פרצוף עתיק

קל״ח פתחי חכמה · лист 1 из 2
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
פרצוף עתיק [עד-עז]:
עדעתיק - התפשטות מלכות א״ק להנהיג האצילות:
עתיק הוא הפרצוף הראשון הנחשב לאצילות, והוא מלכות של א״ק, מתפשטת בתיקונים הצריכים לזה, ומתלבשת באצילות, לקשרו בא״ק, ולקיימו ולהנהיגו.
עד עכשיו דברנו בפרצופים בכלל, עתה נתחיל לפרש הפרצופים מי הם בפרט:
חלקי המאמר הזה ב׳. ח״א, עתיק וכו׳, והוא היות עתיק פרצוף הראשון. ח״ב, והוא מלכות, וכו׳, הוא לפרש מהו ענינו:
חלק א: עתיק הוא פרצוף הראשון: הנחשב לאצילות, פירוש - הוא מספירות א״ק, כדלקמן, אבל נחשב לאצילות:
חלק ב: והוא מלכות של א״ק, זה הדבר כבר פירשנו, כל ספירה שיש לה שליטה בפני עצמה נקראת פרצוף בפני עצמו. ולפי שמלכותו של א״ק ניתן לה פעולה בפני עצמה - להנהיג האצילות, הרי נקראת פרצוף:
מתפשטת בתיקונים הצריכים לזה, כי אנו אומרים שעתיק נעשה ממ״ה וב״ן, ובמקום אחר נראה שהוא מלכות דא״ק. אך הענין הוא, שלהיותה מנהגת האצילות, הוצרך שתקח אלה הבחינות, והם תיקונים שלה, שבכח זה תנהג אותו:
ומתלבשת באצילות, היינו בא״א דאצילות, שהוא כלל העולם: לקשרו בא״ק, זה פשוט, כי מקשר ההנהגה הוא זה - שהענף יהיה מקושר בשורש, ועומד לקבל קיום והנהגה. וזהו: לקיימו, שקיום הענף תלוי בשורש: ולהנהיגו, שהעליון מנהיג את התחתון, והוא מסובב ממנו:
עהענין דו״ן דעתיק ומצבם:
פרצוף עתיק בנוי ממ״ה וב״ן. והם דו״ן שלו, עומדים בחיבור אחד ממש כגוף אחד, עד שאי אפשר לציין להם מקום, לומר זה ימין וזה שמאל, אלא מתחברים בחיבור אחד ממש, שנעשה מביניהם גוף אחד:
אחר שביארנו עתיק בכלל, עתה נפרש ענינו, ובתחלה בנינו:
חלקי המאמר הזה ב׳. ח״א, פרצוף עתיק וכו׳, והוא ענין דו״ן של עתיק. ח״ב, עומדים וכו׳, והוא סדר מצבם:
חלק א: פרצוף עתיק, לפי שאמרנו שלהעשות מלכות דא״ק - פרצוף, הוצרכה להתפשט באיזה תיקונים פרטיים. הנה התיקונים הפרטיים האלה הם הבחינות מ״ה וב״ן שנתחברו בו -:
בנוי ממ״ה וב״ן, והם דו״ן שלו, וכבר תראה שתמיד הזכרים הם ממ״ה, והנקבות הם מב״ן. אלא שבמקום שהדו״ן נפרדים זה מזה, נותנים כללותם זה בזה, ומצד זה נבחין מ״ה וב״ן בשניהם. אך כשעומדים שניהם ביחד - אין צורך בזה, אדרבא מתחלקים בפרצוף עצמו, מ״ה - זכר, וב״ן - נקבה:
חלק ב: עומדים בחיבור אחד ממש, היינו שהשלמות גובר בו, עד שדו״ן עומדים בלי שום הפסק ביניהם: כגוף אחד, שאינם נחשבים אלא כשני דברים מורכבים בגוף אחד: עד שאי אפשר לציין להם מקום, לומר זה ימין וזה שמאל, זה היתרון שיש לעתיק מא״א שנאמר לקמן, שגם הוא מצד אחד שאינו יתרון כלל. אך הענין הוא - כי בא״א יש מקום לכל אחד בפני עצמו, דהיינו זה לימין, וזה לשמאל, אך בעתיק - וכל צד יש שניהם:
ומתחברים בחיבור אחד ממש, שנעשה מביניהם גוף אחד, לפי שהיה נראה דו״ן בגוף אחד, אלא שזה לימין וזה לשמאל, ובעתיק - זה פנים וזה אחור. והיה נראה לכאורה שגם זה נקרא ציור מקום, מה שאומרים זה פנים וזה אחור. אך האמת הוא, שאינן פנים ואחור, כדלקמן, אלא שהם ממש כמו שני פשוטים שבהתרכבם נעשה גוף אחד משניהם. ובכל מקום יש הרכבות שניהם, שאין ברירה לחלק אותם, אלא שבדרך כלל אומרים זה - בכל מקום שהוא, נחשב לאחור - בכל מקום שהוא: