן לֹא יוּכַל לְבָרֵךְ, כֵּיוָן שֶׁאָז אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלוּם, לָכֵן יַמְתִּין עַד יוֹם א׳ בְּשַׁבָּת.
וַאֲפִלּוּ אִם כָּלוּ לוֹ כ״ט י״ב תשׁצ״ג בְּיוֹם ו׳ שֶׁהוּא חֹדֶשׁ — לֹא יִפְדֵּהוּ בְּיוֹם ו׳, לְפִי שֶׁחֹדֶשׁ שֶׁבַּתּוֹרָה הוּא שְׁלֹשִׁים יָמִים שְׁלֵמִים, וְלָכֵן צָרִיךְ שֶׁיַּגִּיעַ לְיוֹם ל״א בִּשְׁעַת הַפִּדְיוֹן:
זוְאֵין מַפְרִישִׁין תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה מְתֻקָּן.