Еда во время трапезы и после неё

Орах Хаим · симан 177 · лист 3 из 4
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וּמִי שֶׁאוֹכֵל תְּמָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם בֵּין מַאֲכָל לְמַאֲכָל לְהַמְשִׁיךְ תַּאֲוַת הָאֲכִילָה, כֵּיוָן שֶׁהוּא צֹרֶךְ סְעוּדָה — נִפְטָרִים בְּבִרְכַּת הַפַּת בְּכָל עִנְיָן, כְּמוֹ פַּרְפְּרָאוֹת שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע״ו:
הוְכָל מָקוֹם שֶׁאֵין הַפֵּרוֹת נִפְטָרִים בְּבִרְכַּת הַפַּת — צָרִיךְ לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, אֲפִלּוּ הָיוּ לְפָנָיו בְּשָׁעָה שֶׁבֵּרַךְ “הַמּוֹצִיא” וְנִתְכַּוֵּן לְפוֹטְרָם.
וְכָל מָקוֹם שֶׁהֵם נִפְטָרִים — נִפְטָרִים אֲפִלּוּ לֹא הָיוּ לְפָנָיו בְּשָׁעָה שֶׁבֵּרַךְ “הַמּוֹצִיא” וְלֹא הָיָה דַּעְתּוֹ עֲלֵיהֶם (וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל מָקוֹם אֵין הָעִקָּר פּוֹטֵר אֶת הַטָּפֵל בְּבִרְכָתוֹ אִם אֵין הַטָּפֵל לְפָנָיו וְאֵין דַּעְתּוֹ עָלָיו, מִכָּל מָקוֹם, בַּסְּעוּדָה כֵּיוָן שֶׁקּוֹבֵעַ עַצְמוֹ לַאֲכִילָה, הֲרֵי דַּעְתּוֹ מִן הַסְּתָם עַל כָּל מַה שֶּׁיָּבִיאוּ לְפָנָיו, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה כֵן בְּדַעְתּוֹ) בְּפֵרוּשׁ.
אֲבָל אִם יָדוּעַ שֶׁלֹּא הָיָה דַּעְתּוֹ עַל זֶה כְּלָל, כְּגוֹן שֶׁאַחַר שֶׁבֵּרַךְ עַל הַפַּת שָׁלְחוּ לוֹ דּוֹרוֹן מִבֵּית אֲחֵרִים שֶׁאֵינוֹ סָמוּךְ עֲלֵיהֶם וְלֹא הָיָה דַּעְתּוֹ עַל הַדּוֹרוֹן — אֵינוֹ נִפְטָר בְּבִרְכַּת הַפַּת אֲפִלּוּ הוּא דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָבֹא לְלַפֵּת אֶת הַפַּת וּמְלַפֵּת בּוֹ אֶת הַפַּת. וְעַכְשָׁו אֵין הָעוֹלָם נִזְהָרִים בָּזֶה בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, מִפְּנֵי שֶׁבֵּינֵינוּ הוּא דָּבָר מָצוּי שֶׁאֶחָד שׁוֹלֵחַ לַחֲבֵרוֹ דּוֹרוֹן בַּסְּעוּדָה אֲפִלּוּ מִבֵּית אֲחֵרִים.
(וְכָל זֶה לְעִנְיַן אִם נִפְטָר בְּבִרְכַּת הַפַּת, אֲבָל כָּל דָּבָר שֶׁנִּפְטָר בְּבִרְכַּת הַפַּת, אַף עַל פִּי שֶׁסִּיֵּם לְאָכְלוֹ וְגָמַר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ עוֹד בִּסְעוּדָה זוֹ וְחָזַר וְנִמְלַךְ לֶאֱכֹל — אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע״ט):
ווּדְבָרִים הַבָּאִים לְאַחַר הַסְּעוּדָה (שֶׁהָיָה מִנְהָג בִּימוֹת חַכְמֵי הַתַּלְמוּד, שֶׁבְּסוֹף הַסְּעוּדָה הָיוּ מוֹשְׁכִים יְדֵיהֶם מִן הַפַּת וּמְסִירִים אוֹתָהּ, וְגַם הַשֻּׁלְחָנוֹת הַקְּטַנִּים שֶׁלִּפְנֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְקוֹבְעִין עַצְמָן לֶאֱכֹל פֵּרוֹת וּפַרְפְּרָאוֹת לְקִנּוּחַ סְעוּדָה וְלִשְׁתּוֹת יַיִן), הֲרֵי כָּל מַה שֶּׁמְּבִיאִים אָז לִפְנֵיהֶם, אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּם לָבֹא לְלַפֵּת הַפַּת — טְעוּנִים בְּרָכָה בֵּין לִפְנֵיהֶם בֵּין לְאַחֲרֵיהֶם (וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר פֵּרוֹת, חוּץ מִתְּמָרִים שֶׁנִּפְטָרִים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר״ח), מִפְּנֵי שֶׁ“הַמּוֹצִיא” וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן אֵינָן פּוֹטְרִים אֶלָּא מַה שֶּׁנֶּאֱכָל תּוֹךְ עִקַּר הַסְּעוּדָה, בְּעוֹד שֶׁלֹּא סִלְּקוּ יְדֵיהֶם מֵהַפַּת.