את הכל ראיתי בימי הבלי

בא · лист 3 из 4
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
קמדות״ח, הוּא הֶבֶל, הוּא קָלָא. מַה בֵּין הַאי לְהַאי. הֶבֶל קָאִים בְּחֵילָא, לְמֵיפַק קָלָא. קָלָא מַמָּשׁ קָאִים בְּקִיּוֹמֵהּ לְאַפָּקָא מִלָּה. וְהַהוּא הֶבֶל דְּהֲוָה אַחַסַנְתֵּיהּ דַּאֲבוֹי קַרְיֵיהּ הֶבֶל, וּמִנֵּיהּ חָזָא כָּל מַה דְּחָזָא. ואע״ג דְּסִיּוּעִין סַגִּיאִין מֵעֵילָּא אַחֲרָנִין הֲווֹ לֵיהּ, וּלְאִשְׁתְּמוֹדְעָא מִלָּה, אָמַר בִּימֵי הֶבְלִי. דְּמִלָּה דָּא מִתַּמָּן אָתָא.
ות״ח הוּא הֶבֶל וכו׳: ובוא וראה, הוא הבל הוא קול, מה ההפרש בין זה לזה. הבל, עומד בכח שיצא ממנו קול, אבל קול ממש, עומד בקיומו שיצא ממנו מלה. והבל ההוא שהיה נחלתו מאביו, נקרא הבל, וממנו היה כל מה שראה שלמה, ואע״פ שהיה לו תמיכה רבה מלמעלה ממדרגות אחרות. ובכדי להודיע הדבר, אמר, בִּימֵי הֶבְלִי להודיע שמלה זו באה משם.
ביאור הדברים. ענין הבל, כבר נתבאר היטב לעיל (ויצא דף ז׳ ד״ה בכדי) ומשם תדרשנו. שה״ס הארת קו שמאל דבינה שנסתם ונחרב מפאת המחלוקת עם הקו ימין דבינה, ויצאה הארתו לחוץ ונעשה הֶבֶל. עש״ה. וז״ש, והוא הֶבֶל דנפיק מפומא, שיוצא מפנימיות המדרגה לחוץ, והאור נעשה הבל. וכשזו״ן הם בג״ר דקטנות, שנקראו אז תנוקות של בית רבן (כנ״ל בהקדמת ספר הזהר דף ו׳ ד״ה ואלמלא ע״ש) הם מקבלים הארת קו שמאל דבינה הזו, וגם הארתם יצא לחוץ מפיהם ונעשה הבל. וז״ש אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תנוקות של בית רבן. כי אח״כ לעת גדלות כשזו״ן נקראים אפי רברבי, הנה כל מדת החכמה שבהם הוא מהבל הזה שהוציאו מפיהם בעודם שהיו אפי זוטרי (כמ״ש בהקסה״ז דף ו׳ ד״ה ואלמלא) ע״ש. וכיון שאין קיום לעולם רק בהארת החכמה, נמצא שהעולם מתקיים על הבל שלהם. וז״ש ואנון נטורי עלמא ונטורא קרתא, כי הארת החכמה שומרת העולם מן הקליפות והמזיקים. אמנם ההבל במקום יציאתו, שהוא בקו שמאל דבינה, הוא הבל שאין בו כלום אלא חורבן, רק אח״כ כשז״א עולה לבינה בסוד קו האמצעי ומכריע ועושה שלום בין הקוין ימין ושמאל ומיחדם זב״ז, אז חוזר ההבל להיות אור, ויוצאים ג׳ קוין חכמה בינה דעת, בבינה. ואז נולד ז״א במוחין דגדלות מן הבינה, כי כל מה שגורם התחתון בעליון זוכה בו גם התחתון. וכיון שלולא ז״א, הנקרא קול, שהכריע בין הקוין דבינה, והוציא בה חב״ד, היתה נשארת הבינה בסוד המחלוקת, ואורה היה נשאר בבחינת הבל, לפיכך זכה גם ז״א בג׳ מוחין חב״ד. שז״ס תלת נפקי מחד חד בתלת קיימא (ב״א אות שס״ג) נמצא שז״א נולד מתוך ההבל הזה דבינה שהחזירו לאור. וז״ש, הֶבֶל, קָאִים בְּחֵילָא לְמֵיפַק קָלָא, שהבל דבינה יש בה בכח להוציא ולהוליד הקול, שהוא ז״א, דהיינו אחרי שעולה בסוד מ״ן ומכריע ומחזיר ההבל לאור. קָלָא מַמָּשׁ, קָאִים בקיומא, אבל הז״א שנקרא קול, הוא כבר עומד במוחין דחב״ד הנקרא קיום, לְאַפָּקָא מִלָּה, להוציא הדבור, שהוא הנוקבא, ונעשה היחוד של קול ודבור, שהוא יחוד השלם דפב״פ.
וז״ש וְהַהוּא הֶבֶל דְּהֲוָה אַחַסַנְתֵּיהּ דַּאֲבוֹי, משום שהקול, שהוא ז״א, נולד מבינה, כנ״ל, ע״כ נחשבת הבינה לאבא ואמא של הקול, מחמת שהקול זכה בהבל ההיא, כמו בן היורש את אביו ואמו, שהרי באמת אין לז״א שום חלק במוחין דבינה, אלא משום הכרעתו את הקוין שלה, זכה וירש המוחין ההם מהם. אמנם ההבל אינו אלא קו שמאל דבינה כמבואר, וז״א ירש כל הג׳ קוין ממנה שהם חב״ד. וז״ש, ואע״ג דְּסִיּוּעִין סַגִּיאִין מֵעֵילָּא אַחֲרָנִין הֲווֹ לֵיהּ, דהיינו גם מב׳ הקוין האחרים. אלא וּלְאִשְׁתְּמוֹדְעָא מִלָּה אָמַר, בִּימֵי הֶבְלִי, דהיינו החכמה הנמשכת על ידי הדעת הנבחנת לאשתמודע, היא שבאה רק מן ההבל בלבד. ועל חכמה זו הזכיר, בִּימֵי הֶבְלִי.