Ответы общины на кадиш

Орах Хаим · симан 56 · лист 2 из 3
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
אֲבָל לְכַתְּחִלָּה כְּשֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לִשְׁמֹעַ — צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ, וְלֹא יִסְמֹךְ עַל מַה שֶּׁיּוּכַל לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ אַחַר כָּךְ. וְלָכֵן יֵשׁ לִגְעֹר בְּהַמְּשִׂיחִים כְּשֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר הַקַּדִּישׁ, אֲפִלּוּ כְּשֶׁיֵּשׁ מִנְיָן בִּלְעָדָם הַשּׁוֹמְעִים וּמְכַוְּנִים לַשְּׁלִיחַ צִבּוּר.
וְאִם אֵין ט׳ שׁוֹמְעִין לַשְּׁלִיחַ צִבּוּר — לֹא יֹאמַר כְּלָל קַדִּישׁ, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר בְּפָחוֹת מִי׳ — ט׳ שׁוֹמְעִין וְאֶחָד אוֹמֵר. וְכֵן צָרִיךְ לְהַזְהִיר לְהָאוֹמְרִים “וְעַתָּה יִגְדַּל נָא וְגו׳ זָכֹר וְגו׳”, שֶׁיֹּאמְרוּ קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר “יִתְגַּדַּל” (עַיֵּן סִימָן ס״ו):
היֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין צָרִיךְ לַעֲמֹד כְּשֶׁעוֹנִין קַדִּישׁ וּ“בָרְכוּ”, אֶלָּא שֶׁכָּל קַדִּישׁ שֶׁתְּפָסוֹ מְעֻמָּד כְּגוֹן שֶׁלְּאַחַר הַלֵּל — טוֹב שֶׁלֹּא יֵשֵׁב עַד לְאַחַר שֶׁיַּעֲנֶה “אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא”.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ לַעֲמֹד כְּשֶׁעוֹנֶה קַדִּישׁ אוֹ כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, שֶׁיֵּשׁ לִלְמֹד קַל וָחֹמֶר מֵעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב שֶׁקָּם מֵעַצְמוֹ מֵעַל כִּסְאוֹ לְדִבְרֵי ה׳, כָּל שֶׁכֵּן אֲנַחְנוּ עַמּוֹ. וְטוֹב לָחֹש לְדִבְרֵיהֶם (עַיֵּן סִימָן קמ״ו):
ויֵשׁ מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִין לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר “בְּרִיךְ הוּא”, שֶׁסּוֹבְרִים דִּ“בְרִיךְ הוּא” חוֹזֵר עַל “דְּקֻדְשָׁא”, וְהוּא תַּרְגּוּם שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲבָל בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ אֵין מַפְסִיקִים כְּלָל בֵּין “בְּרִיךְ הוּא” לִ“לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא”, שֶׁסּוֹבְרִים דִּ“שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא” הוּא הֶפְסֵק מַאֲמָר וּ“בְרִיךְ הוּא לְעֵלָּא כו׳” הוּא עִנְיָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יָפֶה עוֹשִׂים קְצָת שֶׁעוֹנִין “בְּרִיךְ הוּא לְעֵלָּא” שֶׁהוּא כְּמוֹ חֵרוּף, שֶׁמַּשְׁמָע שֶׁאֵינוֹ מְבֹרָךְ אֶלָּא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה, אֶלָּא יֵשׁ לָהֶם לוֹמַר גַּם “מִן כָּל בִּרְכָתָא כו׳”. וְגַם לֹא יָפֶה עוֹשִׂים הַחַזָּנִים שֶׁמַּפְסִיקִים בְּנִגּוּנָם בֵּין “מִכָּל” לְ“בִרְכָתָא” בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב:
זפַּעַם אַחַת מָצְאוּ אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב וְעִמּוֹ ד׳ אֲלָפִים גְּמַלִּים טְעוּנִים, אָמְרוּ לוֹ: מָה אֵלּוּ טְעוּנִים? אָמַר לָהֶם: אַף וְחֵמָה, לָמָּה? אָמַר לָהֶם: לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בְּאַף וְחֵמָה מִמִּי שֶׁמְּסַפֵּר בֵּין קַדִּישׁ לְ“בָרְכוּ”, בֵּין קְדֻשָּׁה לִקְדֻשָּׁה, בֵּין “קָדוֹשׁ” לְ“בָרוּךְ”, בֵּין בְּרָכָה לִבְרָכָה, בֵּין פֶּרֶק לְפֶרֶק, בֵּין “אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא” לְ“יִתְבָּרֵךְ”. וְכָל הַמְדַבֵּר בָּהֶן — עָלָיו נֶאֱמַר: “וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ וְגו׳”.
יֵשׁ לְמֵדִין מִכָּאן שֶׁהָעוֹנֶה “אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא” — צָרִיךְ לוֹמַר גַּם “יִתְבָּרֵךְ” עַד “דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא”.