Укутывание горячей пищи

Орах Хаим · симан 257 · лист 5 из 5
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וְאִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין הַבְּגָדִים נוֹגְעִים בַּקְּדֵרָה, כְּגוֹן שֶׁנָּתַן עַל הַקְּדֵרָה כְּלִי רָחָב שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ בְּצִדֵּי הַקְּדֵרָה וְנָתַן הַבְּגָדִים עַל הַכְּלִי, שֶׁנִּמְצָא שֶׁאֵין כַּאן הַטְמָנָה כְּלָל אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, שֶׁאַף שֶׁהַגֶּחָלִים מַעֲלִין הֶבֶל לְמַעְלָה — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁאֵין הַקְּדֵרָה טְמוּנָה בְּשׁוּם דָּבָר.
וְהוּא שֶׁלֹּא תְּהֵא הַקְּדֵרָה נוֹגַעַת בַּגֶּחָלִים, אֲבָל אִם הִיא יוֹשֶׁבֶת עַל גַּבֵּי גֶחָלִים, אַף אִם הִיא מְגֻלָּה לְגַמְרֵי — יֵשׁ אוֹסְרִים, לְפִי שֶׁזֶּהוּ כְּמַטְמִין בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל, כֵּיוָן שֶׁאַף הַקְּדֵרָה נוֹגַעַת בַּגֶּחָלִים וְהֵם מַעֲלִים וּמוֹסִיפִים בָּהּ הֶבֶל.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכֹּל שֶׁהַקְּדֵרָה מְגֻלָּה לְמַעְלָה — אֵין זוֹ הַטְמָנָה. וְאַף אִם הִיא בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר וּפִי הַתַּנּוּר מְכֻסֶּה — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, לְפִי שֶׁלֹּא אָסְרוּ הַטְמָנָה בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל אֶלָּא מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַטְמִין בְּרֶמֶץ, לְפִיכָךְ אֵין לֶאֱסוֹר אֶלָּא כְּעֵין רֶמֶץ, שֶׁהוּאג דָּבָר הַמִּטַּלְטֵל וּמֻדְבָּק לְדָפְנֵי הַקְּדֵרָה, אֲבָל דָּפְנֵי הַתַּנּוּר וּפִיהָ אֵינָן מֻדְבָּקִים לְהַקְּדֵרָה (וְאַף אִם הַתַּנּוּר הוּא קָטָן וְצַר — אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה אֲוִיר קְצָת מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם). וְכֵן הַמִּנְהָג:
יאוְכָל זֶה כְּשֶׁהַגֶּחָלִים הֵן קְטוּמוֹת, אוֹ שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי מִבְּעוֹד יוֹם, אוֹ שֶׁנָּתַן חֲתִיכַת בָּשָׂר חַיָּה בִּקְדֵרָה סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה מַמָּשׁ, שֶׁאִם לֹא כֵן — לְדִבְרֵי הַכֹּל אָסוּר אַף בְּלֹא שׁוּם הַטְמָנָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ״ג.
בְּמִינֵי בָצֵק וּבְמִינֵי קִטְנִיּוֹת שֶׁמְּמַהֲרִים לְהִתְבַּשֵּׁל — אֵין מוֹעִיל כְּלוּם מַה שֶׁהֵן חַיִּין סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה (שֶׁמְּמַהֲרִין לְהִתְבַּשֵּׁל), כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ״ד:
יבוְאִם הַתַּנּוּר טוּחַ בְּטִיט סְבִיב כִּסּוּיוֹ — מֻתָּר בְּכָל עִנְיָן אַף בְּהַטְמָנָה מַמָּשׁ (בְּתוֹךְ הַגֶּחָלִים), שֶׁאָז אֵין לָחוּשׁ לְחִתּוּי כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם. וְלָכֵן נוֹהֲגִים לָטוּחַ פִּי הַתַּנּוּר בְּטִיט.
וּבִמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין נוֹהֲגִים כֵּן — צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם הַטְמָנָה. וְצָרִיךְ שֶׁיִּתְבַּשְּׁלוּ הַקִּטְנִיּוֹת וּמִינֵי בָצֵק מִבְּעוֹד יוֹם כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסָאִי, אוֹ שֶׁהַגֶּחָלִים יִהְיוּ קְטוּמוֹת:
יגמִצְוָה לְהַטְמִין לְשַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל חַמִּין בְּשַׁבָּת, כִּי זֶהוּ מִכְּבוֹד וְעֹנֶג שַׁבָּת. אֲבָל מִי שֶׁהַחַמִּין מַזִּיקִין לוֹ — מֻתָּר לוֹ לֶאֱכוֹל צוֹנֵן.
אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בְּדִבְרֵי חֲכָמִים וְאוֹסֵר אֲכִילַת חַמִּין בְּשַׁבָּת — חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא אֶפִּיקוֹרוֹס הוּא:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
ובר מן כל דין משמע עוד בבית יוסף בהדיא כמ״ש, שהרי כתב על מה שכתב הטור על הטמנה של אדוני אבי יש לפקפק כו׳, שאף על פי שלא היו גחלים בכירה מכל מקום מחמת חום הכירה כו׳, עיין שם דמבואר בהדיא דכשהיא טמונה למעלה אסור אף על פי שאין שם גחלים, הפך מה שכתבו התוס׳ ורא״ש דשרי בכהאי גוונא משום דליכא למיגזר שמא יטמין בתוך קרקע הכירה. ועוד שמלשונו משמע שהאיסור הוא משום שהחום שבחלל הכירה הוא מוסיף הבל, ולא שייך בו הטמנה כלל. אלא ודאי דסבירא ליה שהתוס׳ ורא״ש לא כתבו כן אלא ליישב מנהג יש מקומות, אבל הטור לא סבירא ליה הכי (ומשום הכי לא העתיק זה) דהטעם משום גזרה, מדמחלק בין טמונה למעלה לאינה טמונה אף על פי שאינה נוגעת בגחלים. וגם מדאסר בנוגעת בגחלים אף בשאינה טמונה, ואי סבירא ליה טעם האיסור גבי קופה שעל גבי גפת הוא משום גזרה ומשם למד לאסור בטמונה למעלה אף על פי שאינה נוגעת דומיא דקופה שהיא מפסקת (עיין ר״ן) ואפילו הכי אסור משום שטמונה למעלה, אם כן מנא לן לגזור באינה טמונה אף על פי שהיא נוגעת הלא קיימא לן דאין לגזור גזירה לגזירה מדעתנו (ובר״ן שלא הזכיר כלל גזירה זו. באמת הדבר תלוי במחלוקת שבריש פ״ד, דלמ״ד דהיכא דמיפסקא אוירא שרי והקופה אינה מפסקת מפני ששולי הקדרה טמונים בתוך הגפת אם כן הוא הדין בקדרה שעל גבי הגחלים. וזהו גם כן דעת הרז״ה בפרק ג׳ שלמד האיסור מקופה, ומשמע שם שאף שהיא טמונה אין איסור אלא על גבי גחלים ממש, ועיין שם בר״ן. אבל להרב רבינו יונה שבר״ן ריש פ״ד סבירא ליה דאף שהשוליים טמונים אין זה הטמנה כיון שמגולה למעלה, שהרי שם לקמן גבי כוזא אפומא דקומקומא פירש הרב רבינו יונה דהקומקום נקרא דבר המוסיף הבל, ואפילו הכי מותר לחמם בתוך כלי שני כדאמר ליה רבי לר׳ יצחק טול בכלי שני ותן, ואפילו בכלי ראשון אין איסור משום הטמנה עיין שם, וע״כ צריך לומר משום שהפך היה מגולה למעלה מן המים אף ששוליו טמונים אין בכך כלום. ומה שכתב הר״ן בריש פ״ג לאסור על גבי גחלים, היינו לפי דעת המתירין היכא דמיפסקא אוירא, כדמסיים היתר זה בסתם בסוף כללי השמועה הביאו הב״י. אבל הרא״ש וטור לא סבירא להו כהרב רבינו יונה בהא דכוזא אפומא דקומקומא כמ״ש סוף סי׳ רנ״ח ושי״ח, והלכך סבירא להו דאף שמגולה למעלה מקרי הטמנה מה ששוליה נוגעים בגחלים, שהם מעלים ומוסיפים הבל למעלה כדפרש״י גבי גפת. ולכן הוצרך הב״י סוף סי׳ רנ״ח לפרש הטעם משום שהקדרה אינה מוספת הבל, ולא סגי ליה במה שמגולה למעלה).
דבר המיטלטל כו׳. כן הוא במרדכי ריש פ״ד ובשלטי גיבורים שם בשם תוס׳, ובהגהות מרדכי פ״ג, ובהגהות מיימוניות פ״ג בשם ספר התרומה ור״ת ורא״ם ור״י ורבנו שמשון וסמ״ג. וכן העתיק המג״א בסי׳ רנ״ג בשם התוס׳ והטור (והוא ג״כ לשון הרא״ש), ומכלל דסבירא ליה דדיוקא דרישא עיקר בלשונם שהרמץ נוגע בקדרה סביב. וסביב הוא מד׳ רוחותיה, ודלא כט״ז. והא דסיימו שיש אויר, היינו משום שהקדרה היא רחבה באמצעיתה ואי אפשר ליגע בכל דופנה, ונגיעה במקצת אינה אלא כמו שוליה שאף שהם נוגעים לגמרי אין בכך כלום. וזה החילוק שיש בין דבר המיטלטל שהוא מודבק סביב כו׳ לאינו מיטלטל שאי אפשר לו לידבק סביב.
וכל זה כשהקדרה מכוסה למעלה כדי להחם, אבל אם היא מגולה לגמרי כמנהגינו (ואף שנותנים עליה כיסוי כדי שלא יתטנף בעפרורית אין בכך כלום) אין מקום כלל למה שכתב הט״ז, לפי מה שכתב רמ״א בסי׳ רנ״ג דבמגולה למעלה לא שייך הטמנה, והיינו אפילו כל דופנותיה טמונים כמבואר במרדכי ריש פ״ד שהביא המג״א שם עם פירוש השארית יוסף. ועיין שם בשארית יוסף שפירש בהדיא שכל דופנותיה טמונים עד שאי אפשר לסלקה שלא יחתה בגחלים, ופשוט הוא דבלאו הכי לא הוי פסיק רישיה. ובהג״ה שם במרדכי משמע בהדיא דאפילו כולה מוטמנת בגחלים עד שאין לו מקום לתפוס הקדרה אין איסור משום הטמנה, ועל כרחך משום שפיה פתוח, דלא כמ״ש הט״ז בסי׳ רנ״ח.
ובלאו הכי דבריו תמוהים שם, דבטור ושו״ע סימן שי״ח משמע בהדיא דאף שנותנו בשבת כדי להתחמם בלבד, ולא לשעות הרבה, שהרי לא הוזכרו שם כלל, ואפילו הכי אין איסור אלא כשיכול להתחמם עד שהיד סולדת בו, אבל בפחות מכן אף שנתחמם יותר ממה שהיה בתחלה אין זה מוסיף הבל, שאף דבר שאינו מוסיף הבל מחמם קצת כמבואר בר״ן סוף פ״ד. ובודאי משום הכי הוצרך הט״ז לסיים דכוונת הטור וש״ע היא משום שהוא מגולה, אבל זה אינו, דלהטור ושו״ע אף שמגולה למעלה הוה ליה כהטמנה כמ״ש בסי׳ רנ״ג, עיין שם בב״י ודרכי משה וכמו שנתבאר לעיל. אלא ודאי דסבירא להו דלעולם אין הקדרה נקראת דבר המוסיף הבל, כפשט לשון הב״י סימן רנ״ח (ובדבר שאינו מוסיף הבל לא הוה ליה כהטמנה כמו שנתבאר לעיל). ואמת החמין של טבריא שנקראת דבר המוסיף כדמוכח במשנה וגמרא, היינו כשהיא במקום הילוכה שאינה מתקררת לעולם, אבל כשהם באמבטי או בכלי שני אין בהם איסור משום הטמנה כדמוכח בעובדא דרבי משום דמתקררים והולכים, דהא שרינן בהו כלי שני עיין שם בתוס׳ ד״ה וש״מ כו׳. ודו״ק: