Порядок завершающей трапезы перед постом

Орах Хаим · симан 608 · лист 2 из 3
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
דנָשִׁים שֶׁאוֹכְלוֹת וְשׁוֹתוֹת עַד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת מַמָּשׁ וְהֵן אֵינָן יוֹדְעוֹת שֶׁמִּצְוָה לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ — אֵין מְמַחִין בְּיָדָן, אִם הוּא יָדוּעַ שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יִשְׁמְעוּ לָנוּ וְיַעֲשׂוּ בְּזָדוֹן, דְּמוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִין וְאַל יִהְיוּ מְזִידִים.
וְכֵן הַדִּין בְּכָל דְּבַר אִסּוּר שֶׁאֵינוֹ מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה אֶלָּא שֶׁחֲכָמִים לְמָדוּהוּ מִמִּדְרַשׁ הַפְּסוּקִים, אוֹ שֶׁהוּא קַבָּלָה בְּיָדָם הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, אוֹ שֶׁהֵן בְּעַצְמָן אָסְרוּ דָּבָר וְאָדָם אֶחָד עוֹבֵר עַל דִּבְרֵיהֶם בִּשְׁגָגָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הָאִסּוּר, וְאַף אִם יוֹדִיעַ לוֹ הָאִסּוּר לֹא יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ — אֵינוֹ צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ, דְּמוּטָב שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹגֵג וְלֹא יִהְיֶה מֵזִיד:
האֲבָל דָּבָר שֶׁאִסּוּרוֹ מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁיָּדוּעַ לָנוּ שֶׁהַחוֹטֵא הַזֶּה לֹא יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ אַף אִם נוֹדִיעַ לוֹ הָאִסּוּר — אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ, לְפִי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִין זֶה בָּזֶה וְעַל יְדֵי שֶׁמּוֹחֶה בְּיָדוֹ הוּא מוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מֵהָעַרְבוּת.
וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא יוֹכִיחֶנּוּ בָּרַבִּים אֶלָּא פַּעַם אַחַת, אֲבָל לֹא יַרְבֶּה בְּתוֹכָחוֹת בָּרַבִּים, מֵאַחַר שֶׁבָּרוּר לוֹ שֶׁלֹּא יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, וְעַל זֶה אָמְרוּ “כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע כָּךְ מִצְוָה שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע”.
אֲבָל חַיָּב לְהוֹכִיחוֹ בְּיָחִיד אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים עַד שֶׁיִּנְזֹף בּוֹ הַחוֹטֵא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוֹדִיעַ לוֹ הָאִסּוּר וְהוּא עוֹבֵר עָלָיו בְּזָדוֹן — חַיָּב כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהוֹכִיחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר “הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ” — אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים.
מִכָּל מָקוֹם, אִם הִיא עֲבֵרָה שֶׁבַּסֵּתֶר — יוֹכִיחֶנּוּ בִּתְחִלָּה בַּסֵּתֶר, וְאִם לֹא שָׁב מִדַּרְכּוֹ — מַכְלִימִים אוֹתוֹ בָּרַבִּים עַד שֶׁיָּשׁוּב, אֲבָל אִם עוֹבֵר עֲבֵרָה בְּגָלוּי — מוֹכִיחִין אוֹתוֹ מִיָּד, שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם:
ומִי שֶׁהוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ וְנָזַף בּוֹ חֲבֵרוֹ הַחוֹטֵא — לֹא יוֹכִיחֶנּוּ עוֹד עַל עֲבֵרָה זוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר “אַל תּוֹכַח לֵץ וְגוֹ׳”:
זאִם הִפְסִיק מֵאֲכִילָתוֹ בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, אַף עַל פִּי שֶׁהִסְכִּים בְּדַעְתּוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל עוֹד הַיּוֹם — אַף עַל פִּי כֵן מֻתָּר לוֹ לַחֲזֹר וְלֶאֱכֹל, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הוֹצִיא כֵּן בִּשְׂפָתָיו, דִּדְבָרִים שֶׁבַּלֵּב אֵינָן דְּבָרִים. וְאִם הוֹצִיא כֵּן בִּשְׂפָתָיו — אָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל מִדִּין נֶדֶר (וְלֹא מֵחֲמַת אִסּוּר יוֹם הַכִּפּוּרִים), כֵּיוָן שֶׁאָמַר בְּפֵרוּשׁ שֶׁלֹּא יֹאכַל עוֹד הַיּוֹם.