Сразу после поиска хамца

Орах Хаим · симан 434 · лист 1 из 6
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
דִּינִים הַנּוֹהֲגִים תֵּכֶף אַחַר הַבְּדִיקָה וּבוֹ ט״ז סְעִיפִים
אכְּשֶׁבּוֹדֵק אָדָם וּמְחַפֵּשׂ אַחַר הֶחָמֵץ בְּלֵיל י״ד, מוֹצִיאוֹ מִן הַחוֹרִים וּמִן הַסְּדָקִים וּמִן הַמַּחֲבוֹאוֹת וּמִן הַזָּוִיּוֹת, וּמְקַבֵּץ הַכֹּל וּמַנִּיחוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד, וְאֵינוֹ מְבַעֲרוֹ מִיָּד, אֶלָּא צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד לְמָחָר בְּסוֹף שָׁעָה חֲמִישִׁית, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תמ״ה.
וְצָרִיךְ הוּא לְהִזָּהֵר בּוֹ לְשָׁמְרוֹ שֶׁלֹּא יִתְגָּרֵר מִמֶּנּוּ מְאוּמָה עַל יְדֵי קְטַנִּים אוֹ עַכְבָּרִים, וְיִצְטָרֵךְ לַחֲזֹר וְלִבְדֹּק פַּעַם אַחֶרֶת כְּשֶׁיִּתְבָּרֵר לוֹ שֶׁגָּרְרוּ מִמֶּנּוּ, כְּגוֹן שֶׁלֹּא יִמְצָא כָּל כָּךְ חֲתִיכוֹתא כְּמִנְיַן חֲתִיכוֹת שֶׁהָיָה בּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהִנִּיחָן שָׁם מִיָּד אַחַר הַבְּדִיקָה, וּבְוַדַּאי נֶחְסַר מִמֶּנּוּ עַל יְדֵי תִּינוֹקוֹת אוֹ עַכְבָּרִים שֶׁגָּרְרוּ מִמֶּנּוּ, וְיֵשׁ לָחֹשׁ שֶׁמָּא הִנִּיחוּהוּ בְּאֶחָד מֵחוֹרֵי הַבַּיִת, וּלְכָךְ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָדְקוֹ פַּעַם אַחֶרֶת וְשֶׁמָּא יִשְׁכַּח, אוֹ שֶׁמָּא לֹא יִהְיֶה בָּקִי בַּהֲלָכָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁצָּרִיךְ הוּא לַחֲזֹר וְלִבְדֹּק, לְפִיכָךְב הִטִּילוּ חֲכָמִים עַל כָּל אִישׁ שֶׁיִּזָּהֵר בֶּחָמֵץ שֶׁמָּצָא בַּבְּדִיקָה שֶׁיִּשְׁמְרֶנּוּ יָפֶה מִפְּנֵי הַתִּינוֹקוֹת וְהָעַכְבָּרִים.
וְכֵיצַד יִשְׁמְרֶנּוּ מִפְּנֵיהֶם? מַצְנִיעוֹ בְּתֵבָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ מָקוֹם שֶׁאֵין הַתִּינוֹקוֹת וְעַכְבָּרִים יְכוֹלִין לִטֹּל מִשָּׁם, אוֹ יִתְלֶנּוּ בָּאֲוִיר, אוֹ יִכְפֶּה עָלָיו כְּלִי רָחָב וְיַנִּיחֶנּוּ בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ קְצָת שֶׁלֹּא יוּכְלוּ הַתִּינוֹקוֹת לִטְּלוֹ מִשָּׁם. וְלֹא יִכְפֶּה עָלָיו כְּלִי קָטָן וְצַר, מִפְּנֵי שֶׁהָעַכְבָּרִים יְכוֹלִין לְגַלּוֹתוֹ:
בוְכֵן הֶחָמֵץ הַמּוּכָן וּמֻנָּח בַּבַּיִת אוֹ בִּשְׁאָר חֲדָרִים הַצְּרִיכִים בְּדִיקָה לֶאֱכֹל מִמֶּנָּה בַּלַּיְלָה וּלְמָחָר עַד שָׁעָה חֲמִישִׁית, צָרִיךְ הוּא לְהַצְנִיעַ כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
וְאֵימָתַי מַצְנִיעוֹ? קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל לִבְדֹּק, שֶׁאִם לֹא יַצְנִיעַ מִקֹּדֶם — יֵשׁ לָחֹשׁ שֶׁבִּשְׁעַת הַבְּדִיקָה עַצְמָהּ, כְּשֶׁבָּדַק זָוִית אַחַת וְהוֹלֵךְ מִמֶּנָּה לְזָוִית אַחֶרֶת, שֶׁמָּא יִרְאֶה בְּעֵינָיו שֶׁעַכְבָּר אוֹ חֻלְדָּה נָטְלָה מְעַט חָמֵץ מִן הֶחָמֵץ הַמּוּכָן לַאֲכִילָה, וְיִצְטָרֵךְ לַחֲזֹר וְלִבְדֹּק פַּעַם אַחֶרֶת אוֹתָהּ זָוִית שֶׁבָּדַק, שֶׁמָּא גָּרְרוּ אֶת הֶחָמֵץ שֶׁנָּטְלוּ וְהִנִּיחוּ בְּזָוִית זוֹ.
וּמִטַּעַם זֶה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר כְּשֶׁהוֹלֵךְ לִבְדֹּק מִזָּוִית לְזָוִית, שֶׁיִּשְׁמֹר יָפֶה אֶת הֶחָמֵץ שֶׁמָּצָא בַּזָּוִית הָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹלִיכֶנּוּ עִמּוֹ אוֹ יַצְנִיעוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
כמנין חתיכות כו׳. הרמב״ם לא העתיק אלא טעם זה, לפי שיש נפקא מינה בין הטעמים, דלרבא אין צריך לשמרו אלא שלא תיטול חולדה בפניו*, ולרב מרי צריך לשמרו בענין שלא יחסר ממנו כלום אפילו שלא בפניו, והכי הלכתא:
[*דוקא אבל שלא בפניו לא חיישינן.]
הטילו חכמים כו׳. באמת דלכאורה פשטא דמתני׳ משמע דעצה טובה קא משמע לן, ותקנתא קתני ולא דינא, דלמה יגזרו חכמים כן כיון שאין חוששין כלל שמא תגרר חולדה שלא בפניו וכל שכן בפניו, א״כ בודאי לא יחסר לחמו. אבל מלשון הב״ח ומ״א סק״ד מבואר בהדיא דאיסורא נמי איכא. וכ״מ בהדיא בתוס׳ ריש פרק כל שעה וכל שכן שאסור ליתן לאכול כו׳, ואם מתני׳ עצה טובה קמ״ל לא שייך לישנא דכל שכן מעצה טובה לאיסורא. והטעם הוא, דבאמת היה לנו לחוש שמא גררה חולדה שכן דרכה לגרר, אלא משום דאין לדבר סוף כדקתני במתני׳, והיינו משום דמעיר לעיר אי אפשר לתקן לכך גם מבית לבית לא הטריחוהו חכמים. ומהאי טעמא נמי לכתחלה לא היו מטריחים אותו לשמרו יפה שלא תגרר ממנו חולדה למקומות הבדוקים, שהרי חששא זו אי אפשר לתקן שמא תגרר מעיר לעיר, אלא לכך הטריחוהו חכמים שמא יתברר לו שגררה ויצטרך לבדוק (שלבדיקה זו יש סוף, שכשלא יתברר לו לא יצטרך לבדוק וגם לשמירה זו יש סוף) ושמא ישכח כו׳ וכמו שכתוב בפנים: