Авдала над вином

Орах Хаим · симан 296 · лист 3 из 6
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
יבמִי שֶׁאֵין לוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת לְחֹל לֹא יַיִן וְלֹא שְׁאָר מַשְׁקִים חֲמַר מְדִינָה וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִמְצוֹא בַּלַּיְלָה עַד לְמָחָר בַּיּוֹם — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתָּר לוֹ לֶאֱכוֹל מִיָּד מִן הַדִּין אִם הִזְכִּיר הַבְדָּלָה בִּתְפִלָּה, אֶלָּא שֶׁמִּדַּת חֲסִידוּת הוּא שֶׁלֹּא לִטְעוֹם מְאוּמָה עַד שֶׁיַּבְדִּיל לְמָחָר.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּן הַדִּין אָסוּר לוֹ לִטְעוֹם מְאוּמָה אִם מְצַפֶּה שֶׁלְּמָחָר בַּיּוֹם יִהְיֶה לוֹ כּוֹס לְהַבְדִּיל עָלָיו, אֲבָל אִם אֵינוֹ מְצַפֶּה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְמָחָר בַּיּוֹם — אֵין מְחַיְּבִים אוֹתוֹ לְהִתְעַנּוֹת עַד הַהַבְדָּלָה, לְפִיכָךְ מֻתָּר לוֹ לֶאֱכוֹל אַף בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִיָּד.
א וּלְעִנְיַן הֲלָכָה יֵשׁ לְהַחֲמִיר כַּסְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא אָדָם חַלָּשׁ שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לְהִתְעַנּוֹת עַד שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ כּוֹס לְמָחָר — אֲזַי יָכוֹל לִסְמוֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה לְהָקֵל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים:
יגוְאִם אֵין לוֹ אֶלָּא כּוֹס אֶחָד וְהוּא רוֹצֶה לִסְעוֹד, וְאִם יַבְדִּיל עַל כּוֹס זֶה וְיִשְׁתֶּה מִמֶּנּוּ רֹב רְבִיעִית לֹא יִהְיֶה לוֹ כּוֹס לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן, כְּגוֹן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהוֹסִיף מַיִם בַּיַּיִן הַנִּשְׁאָר לְהַשְׁלִימוֹ לִרְבִיעִית שֶׁלֹּא יִתְקַלְקֵל מֵחֲמַת הַמַּיִם, שֶׁכְּבָר הוּא מָזוּג כָּרָאוּי בְּמַיִם מִתְּחִלָּה — הֲרֵי זֶה סוֹעֵד קֹדֶם הַבְדָּלָה וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל כּוֹס זֶה, וְאַחַר גְּמַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן מְבָרֵךְ עָלָיו “בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן” וּבִרְכַּת הַבְּשָׂמִים וְהַנֵּר וְהַהַבְדָּלָה, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹתֵהוּ, שֶׁמּוּטָב שֶׁיִּדָּחֶה אִסּוּר הָאֲכִילָה קֹדֶם הַבְדָּלָה מִשֶּׁיְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּלֹא כוֹס אַחַר הַבְדָּלָה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאֵינוֹ מְצַפֶּה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְמָחָר עוֹד כּוֹס שֶׁיּוּכַל לְבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אֲבָל אִם הוּא מְצַפֶּה שֶׁלְּמָחָר יִהְיֶה לוֹ עוֹד כּוֹס — אָסוּר לוֹ לִטְעוֹם כְּלוּם קֹדֶם שֶׁיַּבְדִּיל, אֶלָּא מַבְדִּיל עַל כּוֹס זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וְלֹא יִסְעוֹד עַד שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ כּוֹס לְמָחָר לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּכוֹס שֶׁל הַבְדָּלָה לְפִי סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה.
אֲבָל לְפִי סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַמְתִּין מִלֶּאֱכוֹל עַד שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ לְמָחָר כּוֹס לְהַבְדָּלָה — גַּם כַּאן לֹא יִהְיֶה צָרִיךְ לְהַמְתִּין מִלִּסְעוֹד עַד לְמָחָר שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ כּוֹס לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן, אֶלָּא יִהְיֶה רַשַּׁאי לִסְעוֹד מִיָּד וּלְבָרֵךְ בְּלֹא כוֹס, וְלָכֵן יִסְעוֹד קֹדֶם שֶׁיַּבְדִּיל עַל כּוֹס זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל הַכּוֹס, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
ולענין הלכה כו׳. כן הוא ג״כ דעת הש״ע ריש סי׳ קפ״ב, ע״ש בטור וב״י שזה נלמד מהבדלה.
ומ״ש המג״א שם צע״ג, דבהדיא מבואר ברא״ש, וכן הוא ברשב״א פרק אלו דברים בשם הראב״ד, דדוקא כשאינו מצפה כו׳ אז מותר לו לאכול בשביל שיברך ברכת המזון על הכוס, וכ״כ בטור וש״ע כאן, משמע דכשמצפה לכוס למחר תדחה הסעודה למחר. והכריחם לזה משום דאי אפשר לומר כלל שכוס ברכת המזון ידחה איסור אכילה קודם הבדלה, שאיסור זה הוא חמור כ״כ שצריך לדחות זמן סעודה אחת, מחמת איסור שאינו צריך לדחות בשבילו כוס ברכת המזון, אלא ודאי דגם בשביל כוס ברכת המזון צריך לדחות הסעודה במכל שכן.
ומ״ש המג״א דלקדש אריפתא כו׳, י״ל כמ״ש הר״ן פ״ב דשבת דאי לא משום שלום ביתו עדיף הוה דחינן נר שבת משום דמצוה מן המובחר לקדושי אחמרא אע״ג דאפשר בריפתא, וכ״כ המג״א בסי׳ רע״א ס״ק כ״ה בשם התוס׳ ואגודה. ואף לפי דעת הטור וש״ע שם, י״ל דבהבדלה בלא כוס מדחינן לגמרי הילכך היא עדיפא מקידוש דלא מידחי לגמרי, אבל ברכת המזון לא מידחי לגמרי אלא שחיסר מצות הכוס הילכך קידוש עדיף, שעיקר תקנתו שמדברי סופרים לזכרהו על היין לבד מתפלה. ולא למד הטור לדחות הסעודה בשביל כוס ברכת המזון משום דברכת המזון חמורה כהבדלה לענין כוס, דזה אינו כמו שנתבאר, אלא לענין לדחות הסעודה מוכרח הוא בהדיא בברייתא, דאם אין לו אלא כוס אחד דשרינן ליה למיכל קודם הבדלה בשביל כוס ברכת המזון, דאלמא דכוס ברכת המזון עדיף מאיסור טעימה קודם הבדלה שמחמתו דוחין הסעודה, וכ״ש מחמת כוס ברכת המזון. דאף דלענין עיקר מצות הכוס הבדלה חמירא מברכת המזון כמו שנתבאר, היינו משום דבלא כוס אי אפשר להבדיל כלל ומדחיא מצות הבדלה זו לגמרי משא״כ בברכת המזון, אבל לענין לדחות הסעודה אדרבא הוא להיפך, דבהבדלה אם יאכל ואח״כ יבדיל לא חיסר כלום ממצות הבדלה, משא״כ בברכת המזון אם יאכל ויברך בלא כוס חיסר מצות הכוס לגמרי, ולהכי מכ״ש שצריך לדחות הסעודה. ואין מקום למ״ש המג״א אלא לפי דעת הר״ר יונה דאמימר מחמיר על עצמו היה וברייתא דאם אין לו כו׳ מיירי אף במצפה, שבדברי הר״ר יונה לא הוזכר כלל שאינו מצפה, ואפילו הכי לא דחינן סעודתיה כמ״ש המג״א. הילכך במקום הצורך אפשר להקל כהר״ר יונה, כיון שכן דעת המג״א אף שלא נתכוין לכך.
ומה שכתב המג״א דא״ל משום כבוד שבת כו׳ כמ״ש הרי״ף כו׳. אין ראיה כלל מהרי״ף, דס״ל כפירוש הירושלמי שהביא שם דמיירי ביושב ואוכל מבעוד יום, אבל בלא״ה לא שרינן למיכל קודם הבדלה בשביל כוס ברכת המזון אף אם אינו מצפה לו למחר, וא״כ י״ל דאיסור טעימה קודם הבדלה חמיר מכוס ברכת המזון, ולהכי דחינן סעודת יו״ט בשביל איסור זה, ולא בשביל כוס ברכת המזון. אבל לפי דעת הרא״ש וסיעתו דכוס ברכת המזון עדיף וחמיר מאיסור זה, באמת דגם בהבדלה לא הוה דחינן סעודת יו״ט במכל שכן. אלא דלא משכחת לה לדידן דקי״ל כמ״ד שאומרים יקנה״ז על הפת, ואף הרא״ש הכי ס״ל מדינא אלא דיותר טוב כו׳, והיינו כשיש לו שכר. והרי״ף לשיטתיה אזיל דס״ל שאין אומרים יקנה״ז על הפת. ומהלין טעמי לא העתקתי כאן מ״ש המג״א בסק״ח, וכוונת המג״א בזה צ״ע.