פרק כב׳ — בבאור מדת הענוה וחלקיה

מסילת ישרים · лист 5 из 6
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וְאָמְרוּ (סוטה ה א): לְעוֹלָם יִלְמַד אָדָם מִדַּעַת קוֹנוֹ, שֶׁהֲרֵי הִנִּיחַ הקב״ה כָּל הָרִים וּגְבָעוֹת וְהִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ עַל הַר סִינַי, וְזֶה מִפְּנֵי שִׁפְלוּתוֹ.
וְכֵן אָמְרוּ (ר״ה י״ז א): לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ (מיכה ז:יח) לְמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִם.
הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי הוּא סְבִילַת הָעֶלְבּוֹנוֹת, וְהִנֵּה בְּפֵרוּשׁ אָמְרוּ זַ״ל (ר״ה י״ז א): לְמִי נוֹשֵׂא עָוֹן לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע.
וְאָמְרוּ עוֹד (שבת פ״ח ב): הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים שׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ (שופטים ה:לא).
וְסִפְּרוּ מִגֹּדֶל עַנְוָתוֹ שֶׁל בָּבָא בֶּן בּוּטָא זַ״ל (נדרים ס״ו ב):
הַהוּא בַּר בָּבֶל דִּסְלֵק לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, נְסֵב אִתְּתָא, אֲמַר לַהּ בַּשִּׁילִי לִי וְכוּ׳ עַד זִיל תַּבְּרִי יָתְהוֹן עַל רֵישָׁא דְבָבָא. הֲוָה יָתֵב בָּבָא בֶּן בּוּטָא וְדָאֵן דִּינָא, אֲזַלַת וְתַבַּרַת יָתְהוֹן עַל רֵישֵׁהּ, אֲמַר לַהּ מָה הָדֵין דַּעֲבַדְתְּ? אֲמַרָה לֵהּ כָּךְ צִוַּנִי בַּעְלִי, אָמַר עָשִׂית רְצוֹן בַּעֲלִיךְ, הַמָּקוֹם יוֹצִיא מִמֵּךְ שְׁנֵי בָּנִים כְּבָבָא בֶּן בּוּטָא.
וְהִלֵּל כְּמוֹ כֵן סִפְּרוּ מֵרֹב עַנְוְתָנוּתוֹ (שבת ל ב) זֶה לְשׁוֹנָם: תָּנוּ רַבָּנַן לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם עַנְוְתָן כְּהִלֵּל וְכוּ׳.
וְרַבִּי אַבָּהוּ אַחֲרֵי רֹב עַנְוָתוֹ מָצָא שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לִהְיוֹת רָאוּי לִקָּרֵא עָנָיו, זֶה לְשׁוֹנָם (סוטה מ׳ א): אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מֵרֵישׁ הֲוָה אָמֵינָא עִנְוְתָנָא אֲנָא, כֵּיוָן דְּחָזֵינָא לְרַבִּי אַבָּא דְּעַכּוֹ דְּאָמַר אִיהוּ חַד טַעְמָא וְאָמַר אָמוֹרֵהּ חַד טַעְמָא וְלָא קָפֵד, אָמֵינָא לָאו עִנְוְתָנָא אֲנָא.
שִׂנְאַת הָרַבָּנוּת וּבְרִיחַת הַכָּבוֹד, מִשְׁנָה עֲרוּכָה הִיא (אבות א:י): אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְאָמְרוּ עוֹד: הַגַּס לִבּוֹ בְּהוֹרָאָה שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ, וְאָמְרוּ (כעין זה עירובין י״ג ב): כָּל הָרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד, הַכָּבוֹד בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, וְאָמְרוּ עוֹד (פסיקתא רבתי): אַל תֵּצֵא לָרִב מַהֵר, (משלי כח:ח) לְעוֹלָם אַל תְּהִי רָץ אַחַר הַשְּׂרָרָה לָמָּה פֶּן מַה תַּעֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָהּ, לְמָחָר בָּאִים וְשׁוֹאֲלִים לְךָ שְׁאֵלוֹת מָה אַתָּה מְשִׁיבָם.
עוֹד שָׁם רַבִּי מְנַחֲמָא בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם כָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו שְׂרָרָה כְּדֵי לֵהָנוֹת מִמֶּנָּה אֵינוֹ אֶלָּא כַּנּוֹאֵף הַזֶּה שֶׁהוּא נֶהֱנֶה מִגּוּפָהּ שֶׁל אִשָּׁה.
עוֹד שָׁם אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ אֲנִי נִקְרֵאתִי קָדוֹשׁ (רצה לומר הקב״ה), הָא אִם אֵין בְּךָ כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ שֶׁיֵּשׁ בִּי, לֹא תְּקַבֵּל עָלֶיךָ שְׂרָרָה.