Таханун (нефилат апаим)

Орах Хаим · симан 131 · лист 2 из 5
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וְכֵיוָן שֶׁאֵין נוֹפְלִין מַמָּשׁ אֶלָּא שֶׁמְּכַסֶּה פָּנָיו — נָהֲגוּ לִפֹּל אֲפִלּוּ מְעֻמָּד. אַךְ עַל פִּי הַקַּבָּלָה רָאוּי לִהְיוֹת נְפִילַת אַפַּיִם מְיֻשָּׁב. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לֵישֵׁב בְּמָקוֹם שֶׁכָּלוּ הַג׳ פְּסִיעוֹת — יַמְתִּין כְּדֵי הִלּוּךְ ד׳ אַמּוֹת וְיַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וְיִפֹּל מְיֻשָּׁב.
וְנוֹהֲגִים לְכַסּוֹת הַפָּנִים בְּבֶגֶד, וְלֹא דַּי בְּכִסּוּי הַיָּד שֶׁנּוֹפֵל פָּנָיו עָלֶיהָ, לְפִי שֶׁהַיָּד וְהַפָּנִים גּוּף אֶחָד הֵן וְאֵין הַגּוּף יָכוֹל לְכַסּוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סִימָן ע״ד וצ״א.
וְנָהֲגוּ בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה לְהַטּוֹת עַל צַד שְׂמֹאל, לְפִי שֶׁמָּצִינוּ כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל שְׁכִינָה מִימִינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “ה׳ צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ”, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן צ״ז. נִמְצָא כְּשֶׁהוּא מֻטֶּה עַל שְׂמֹאלוֹ פָּנָיו כְּלַפֵּי שְׁכִינָה, וְאִם הָיָה מֻטֶּה עַל יְמִינוֹ הָיָה לְהֶפֶךְ, וְלֹא יִתָּכֵן לָעֶבֶד לִהְיוֹת אֲחוֹרָיו כְּלַפֵּי אֲדוֹנָיו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְהַטּוֹת עַל יַד יְמִינוֹ, שֶׁכְּשֶׁהוּא מֻטֶּה עַל יְמִינוֹ וּשְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ — יְכַוֵּן “שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי”. וְנָהֲגוּ בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לְהַטּוֹת בְּשַׁחֲרִית עַל יְמִינוֹ וְלֹא עַל שְׂמֹאלוֹ מִשּׁוּם כְּבוֹד הַתְּפִלִּין שֶׁבִּשְׂמֹאלוֹ, וּבְמִנְחָה אוֹ אֲפִלּוּ בְּשַׁחֲרִית כְּשֶׁאֵין לוֹ תְּפִלִּין בִּשְׂמֹאלוֹ — מַטֶּה עַל שְׂמֹאלוֹ. וְהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הָעוֹמֵד מִימִין הָאָרוֹן — טוֹב שֶׁיַּטֶּה רֹאשׁוֹ מְעַט כְּלַפֵּי הָאָרוֹן אַף כְּשֶׁנּוֹפֵל עַל יַד יְמִינוֹ (וְהוּא הַדִּין הַיּוֹשְׁבִים בְּצַד הַמְּנוֹרָה לִפְנֵי הָאָרוֹן וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם לַמִּזְרָח כְּמוֹ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר).
עַל פִּי הַקַּבָּלָה יֵשׁ לוֹמַר מִזְמוֹר “אֵלֶיךָ ה׳ נַפְשִׁי אֶשָּׂא”. אַךְ מִפְּנֵי שֶׁהָאוֹמְרוֹ וְלִבּוֹ רָחוֹק מִמֶּנּוּ גּוֹרֵם לוֹ לְהֵאָסֵף בְּלֹא עִתּוֹ, לְפִיכָךְ נִמְנְעוּ לְאָמְרוֹ בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, אֶלָּא אוֹמְרִים “רַחוּם וְחַנּוּן כו׳ ה׳ אַל בְּאַפְּךָ כו׳”:
בלְאַחַר שֶׁנָּפַל עַל פָּנָיו — יַגְבִּיהַּ רֹאשׁוֹ וְיִתְחַנֵּן מְעַט מְיֻשָּׁב, כָּל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ. וּמִנְהָג פָּשׁוּט לוֹמַר “וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה כו׳”, לְפִי שֶׁהִתְפַּלַּלְנוּ בְּכָל עִנְיָן שֶׁיּוּכַל אָדָם שֶׁיִּתְפַּלֵּל, בִּישִׁיבָה וּבַעֲמִידָה וּבִנְפִילַת אַפַּיִם, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וָאֵשֵׁב בָּהָר וגו׳ וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה׳ וְגו׳”, וּמֵאַחַר שֶׁאֵין בָּנוּ כֹּחַ לְהִתְפַּלֵּל בְּעִנְיָן אַחֵר — אָנוּ אוֹמְרִים “וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה כו׳”. וְאַחַר כָּךְ חֲצִי קַדִּישׁ, “אַשְׁרֵי”, “לַמְנַצֵּחַ”: