Благословение на поиск хамца

Орах Хаим · симан 432 · лист 2 из 5
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
האִם שָׁכַח לְבָרֵךְ קֹדֶם הַתְחָלַת הַבְּדִיקָה, אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁגָּמַר אֶת הַבְּדִיקָה לְגַמְרֵי, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ עֲדַיִן לִבְדֹּק מָקוֹם אֶחָד, אוֹ אֲפִלּוּ זָוִית אַחַת, וַאֲפִלּוּ חוֹר אֶחָד (אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ לָחֹשׁ שֶׁמָּא יֵשׁ שָׁם בַּחוֹר כְּזַּיִת חָמֵץ עַיֵּן סִימָן תמ״ו) — חַיָּב לְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיִּגְמֹר בְּדִיקָה זוֹ. אֲבָל אִם נִזְכַּר לְאַחַר שֶׁגָּמַר בְּדִיקָתוֹ לְגַמְרֵי — לֹא יְבָרֵךְ כְּלוּם, שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּתָן, אֲבָל לְאַחַר גְּמַר עֲשִׂיָּתָן הֵיאַךְ יְבָרֵךְ. וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה פְּלוֹנִית, וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלוּם, שֶׁכְּבָר עָשָׂה.
א וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאַף עַל פִּי כֵן יְבָרֵךְ לְמָחָר בְּסוֹף שָׁעָה ה׳ כְּשֶׁשּׂוֹרֵף אֶת הֶחָמֵץ שֶׁמָּצָא בַּבְּדִיקָה, שֶׁהֲרֵי שְׂרֵפָה זוֹ עִקַּר בִּעוּר חָמֵץ, וְהָיָה רָאוּי לְבָרֵךְ עָלֶיהָ, אֶלָּא שֶׁפּוֹטְרִין אוֹתָהּ בְּבִרְכַּת “עַל בִּעוּר חָמֵץ” שֶׁמְּבָרְכִין בִּשְׁעַת בְּדִיקָה, וְזֶה שֶׁלֹּא בֵּרַךְ בִּשְׁעַת בְּדִיקָה — צָרִיךְ לְבָרֵךְ בִּשְׁעַת הַשְּׂרֵפָה. וְיֵשׁ לָחֹשׁ לְבָרֵךְ אוֹתָהּ בְּלֹא שֵׁם וּמַלְכוּת:
ואָסוּר לְהַפְסִיק בְּשׁוּם דִּבּוּר בֵּין הַבְּרָכָה לִתְחִלַּת הַבְּדִיקָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק בִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת בֵּין הַבְּרָכָה לִתְחִלַּת עֲשִׂיַּת הַמִּצְוֹת. וּלְכַתְּחִלָּה יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְדַבֵּר בֵּינְתַיִם כְּלָל, אֲפִלּוּ מֵעִנְיְנֵי צָרְכֵי הַבְּדִיקָה, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַתְחִיל לִבְדֹּק אִם לֹא יָשִׂיחַ. אֲבָל אִם עָבַר וְשָׂח בֵּינְתַיִם בְּצָרְכֵי הַבְּדִיקָה אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, אֲפִלּוּ הָיָה אֶפְשָׁר לִבְדֹּק בְּלֹא שִׂיחָה זוֹ. אֲבָל אִם שָׂח בֵּינְתַיִם שִׂיחָה שֶׁאֵינָהּ מֵעִנְיַן הַבְּדִיקָה כְּלָל — צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ:
זבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁשָּׂח קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל לִבְדֹּק, אֲבָל אִם שָׂח לְאַחַר שֶׁהִתְחִיל לִבְדֹּק אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר הִתְחִיל בַּמִּצְוָה שֶׁבֵּרַךְ עָלֶיהָ (עַיֵּן סִימָן תקצ״ב). וְכֵן אִם הוֹלֵךְ וּבוֹדֵק מֵחֶדֶר לְחֶדֶר וּמִבַּיִת לְבַיִת — אֵין הֲלִיכָה זוֹ שֶׁבְּאֶמְצַע מִצְוָה חֲשׁוּבָה הֶפְסֵק לְהַצְרִיכוֹ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁאֵין הַשִּׂיחָה שֶׁבְּאֶמְצַע מִצְוָה חֲשׁוּבָה הֶפְסֵק.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
ויש מי שאומר כו׳. כך כתב הט״ז. ואף המג״א כתב כן, אלא דיש לומר דהמג״א מיירי מעיקר הדין דשורפין בתחלת שש, ושייך לברך וצונו שיש כאן מצוה מדבריהם, אבל למנהגנו ששורפין בסוף חמש כמו שיתבאר בסי׳ תל״ד, איך יברך על ביעור כיון שאינו מצווה עדיין לבער, והרי זה כמברך באמצע השנה. וכן כתב הרא״ש בהדיא, אלא דסבירא ליה דמשהגיע שבע עובר עליו בבל יראה ובל ימצא מן התורה ומשהגיע שש עובר בבל יראה מדרבנן, וא״כ מן הדין צריך לבערו בסוף ה׳ כדי שלא יעבור כשתגיע שעה ו׳, ואפילו הכי כתב דאין לברך על זה, וכל שכן לדידן דאינו עובר בבל יראה עד הלילה, ומשתגיע ז׳ הוא מצווה להתעסק בביעור מן התורה, ומדברי סופרים משתגיע ששית, אבל קודם לכן אינו מצווה כלל ואיך יברך. שהרי המפרש בים תוך ל׳ יום שהוא חייב לבדוק, ואף על פי כן אינו מברך, לפי שאינו זמן ביעור לרוב העולם כמו שיתבאר בסי׳ תל״ו, וכל שכן המבער קודם שש, שאף לו בעצמו אינו זמן ביעור אלא מנהג בעלמא. ודוחק לחלק בין שעה מועטת לשעות הרבה, דאם כן נתת דבריך לשיעורין. ועוד כל שיעורי חכמים כך הוא ברגע שקודם זמן הברכה אם מברך הוה ליה ברכה לבטלה כיון שעדיין לא הגיע זמן המצוה איך יברך וצונו. והפרי חדש לשיטתו אזיל דבסי׳ תל״ו סבירא ליה דכולי שתא זמניה הוא ומברך אבל לרמ״א שם צ״ע. ואף הט״ז לא כ״כ אלא לפי מה שכתב הרא״ש דמשהגיע ז׳ איכא בל יראה דאורייתא*, ואם כן קודם ו׳ צריך לבער שלא יעבור בבל יראה דרבנן, אבל למ״ש הרמב״ם וראב״ד ומגיד משנה וכ״מ ומ״א וחק יעקב דאינו עובר בבל יראה עד הלילה, צ״ע האיך יברך. ובפרט למ״ש הרמב״ם וכל בו דאם רצה לבער בלילה הרשות בידו וא״צ להמתין למחר עד סמוך לזמן איסורו, א״כ שמע מינה דלא סבירא ליה כהרא״ש. [*
ודוק היטב בלשונו בסימן ט׳ ובסימן י׳ ותשכח דהכי הוא ועיין בכסף משנה ספ״א.]
וכל זה למנהגנו שמבערין בסוף ה׳, אבל אם מבער משש ואילך פשיטא דמברך כדעת הט״ז ומ״א. ומ״ש החק יעקב קצת ראיה שלא לברך מהא דאינו חוזר ומברך על הביעור למאן דאמר דשיחה מפסקת באמצע הבדיקה ע״ש, הנה עיין מ״ש הט״ז סק״ב האיך יברך ברכה אחת ב׳ פעמים במצוה אחת כו׳ ובסק״ג כתב כל שלא גמר עדיין אותו חלק נקרא התחלה אצלו כו׳ ע״ש היטב ויתברר לך ביטול דברי החק יעקב ופשוט הוא למבין ודו״ק. ועיין בחק יעקב סי׳ תל״ה סק״ה כנראה שחזר בו ממה שכתב כאן והסכים שם לדעת הט״ז והמ״א שבכאן. ואף שבשיורי כנסת הגדולה לא סבירא ליה הכי, מכל מקום אנן נמשכים אחרי פסקי הט״ז ומ״א, ובפרט שטעמם ונימוקם עמם. ובר מן כל דין כיון דאנן קיימא לן בסי׳ תמ״ו המוצא חמץ בפסח ומבערו מברך על ביעורו אף על פי שבירך על הבדיקה, א״כ כל שכן כשלא בירך על הבדיקה שמברך על הביעור כשמבער משש ואילך. ובפנים סתמתי הדברים ולא חילקתי בביאור בין קודם שש לאחר שש, מאחר שחילוק זה אינו מבואר בהדיא באחרונים אף על פי שהוא מוכרח לדעת רמ״א סי׳ תל״ו וכל שאר האחרונים הנמשכים אחריו כמ״ש. ועיין במה שכתבתי בסי׳ תמ״ו בפנים: