Законы получения

דעת תבונות · חוקי הקבלה · лист 4 из 6
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
והנה שמעת כבר איך כל עניני התחתונים תלויים הם במאמר, ועל כן שורש כל הענינים האלה הוא מציאות כח עליון המחזיקם בכל מצביהם. ועניני הכח הזה משתוים ומתיחסים עם עניני השפעותיו ית׳ בכל סידוריהם, וכמו שביארתי לך למעלה בביאור הפסוק (שמות לג, כג), “וראית את אחורי ופני לא יראו”, כי מיני השפעות הם שבהם ישוער הקירוב או הריחוק בין ישראל לאביהם שבשמים, ולפי התיחס והשתוות כח התחתונים עם מיני השפעותיו ית׳, יתחלף מצב התחתונים בכל עניניהם, שכבר הודעתיך איך כולם קשר אחד, ענפי נוף אחד לבד:
קנטאמרה הנשמה: ודאי טעמא דמסתבר הוא זה, שבמהות התחתונים המתחלף ממצב למצב יהיו דברים בגו, והיינו איזה מקור שמתחלף, שלפי שנותו את טעמו ישתנו התולדות הנראות בתחתונים, וישתוה התחלפו להתחלף מיני ההשפעה:
קסאמר השכל: עוד יש לנו מקום הבחנה במה שבין הכח הזה לתחתונים עצמם; פירוש, כי הנה האדם בנוי מגוף ונשמה, וידענו שכל תנועות הגוף נולדות מן הנשמה. אמנם יש לנו לדעת גם כן איך מתישבת הנשמה בגוף עצמו, ואיך פועלת בו להוליד התנועות ההם בגוף, כך יש לנו עוד לדעת עניני הכח של התחתונים עם התחתונים עצמם:
ואודיעך ענין עמוק בזה, והוא, כי הכבוד העליון הוא השורה בכל מקום, והוא המחיה את כל הנמצאות, והעיד הכתוב (נחמיה ט, ו), “ואתה מחיה את כולם”, ועל כן נאמר (ישעיהו ו, ג), “מלא כל הארץ כבודו”. ואמנם, העוונות של בני האדם מרחיקים הכבוד מן התחתונים, והוא ענין שנאמר(ישעיהו נט, ב) “כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם”. ולהפך, הזכיות משכינים הכבוד בתחתונים, והוא ענין (שמות כה, ח) “ושכנתי בתוכם”. והנה, הכבוד עצמו מתעלה ומתרומם בהיותו שוכן בתחתונים. וכבר אמרו ז״ל (יומא לח. וסוף פרקי אבות), “כל מה שברא הקב״ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו”. ובגלות נאמר (איכה א, י), “וילכו בלא כח לפני רודף”, לפי שהיה הכח העליון רחוק מהם, וכענין (במדבר יד, ט), “סר צלם מעליהם”. ובהגאל ישראל נאמר (ישעיהו ס, א), “וכבוד ה׳ עליך זרח”, ואז הכבוד עצמו יתרומם, וזה פשוט:
ותדעי שענין זה מצטרך מאוד לענין המלאכים ופעולותיהם, כי הנה רצה האדון ב״ה לעשות מעשיו על ידי משרתים, הלא הם מלאכיו הקדושים; ועל כן רצה ושיכן שכינתו על המלאכים האלה, הם הם שלוחיו המוציאים כל גזירותיו לפועל; ואדנותו בהם תמיד כמו שאמרו ז״ל (יל״ש ח״ב, תשצז) “ה׳ בם” - אדנותו בהם”. ואמרו (תנחומא משפטים יח) “שמו של הקב״ה משותף עם כל מלאך ומלאך”. והנה, זה הכבוד עומד על כל הצבאות, ומתדבק עליהם תמיד, אך בערך המלאך וחשיבותו, כי גם בהם נמנו המדרגות איש לפי ערכו:
ותדעי עוד, שאף על פי שהכבוד בכל מקום, אמנם מתגלה במקום אחד יותר ממקום אחר, והוא מקום מיוחד לו ששם ידרשוהו הרוצים לידבק בו, והוא ענין (דברים יב, ה), “לשכנו תדרשו ובאת שמה”, וכתיב (שמות לד, כג), “יראה כל זכורך את פני האדון ה׳ אלהי ישראל”. וכמה סדרים ומערכות יצטרכו לענין זה בהדרגה רבה, עד שיגיע לידבק בקדושתו זאת ית׳. ועל ענין זה עומד כל תבנית המשכן והמקדש, מקום לפנים ממקום, עד לפני ולפנים ששם הכבוד שורה לידרש ולימצא למבקשים להידבק בו. וכן יש מקדש למעלה מכוון למקדש של מטה (תנחומא ופס״ז משפטים יח). והנה כל צבא מעלה מעלים שבחו של הכבוד הזה, ואומרים (ישעיהו ו, ג), “מלא כל הארץ כבודו”, (יחזקאל ב, יב), “ברוך כבוד ה׳ ממקומו”, כי הוא לבדו כח כל הנמצאים, כמו שביארנו. וכן נאמר (תהלים קד, לא) “יהי כבוד ה׳ לעולם ישמח ה׳ במעשיו”, כי הכבוד מתעלה משבח מעשיו ית׳. ולכך ארז״ל (חולין ס ע״א), “פסוק זה - שר העולם אמרו”: