Хамец в канун Песаха после шести часов

Орах Хаим · симан 443 · лист 3 из 5
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
זוְאִם לֹא מְכָרוֹ כְּלָל עַד שֶׁהִגִּיעָה שָׁעָה שִׁשִּׁית — חַיָּב לְבַעֲרוֹ מִן הָעוֹלָם לְגַמְרֵי. אֲפִלּוּ הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין עוֹבֵר עָלָיו בְּ“בַל יֵרָאֶה”, כְּגוֹן שֶׁאֵין אַחֲרָיוּת הֶחָמֵץ עָלָיו אֲפִלּוּ מִגְּנֵבָה וַאֲבֵדָה הַבָּאִים עַל יְדֵי פְּשִׁיעָה, מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ הוּא לְבַעֲרוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲבֹר עָלָיו בַּעַל הֶחָמֵץ בְּ“בַל יִמָּצֵא”, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁבַּעַל הֶחָמֵץ מָכַר חָמֵץ זֶה לְנָכְרִי בְּמָקוֹם שֶׁהוּא וְהִקְנָה אוֹתוֹ לוֹ בְּאֶחָד מִדַּרְכֵי הַקְּנִיּוֹת שֶׁיִּתְבָּאֲרוּ בְּסִימָן תמ״ח, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ כָּאן וַדַּאי חָמֵץ וְסָפֵק מְכָרוֹ בְּעָלָיו לְנָכְרִי וְסָפֵק לֹא מְכָרוּהוּ — אֵין סְפֵק מְכִירָה מוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי חָמֵץ:
חאִם בָּא בַּעַל הֶחָמֵץ אַחַר הַפֶּסַח וְתוֹבְעוֹ בְּדִין עַל שֶׁלֹּא מָכַר אֶת הֶחָמֵץ לְנָכְרִי קֹדֶם זְמַן הַבִּעוּר — אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם לוֹ, לְפִי שֶׁלֹּא קִבֵּל עָלָיו אֶלָּא לִשְׁמֹר אֶת הֶחָמֵץ שֶׁיְּהֵא שָׁמוּר לִבְעָלָיו וְלֹא יֶחְסַר מִמֶּנּוּ מְאוּמָה עַד שֶׁיַּחֲזִירֶנּוּ בִּשְׁלֵמוּת לִבְעָלָיו, אֲבָל לֹא קִבֵּל עָלָיו לְמָכְרוֹ בְּעֶרֶב פֶּסַח, שֶׁאֵין זוֹ בִּכְלַל שְׁמִירָה,ב שֶׁהֲרֵי בִּמְכִירָה זוֹ מוֹצִיאָהּ מֵרְשׁוּת בְּעָלָיו, וְאֵינוֹ חַיָּב כְּלָל לְמָכְרוֹ בְּעֶרֶב פֶּסַח מֵחֲמַת שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לְשָׁמְרוֹ אֶלָּא מֵחֲמַת מִצְוַת הֲשָׁבַת אֲבֵדָה לַבְּעָלִים, דְּכֵיוָן שֶׁהִגִּיעָה שָׁעָה ה׳ שֶׁהוּא קָרוֹב לֶאֱסֹר בַּהֲנָאָה הֲרֵי הוּא כְּאָבוּד מִבְּעָלָיו, וְחַיָּב כָּל אָדָם הָרוֹאֶה אוֹתוֹ נֶאֱבָד לְמָכְרוֹ לְנָכְרִי כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת הֲשָׁבַת אֲבֵדָה.
(וְאִם חָמֵץ זֶה שֶׁבִּעֲרוֹ מִן הָעוֹלָם לְגַמְרֵי הָיָה מְמֻשְׁכָּן אֶצְלוֹ, בֵּין שֶׁכְּבָר הִגִּיעַ זְמַן הַפֵּרָעוֹן קֹדֶם הַפֶּסַח וְלֹא פָּרַע לוֹ, בֵּין שֶׁלֹּא הִגִּיעַ עַד לְאַחַר הַפֶּסַח, אִם הָיָה הַמַּשְׁכּוֹן שָׁוֶה יוֹתֵר מִכְּדֵי חוֹבוֹ — הֲרֵי יֵשׁ לַמַּלְוֶה דִּין שׁוֹמֵר עַל זֶה הַמּוֹתָר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט סִימָן ע״ב), וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם לַלֹּוֶה עַל מַה שֶּׁלֹּא מָכַר מוֹתָר הַזֶּה לְנָכְרִי קֹדֶם הַפֶּסַח, כְּמוֹ שֶׁהַשּׁוֹמֵר אֵינוֹ חַיָּב, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם הִפְסִיד חוֹבוֹ, וְאֵין הַלֹּוֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם לוֹ כְּלוּם.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
שהרי במכירה זו כו׳. עיין בחק יעקב שדעתו דשומר חנם אין צריך לטרוח במכירה זו אבל שומר שכר חייב לטרוח ע״ש, ודבריו תמוהים, שהרי אף שומר חנם הרואה שקרובה לבא לידי גניבה או אונס חייב לטרוח ברועים ומקלות, שהיא טרחא יותר גדולה מהמכירה, שהיה יכול למכור לנכרי בזול. ואין שום חילוק בשמירה בין שומר חנם לשומר שכר אלא שזה חייב לקדם ברועים ומקלות אפילו בשכר וזה אינו חייב אלא כשמוצא בחנם. וגם מה שכתב בדברי ריבות דאף כשהיה לו למכור ופשע ולא מכר אינו אלא גרמא בניזקין, ומביא ראיה מתשובת הרשב״א ע״ש, מאד תמוהים דבריו, שהרי אם לא נעל בפניה כראוי מיקרי פשיעה וחייב אף בשומר חנם, והוא הדין לאפוטרופוס אי הוה כשומר חנם, ואין לך גרמא גדולה מזו, שהרי אף הפורץ גדר בפני בהמת חבירו וגנבוה לסטים או שיצאה מאליה ונאבדה פטור משום דאינו אלא גרמא בעלמא. אלא ע״כ צ״ל דמה ששומר חנם חייב על הפשיעה אין חיובו בא מחמת הפשיעה עצמה אלא משעה שנמסר לו הפקדון נשתעבד ונתחייב להחזיר לו בשלימות כשיגיע הזמן, אלא שאם בתוך הזמן נאבדה ממנו שלא ע״י פשיעתו בשמירתו חסה עליו התורה ופטרתו דמה היה לו לעשות, ובשומר שכר החמירה יותר, ובשואל יותר, ובלוה יותר, אבל בנידון הרשב״א שהאפוטרופוס השיב כל מה שהיה לו להשיב וגם מה שמסר לאחרים עשה ברשות, רק שטען שלא כהוגן, א״כ אין לנו לחייבו אלא מחמת טענה זו בלבד, ומחמת טענה זו א״א לחייבו דגרמא בעלמא הוא. אבל כשלא מכר מה שהיה לו למכור, אם זה נקרא פשיעה, א״כ אי נשרף אח״כ חייב על מה שלא החזיר לו בשלימות כל מה שנמסר לידו.
והנה מה שאינו חייב למכור החמץ אלא מחמת השבת אבידה, כמשמעות הגמרא ורמב״ם וטוש״ע חושן משפט, ע״כ הטעם הוא כמה שכתבתי בפנים, וא״כ אף בשומר שכר יש לפטור מהאי טעמא. אבל באפוטרופוס לא שייך האי טעמא, ולכן יש לחייבו, דלא כחק יעקב. אבל במשכון מה שכנגד חובו, כיון דבזה נעשה עליו כשומר שכר, א״כ אף להחק יעקב חייב. ועל המותר יש לפוטרו אף להחק יעקב, די״ל קים לי כמ״ד דשומר אבידה כשומר חנם. ומה גם שדברי החק יעקב בזה תמוהין הן מאוד מאוד, דכיון שלא מכר החמץ איזה שומר הוא להאבידה, וכי מי שראה את האבידה בשדה ועבר ונתעלם ממנה ואח״כ נגנבה משם הוא חייב בגניבתה לפי דעת הרמב״ם וסיעתו, וחס ושלום ישתקע הדבר ולא יאמר, שזהו הפך התלמוד והפוסקים במקומות אין מספר: