Светильник, зажжённый неевреем в субботу

Орах Хаим · симан 276 · лист 4 из 7
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וְאֵין לְהוֹרוֹת הֶתֵּר זֶה אֶלָּא לִבְנֵי תוֹרָה, אֲבָל לְעַמֵּי הָאָרֶץ אֵין לְהַתִּיר, שֶׁלֹּא יִתְרַגְּלוּ בַּאֲמִירָה לְנָכְרִי וִידַמּוּ דָבָר לְדָבָר וְיָקֵלּוּ יוֹתֵר:
יבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁמְּבִיאוֹ לְכַאן כְּדֵי לֵהָנוֹת כַּאן לְאוֹרוֹ, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לַמָּקוֹם שֶׁהָיָה הַנֵּר עוֹמֵד שָׁם, אֲבָל אָסוּר לְטַלְטֵל עַל יְדֵי נָכְרִי כְּדֵי לְהַצְנִיעוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגָּנֵב, לְפִי שֶׁטִּלְטוּל זֶה הוּא לְצֹרֵךְ הַנֵּר שֶׁהוּא מֻקְצֶה, וְאֵין הֶתֵּר לְיִשְׂרָאֵל לְטַלְטֵל מֻקְצֶה אֲפִלּוּ בְּטִלְטוּל מִן הַצַּד כְּשֶׁטִּלְטוּלוֹ הוּא בִּשְׁבִיל הַמֻּקְצֶה עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי״א.
(וְאַף שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם שֶׁכָּל טִלְטוּל מִן הַצַּד שֶׁהוּא עַל יְדֵי גוּפוֹ שֶׁלֹּא בְיָדָיו יָכוֹל לְטַלְטְלוֹ אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ הַמֻּקְצֶה, וּשְׁאָר טִלְטוּל מִן הַצַּד שֶׁהָיָה עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר שֶׁבְּיָדָיו אֵין הֶתֵּר אֶלָּא כְּשֶׁמְּטַלְטְלוֹ לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ אֲבָל לֹא כְּשֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּגוּף הַמֻּקְצֶה, וְאִם כֵּן זֶה הַנֵּר אִם יְטַלְטְלֶנּוּ עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר שֶׁבְּיָדָיו לֹא יוּכַל לְטַלְטְלוֹ כְּדֵי לֵהָנוֹת מֵאוֹרוֹ כַּאן בְּמָקוֹם שֶׁמְּבִיאוֹ, וְגַם אִי אֶפְשָׁר כְּלָל לַהֲבִיאוֹ עַל יְדֵי הַטִּלְטוּל מִן הַצַּד שֶׁל דָּבָר אַחֵר שֶׁבְּיָדָיו, וְאִם יְטַלְטְלֶנּוּ עַל יְדֵי גוּפוֹ כְּגוֹן בַּאֲחוֹרֵי יָדָיו אוֹ בֵּין אֲצִילֵי יָדָיו וְכַיּוֹצֵא בָזֶה יָכוֹל לְטַלְטְלוֹ אַף בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִגָּנֵב — אַף עַל פִּי כֵן אֵין לְהַתִּיר לוֹמַר לְנָכְרִי שֶׁיַּצְנִיעֶנּוּ, לְפִי שֶׁאוֹתָם הַמַּתִּירִים טִלְטוּל כְּדַרְכּוֹ עַל יְדֵי נָכְרִי כְּשֶׁיֵּשׁ הֶתֵּר לְיִשְׂרָאֵל מִן הַצַּד —ג הֵם סוֹבְרִים שֶׁאַף עַל יְדֵי גוּפוֹ אֵין הֶתֵּר לְטַלְטֵל לְצֹרֶךְ הַמֻּקְצֶה עַצְמוֹ, אֶלָּא כְּדֵי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּגוּף הַמֻּקְצֶה, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לִמְקוֹמוֹ, וְאֵין לְהָקֵל יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהֵם עַצְמָם מְקִלִּים):
יאאִם אוֹמֵר אָדָם לְעַבְדּוֹ וּלְשִׁפְחָתוֹ לֵילֵךְ עִמּוֹ לַחוּץ בַּלַּיְלָה וּמַדְלִיקִים הַנֵּר מֵעַצְמָן, אַף עַל פִּי שֶׁגַּם הֵם צְרִיכִין לְנֵר זֶה וּמִתְכַּוְּנִים לְצֹרֶךְ עַצְמָן בִּלְבָד — אֵין זֶה נִקְרָא לְצֹרֶךְ נָכְרִי, כֵּיוָן שֶׁעִקַּר הַהֲלִיכָה הִיא לְצֹרֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבִשְׁבִילוֹ, וּלְפִיכָךְ (צָרִיךְ לִמְחוֹת בָּם שֶׁלֹּא יַדְלִיקוּ אִם הַנֵּר שֶׁלּוֹ, וְאִם לֹא מִחָה בָּהֶם וְהִדְלִיקוּהוּ) — אָסוּר לֵילֵךְ עִמָּהֶם לַחוּץ עַד שֶׁיַּנִּיחוּ הַנֵּר בַּבַּיִת, שֶׁלֹּא יֵהָנֶה מֵאוֹר הַנֵּר שֶׁהֻדְלַק בִּשְׁבִיל הֲלִיכָתוֹ, אֲפִלּוּ הַנֵּר שֶׁל נָכְרִי.
(וְאִם מִחָה בָּם וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ בּוֹ וְהִדְלִיקוּ — מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ אִם אֵינוֹ מַעֲרִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה):
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
הם סוברים כו׳. עיין בתוס׳ ריש דף מ״ד, שהביאו ההיא דאמרי בי רב, דהיינו קש על המטה, שמשם הביא הרא״ש לחלק בין טלטול גופו לשאר טלטול מן הצד בשם הרר״י, ולא בשם ר״י בעל התוס׳, כי התוס׳ תירצו זה במ״ש דשאני טלטול דמת מכולן, ור״ל דדוקא דומיא דמת אסור שהטלטול אין בו שום צורך לדבר המותר משא״כ בקש שעל המטה לשכב עליו (דמסתמא לא פליגי התוס׳ על פרש״י שפירש כן, דלא כהר״ן, אם לא שיזכירו מחלקותם עליו בפירוש ומדשתקו לו בב׳ מקומות בפ״ד ובספ״כ מסתמא הודו לו). וכ״ה גם כן דעת ספר התרומה וסיעתו כמ״ש בסי׳ ש״א וידוע שתרם תרומתו מהתוס׳. וכן הוא ג״כ דעת ר״ת, דאי ס״ל כהרא״ש לא היו התוספות משמיטין דעתו לגמרי, בפרט שהביאו שם ראיה מפירושו שפירש בסנהדרין. והדברים מראין שהרב רבינו יונה שהיה אחר התוס׳ הוא חידש חילוק זה דטלטול גופו, אבל ר״ת והתוס׳ לא עלה על דעתם חילוק זה, דאי ס״ל הכי לר״ת, וגם כאן כוונתו ע״י טלטול גופו, הרי תלמוד ערוך מנגדו (בדף ק״נ) גבי תיבנא סריא שאין שום צד היתר להביאו אף אם יש מחיצות, היפך דעת ר״ת, וע״כ משום דלא חזי למידי בשבת ואינו מביאו אלא לשומרו עד אחר השבת לגבלו בטיט כדאיתא בביצה רפ״ד שהוא דבר האסור בשבת, ואף בפירות מוקצים כמ״ש בטוש״ע סי׳ ש״ז כיון שאינן ראויים בשבת ומביאם לשמרם ולהצניעם עד אחר השבת, ה״ז כבשביל שלא יגנב הנר שגם כן דעתו להשתמש בו בחול. וא״ל דאף להרא״ש יש חילוק בטלטול גופו בין שלא יגנב ובין לשכוב עליו, דא״כ מנ״ל להקשות ממת לקש ע״ש. וכ״מ בהדיא בסי׳ ש״א עיין במ״ש שם. ופשיטא דא״ל דר״ת ס״ל כהר״ן גבי קש, דא״כ אין שום היתר לטלטלו לצורך גופו. אלא ודאי כמ״ש, דר״ת ותוס׳ תופסים שיטה שלישית גבי טלטול מן הצד.