מצת דינא

בא · лист 1 из 4
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
קסטאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, מַצַּת כְּתִיב, כמד״א, מַרְאֹת אֱלהִים. וְלָמָּה אִתְקְרֵי מַצַּת. דִּינָא. דִּינָא קַדִּישָׁא. דִּינָא דְּאִתְאַחֲדָא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. דִּינָא דְּלָא הֲוָה תַּקִּיפָא כָּל הַהוּא זִמְנָא בְּגַוַויְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, דְּהָא קַיְּימָא סִיהֲרָא בִּפְגִימוּתָא. וְעַל דְּקַיְּימָא סִיהֲרָא בִּפְגִימוּתָא, לֶחֶם עֹנִי כְּתִיב.
אָמַר ר׳ שִׁמְעוֹן וכו׳: אמר ר״ש, מצת כתוב, בלי ו׳, כמש״א מראת אלקים שהוא חסר ו׳, שע״כ רומז על דין, כן למה נקראו מצת, להיותם דין, דין קדוש, דין הנאחז בשם הקדוש, דין שלא היה חזק כל אותו הזמן בתוך ישראל, משום שהלבנה עמדה בפגם, ומשום שהלבנה עמדה בפגם, ע״כ כתוב, לחם עוני.
פירוש. תחלה היתה הנוקבא בסוד ב׳ מאורות הגדולים, ששניהם ז״א ומלכות היו בקומה שוה, שז״א היה מלביש קו ימין דבינה והמלכות לצד שמאל דבינה. ואז היו בבחי׳ אפי זוטרי, כי הם מוחין דאחורים שאינם מאירים, והם בחינת דין ואח״כ ע״י מ״ן שמעלים התחתונים, המלכות מתמעטת וחוזרת לנקודה, ואח״כ נבנית בנין גדול ע״י או״א וחוזרים למוחין דגדלות. ואע״פ שכבר עומדים ז״א ומלכות במוחין דגדלות אין המוחין דאחורים בטלים, אלא חוזרים להאיר בבחינת הרחמים וכל הארת החכמה שבמדרגה באים מאלו המוחין. כמ״ש לעיל (בהקדמת ספר הזהר דף ו׳ ד״ה ואלמלא ע״ש) ותדע שסוד מצה, היא אלו המוחין דאחורים. בעת שכבר נתקנו במוחין דגדלות.
וזה אמרו, וְלָמָּה נק׳ מַצַּת, דִּינָא, דע״כ נק׳ מצת בלי ו׳ להיותם דין, כי הם מוחין דאחורים בעת שזו״ן היו במוחין דקטנות, אלא, דִּינָא קַדִּישָׁא, דִּינָא דְּאִתְאַחֲדָא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, כי כבר חזרו ובאו במוחין דגדלות שהם קדש ומאוחדים בסוד ג׳ קוין שהם יה״ו של השם הקדוש, ונתבאר לעיל שלבא למוחין דגדלות, צריכה המלכות ב׳ תקונים, א) להתמעט לנקודה, ב) לבנין הגדלות, וע״ז יש ב׳ מעשים באתערותא דלתתא, א) מילה ב) פריעה. וכיון שישראל מלו את עצמם בעת ההיא ע״כ כבר באה המלכות בתקון א׳ שהיא נתמעטה לנקודה, בסוד מיעוט הלבנה, ואז כבר נמתקו בזה הדין דמוחין דקטנות שבמצה, וע״י פריעה שהיא אותיות פרע י״ה, מעוררים למעלה בנין המלכות ע״י או״א ומתגלים המוחין דגדלות. וז״ש, דִּינָא דְּלָא הֲוָה תַּקִּיפָא כָּל הַהוּא זִמְנָא בְּגַוַויְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל דְּהָא קַיְּימָא סִיהֲרָא בִּפְגִימוּתָא, כיון שכבר מלו את עצמם והלבנה שהיא המלכות נתמעטה, אז נחלש כח הדין שבמוחין דקטנות, כנ״ל. ואח״כ שיעשו הפריעה, כמ״ש לפנינו יצאו המוחין דגדלות. ואין קושי׳ הרי בפסח כבר מאירים המוחין דגדלות אע״פ שישראל עוד לא פרעו. כי המדובר הוא ע״י אתערותא דלתתא, ובליל פסח היה הארת המוחין מאתערותא דלעילא בלבד, וע״כ לא האירו רק אותו הלילה בלבד. וז״ש וְעַל דְּקַיְּימָא סִיהֲרָא בִּפְגִימוּתָא, לֶחֶם עוני כְּתִיב. כי מבחי׳ אתערותא דלתתא עוד לא המשיכו המוחין דגדלות.