Время зажигания субботних свечей

Орах Хаим · симан 261 · лист 3 из 4
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
דיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ בְּאִסּוּר עֲשִׂיַּת מְלָאכָה בִּכְנִיסַת שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וּבִיצִיאָתָם, שֶׁנֶּאֱמַר “וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב (מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם”), יָכוֹל יַתְחִיל וְיִתְעַנֶּה בְּתִשְׁעָה? תַּלְמוּד לוֹמַר “בָּעֶרֶב”, אִי “בָּעֶרֶב” יָכוֹל מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ? תַּלְמוּד לוֹמַר “בְּתִשְׁעָה”, הָא כֵּיצַד? מַתְחִיל וּמִתְעַנֶּה מִבְּעוֹד יוֹם, מִכַּאן שֶׁמּוֹסִיפִים מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ. אֵין לִי אֶלָּא בִּכְנִיסָתוֹ, בִּיצִיאָתוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר “מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב”. אֵין לִי אֶלָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים, יָמִים טוֹבִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר “תִּשְׁבְּתוּ”. שַׁבָּתוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר “שַׁבַּתְּכֶם”, הָא כֵּיצַד? כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר “שְׁבוֹת” — מוֹסִיפִים מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ מִלְּפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ:
הזְמַן תּוֹסֶפֶת זֶה מִלְּפָנֶיהָ, הוּא מִתְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה שֶׁאֵין הַשֶּׁמֶשׁ נִרְאֵית עַל הָאָרֶץ, עַד זְמַן בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְהוּא כְּדֵי ג׳ מִילִין וּרְבִיעַ, שֶׁמִּתְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה עַד צֵאת ג׳ כּוֹכָבִים הוּא מַהֲלַךְ ד׳ מִילִין, וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת הוּא קֹדֶם צֵאת הַכּוֹכָבִים מַהֲלַךְ ג׳ רְבִיעֵי מִיל, נִשְׁאֲרוּ ג׳ מִילִין וּרְבִיעַ מִתְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה עַד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.
וְהַזְּמַן הַזֶּה, אִם רָצָה לַעֲשׂוֹתוֹ כֻּלּוֹ תּוֹסֶפֶת — עוֹשֶׂה, רָצָה לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ מִקְצָת — עוֹשֶׂה, וּבִלְבָד שֶׁיּוֹסִיף אֵיזֶה זְמַן שֶׁהוּא וַדַּאי יוֹם מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ. אֲבָל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אֵינוֹ נֶחְשָׁב לְתוֹסֶפֶת, שֶׁהֲרֵי הוּא סְפֵק לַיְלָה, וְאָסוּר בּוֹ בִּמְלָאכָה מִן הַתּוֹרָה בְּלֹא מִצְוַת תּוֹסֶפֶת.
וְאִם רוֹצֶה לְהַקְדִּים וּלְקַבֵּל עָלָיו תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, דְּהַיְנוּ שָׁעָה וּרְבִיעַ זְמַנִּיּוֹת קֹדֶם הַלַּיְלָה — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, וְנֶאֱסָר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה. אֲבָל אִם קִבֵּל קֹדֶם פְּלַג הַמִּנְחָה — אֵין קַבָּלָתוֹ כְּלוּם, וּמֻתָּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה.
וּמִכָּל מָקוֹם, לְכַתְּחִלָּה יֵשׁ לְהַחֲמִיר שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה אִם קִבֵּל שָׁעָה וּרְבִיעַ זְמַנִּיּוֹת קֹדֶם תְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה, לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּתְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה וְאֵילַךְ הוּא לַיְלָה גָמוּר מִן הַתּוֹרָה (שֶׁאָז הוּא זְמַן רְאִיַּת ג׳ כּוֹכָבִים בֵּינוֹנִים לְפִי דִבְרֵיהֶם), וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁהוּא כְּדֵי הִלּוּךְ ג׳ רְבִיעֵי מִיל קֹדֶם תְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה, וּפְלַג הַמִּנְחָה הוּא שָׁעָה וּרְבִיעַ זְמַנִּיּוֹת קֹדֶם תְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה.
וְיֵשׁ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה שֶׁעוֹשִׂין לְכַתְּחִלָּה כִּסְבָרָא זוֹ, שֶׁפּוֹרְשִׁים מִמְּלָאכָה שָׁעָה וּרְבִיעַ זְמַנִּיּוֹת קֹדֶם תְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
ולפי מ״ש שהטעם אינו משום תוספת אלא משום שקיבל עליו חומרת עיצומו של יום, יש לתרץ דברי הש״ע שכאן פסק להחמיר ובסי׳ שצ״ג ס״ב משמע דס״ל להקל. ולפי זה אתי שפיר נמי מ״ש הט״ז שם על האוסרים דהא קתני צריך כו׳, ואמאי צריך הא אפשר שיוסיף בלי קבלת עיצומו של יום, משום ששם דקדק לכתוב קיבל עליו תוספת כו׳ וכאן דקדק לכתוב אחר עניית ברכו קבליה לשבת כו׳, דהתם לא הזכיר כלל ברכו ולא תפלת ערבית אלא שקיבל עליו סתם תוספת שבת, כמו שמצות התורה היא להוסיף מחול (על הקדש) אף בלא תפלה, ודומיא דתוספת יום הכיפורים שהיא בקבלה בלבד עיין סי׳ תקנ״ג בטור וב״י, ולהכי לא מיתסר בשבותים, דלא עדיף התוספת שהוא עשה מבין השמשות שהיא ספק כרת כמ״ש החכם צבי. ועוד שגם הבין השמשות הוא בכלל התוספת בעל כרחו אף אם הוא יום כיון שהוא סמוך לחשכה ממש, ואף שלא קבלו הרי מקובל ועומד הוא מהר סיני, ואפילו הכי התירו השבותים, כל שכן בתוספת שמקבל מדעתו. ועוד דכל המקבל תוספת אדעתא דתוספת דרחמנא קא מקבל ולא יותר. אבל כשהתחיל ערבית של שבת קיבל עליו עיצומו של יום ולא תוספת (עיין סי׳ תקנ״ג דקבלה לא תליא בתוספת דהא אף בט׳ באב מועלת ע״ש ט״ז ומג״א), שהרי אף להרמב״ם דלא ס״ל תוספת כלל לשבת ואפילו הכי מיתסר במלאכה אחר תפלת ערבית (ואפילו בחול חשיבא קבלת לילה שלאחריו עיין סוף סי׳ ל׳, ואפילו בתפלת הצבור לבדה בדאורייתא ע״ש במג״א, ועיין בתרומת הדשן סי׳ רמ״ח דתפלת ערבית מיקרי קבלת עיצומו של יום ע״ש), דודאי לא פליגי אסתמא דגמרא דאמר ליה מי בדלת, וכולה סוגיא התם בברכות, וע״כ צריך לומר דכיון שמתפלל תפלה השייכת לעיצומו של יום הרי קיבל עליו עיצומו של יום (וכן הוא לשון הגמרא עירובין דיומא קבליה עליה ולא תוספתו), ולפיכך חלו עליו כל חומרותיו ולהכי מיתסר אף בשבותים. והרי אפילו בט׳ באב שאין בו תוספת אם קיבל עליו אפילו תעניתו לבד נאסר בכל חומרותיו כמ״ש הב״ח וט״ז ומג״א סימן תקנ״ג: