Дверь или окно, закрывшиеся в субботу

Орах Хаим · симан 374 · лист 2 из 2
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁנִּכְנָסִין כָּתְלֵי אֹרֶךְ הַקְּטַנָּה לְתוֹךְ הַגְּדוֹלָה וּמֻפְלָגִין שָׁם ג׳ טְפָחִים מִכָּתְלֵי אֹרֶךְ הַגְּדוֹלָה, שֶׁאִם לֹא כֵן אַף הַקְּטַנָּה נִתֶּרֶת עַל יְדֵי גִפּוּפֵי הַגְּדוֹלָה, מִשּׁוּם נִרְאֶה מִבְּחוּץ וְשָׁוֶה מִבִּפְנִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ס:
דוְכֵן גַּג קָטָן הַמֻּקָּף מַעֲקֶה סְבִיבוֹ גְּבוֹהָה עָלָיו עֲשָׂרָה שֶׁנִּפְרַץ שָׁם בְּמִלּוּאוֹ לְגַג גָּדוֹל הַמֻּקָּף גַּם כֵּן כָּמֹהוּ, וְלֹא עֵרְבוּ הַבָּתִּים יַחַד — קָטָן אָסוּר לְהַעֲלוֹת עָלָיו כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבַּיִת אִם מְחִצּוֹתָיו נִכְנָסוֹת לְתוֹךְ הַגָּדוֹל, הוֹאִיל וְאֵין לוֹ מְחִצָּה לְהַפְסִיק בֵּינוֹ לַגָּדוֹל שֶׁלֹּא עֵרֵב עִמּוֹ, וְגָדוֹל מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ גִּפּוּפִים עוֹדְפִים עַל פִּרְצַת הַקָּטָן.
וְכֵן אֲפִלּוּ אִם אֵינָן מֻקָּפִים מַעֲקֶה כְּלָל, אֶלָּא שֶׁמְּחִצּוֹת הַבַּיִת סָבִיב נִכָּרוֹת וְנִרְאוֹת לְמִי שֶׁעוֹמֵד עַל שְׂפַת הַגַּג כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל תַּחַת רַגְלָיו, שֶׁאָז אוֹמְרִים בָּהֶן “גּוּד אַסֵּק” וּכְאִלּוּ הֵן עוֹמְדוֹת לְמַעְלָה עַל שְׂפַת הַגַּג, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ״ה. אֲבָל מְחִצּוֹת הַבַּיִת שֶׁבֵּין קָטָן לַגָּדוֹל אֵין אוֹמְרִים בָּהּ “גּוּד אַסֵּק”, הוֹאִיל וְאֵינָהּ נִרְאֵית לְמִי שֶׁעוֹמֵד שָׁם מִלְמַעְלָה, שֶׁהֲרֵי הַגַּגִּין מְחֻבָּרִין זֶה לְזֶה וּמְכַסִּים עַל פִּרְצַת הַקְּטַנָּה וְאֵין רוֹאִים אוֹתָהּ, וּמְקוֹם מְחִצָּה זוֹ לְמַעְלָה הִיא כְּפִרְצָה בְּמִלּוּאָהּ מֵהַקָּטָן לְהַגָּדוֹל, וּלְהַגָּדוֹל אֵינָהּ בְּמִלּוּאוֹ, שֶׁהֲרֵי כֹּתֶל בַּיִת הַגָּדוֹל עוֹדֵף מִכַּאן וּמִכַּאן וְנִרְאֶה לְמִי שֶׁעוֹמֵד עַל שְׂפַת הַגַּג. וּלְפִיכָךְ גָּדוֹל מֻתָּר וְקָטָן אָסוּר אִם נִכְנָסִים כָּתְלֵי בֵּיתוֹ לְתוֹךְ הַגָּדוֹל.
אֲבָל אִם גַּם מְחִצּוֹת הַבַּיִת סָבִיב אֵינָן נִכָּרוֹת וְנִרְאוֹת לְמִי שֶׁעוֹמֵד עַל שְׂפַת הַגַּג, כְּגוֹן שֶׁהַגַּג בּוֹלֵט עֲלֵיהֶן — כַּרְמְלִית הוּא, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ״ה, אֶלָּא אִם כֵּן חַלּוֹן ד׳ עַל ד׳ פָּתוּחַ לוֹ מֵהַבַּיִת (וְאָז הוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם). אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אִם לֹא עֵרְבוּ יַחַד אַף הַגָּדוֹל אָסוּר בְּכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבַּיִת, לְפִי שֶׁאֵין לוֹ גִּפּוּפִים עוֹדְפִים מִכַּאן וּמִכַּאן, שֶׁהֲרֵי כֹּתֶל הַבַּיִת אֵין אוֹמְרִים בּוֹ “גּוּד אַסֵּק”, הוֹאִיל וְאֵינוֹ נִכָּר לְמִי שֶׁעוֹמֵד לְמַעְלָה: