Холодное на горячем в канун субботы

Орах Хаим · симан 258 · лист 1
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
מֻתָּר לְהָשִׂים בְּעֶרֶב שַׁבָּת דָּבָר קַר עַל דָּבָר חַמָּה וּבוֹ סְעִיף אֶחָד
אמֻתָּרא לְהַטְמִין מִבְּעוֹד יוֹם, בֵּין תַּבְשִׁיל חַם בֵּין תַּבְשִׁיל קַר, עַל גַּבֵּי קְדֵרָה רוֹתַחַת, וְאֵין זֶה כְּמַטְמִין עַל גַבֵּי דָּבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל שֶׁאָסוּר אֲפִלּוּ מִבְּעוֹד יוֹם, לְפִי שֶׁאֵין הַקְּדֵרָה הָרוֹתַחַת נִקְרָא מוֹסִיף הֶבֶל, שֶׁהֲרֵי חֻמָּהּ הוֹלֵךְ וּמִתְמַעֵט.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
וכן משמע בהדיא מלשון הב״י בסי׳ רנ״ג וממ״ש עליו בדרכי משה ומג״א שם. וכן משמע מלשון הב״י סוף סי׳ רנ״ח. ועוד דהתם אי אפשר לומר כלל הטעם משום גזרה שמא יטמין בתוכה, דהא אפילו בשבת אין איסור להטמין בתוכה משום הטמנה, כמבואר בגמרא ובסי׳ שי״ח דבכלי שני שרי, יהיה מאיזה טעם שיהיה על כל פנים, למה ליה להבית יוסף לפרש כאן הטעם, וכתב ופשוט הוא, אף שהרב רבינו יונה חולק, והלא אין לאסור אלא משום גזרה והכא שרי אפילו בתוכה. ואף לפי מה שכתב הט״ז בסי׳ רנ״ח ושי״ח דלא שרי אלא כשקצת דופנותיה יוצאים למעלה מן המים, מכל מקום על כרחך צריך לומר דלא גזרינן שמא יטמין כולה. אלא ודאי כפשט לשונו כן הוא דעתו דהוה ליה כהטמנה ממש, וכמ״ש בפנים לדעתו.
ולפי זה צריך לומר הטעם דלא אסרו בטמונה למעלה אלא על גבי קטומה או שנתן בה חתיכה חיה ולא על גבי גרופה (כמבואר בהדיא בש״ע, דאיכפל תרתי תלת זמני לאשמעינן הדרכים שנתבארו בסי׳ רנ״ג, מכלל דלא משכחת לה אלא על גבי גחלים, ועל גבי גחלים בלאו הכי אסור אף בשהוי, לכן הוצרך לומר על פי הדרכים כו׳) הוא, משום דהכירה אינה מוספת הבל כמ״ש התוס׳ ומרדכי. ובאמת שלדעת הטור הוא דוחק גדול לחלק בין קדרה חמה שבסימן רנ״ח לכירה או חפירה שהוחמה גם כן מחמת האש והולכת ומתקררת.
(ומכל הלין טעמי לא כתבתי בפנים הטעם משום גזרה. בשגם שאין ממנו נפקא מינא לדינא, עיין במה שיתבאר לקמן בסמוך ודו״ק):
להטמין כו׳. עיין במה שנתבאר בסימן רנ״ז דהטור ושו״ע לשיטתייהו אזלי, שאף שהקדרה מגולה מיקרי הטמנה, ולכן הוצרך הב״י לפרש שאין הקדרה מוספת הבל. ומכל מקום הדין דין אמת אף לדידן דקיימא לן דכשהקדרה מגולה למעלה לא מיקרי הטמנה, כמ״ש רמ״א סי׳ רנ״ג והט״ז כאן, וכן דעת הרמב״ם ומגיד משנה סוף פ״ד, וכגון שהיא טמונה למעלה. ולאפוקי מדברי הרב רבינו יונה שהביא הר״ן שפירש ההיא דכוזא כו׳ בכהאי גוונא ולאיסור, אלא ס״ל בהדיא כפירוש התוס׳ ורא״ש וטור ושו״ע בסי׳ שי״ח (ובהא אתי שפיר מה שנוהגין להטמין מבעוד יום מיני עיסה בקדרה קטנה תוך גדולה אע״ג דהוה ליה הטמנה ממש עיין סי׳ שכ״ו).
ולא העתקתי מה שכתב המג״א כאן, משום דבהדיא מבואר בש״ע סי׳ שי״ח ס״ח שהכריע להקל דלא דמי לכירה כמו שכתב המג״א עצמו שם עיין שם בס״ק כ״ו, דאף במיחם על גבי מיחם שיש תבשיל ורוטב בהעליון דבכהאי גוונא מיירי הכא והתם בס״ז נקטינן נמי כדברי המיקל, עיין במה שנתבאר בסי׳ רנ״ג ודו״ק: