Авдала над вином

Орах Хаим · симан 296 · лист 4 из 6
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וְכָל זֶה לְהָאוֹמְרִים שֶׁבִּרְכַּת הַמָּזוֹן טְעוּנָה כּוֹס כְּמוֹ קִדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה, שֶׁצָּרִיךְ לְחַזֵּר אַחַר כּוֹס לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְחַזֵּר אַחַר כָּל מִצְוֹת שֶׁהֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהֵן חוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן קפ״ב, אֲבָל לְהָאוֹמְרִים שֶׁבִּרְכַּת הַמָּזוֹן אֵינָהּ טְעוּנָה כּוֹס בְּתוֹרַת חוֹבָה גְמוּרָה, אֶלָּא שֶׁמִּצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל הַכּוֹס — אֵין מִצְוָה זוֹ דּוֹחָה אִסּוּר טְעִימָה קֹדֶם הַבְדָּלָה, אֶלָּא יַבְדִּיל בִּתְחִלָּה עַל כּוֹס זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, וְאַחַר כָּךְ אִם יִרְצֶה יֹאכַל וִיבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּלֹא כוֹס, וְאֵין צָרִיךְ לְהַמְתִּין מִלֶּאֱכוֹל עַד שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ כּוֹס, אַף אִם מְצַפֶּה שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ בְּלַיְלָה זֶה לְאַחַר זְמַן.
(וּלְעִנְיַןב מַעֲשֶׂה, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִפְסְקָה הֲלָכָה לֹא כְּהָאוֹמְרִים בִּרְכַּת הַמָּזוֹן טְעוּנָה כּוֹס, וְלֹא כְּהָאוֹמְרִים שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה כּוֹס, לָכֵן מִי שֶׁנּוֹהֵג לְעוֹלָם כְּהָאוֹמְרִים שֶׁטְּעוּנָה כּוֹס — גַּם עַתָּה יִסְעוֹד קֹדֶם הַבְדָּלָה, אֲבָל אִם לִפְעָמִים הוּא סוֹמֵךְ עַל הָאוֹמְרִים שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה כּוֹס — גַּם עַתָּה יָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם וְלֹא יִסְעוֹד קֹדֶם הַבְדָּלָה):
ידמִי שֶׁאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לִקְנוֹת יַיִן לְקִדּוּשׁ וּלְהַבְדָּלָה — נִתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע״א אֵיזֶה מֵהֶם קוֹדֵם. וּמִי שֶׁאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לִקְנוֹת שֶׁמֶן לְנֵר חֲנֻכָּה וְיַיִן לְהַבְדָּלָה — יִתְבָּאֵר בְּסִמָּן תרע״ח:
טונוֹהֲגִים בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לְהַבְדִּיל מְעֻמָּד לִכְבוֹד הַמֶּלֶךְ שֶׁאָנוּ מְלַוִּין אוֹתוֹ, וְדֶרֶךְ לְוִיָּה מְעֻמָּד. וּמִכָּל מָקוֹם, אַחַר גְּמַר הַהַבְדָּלָה יֵשׁ לוֹ לֵישֵׁב וְלִשְׁתּוֹת הַכּוֹס, שֶׁאֵין לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים לֶאֱכוֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת מְעֻמָּד:
טזכָּל דָּבָר שֶׁמְּבָרֵךְ עָלָיו צָרִיךְ לְאָחֳזוֹ בִּימִינוֹ בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ר״ו. לְפִיכָךְ, בִּשְׁעַת בִּרְכַּת “בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן” צָרִיךְ לֶאֱחוֹז הַכּוֹס בִּימִינוֹ וְיִהְיוּ הַבְּשָׂמִים בִּשְׂמֹאלוֹ, וְאַחַר כָּךְ צָרִיךְ לְהַחֲלִיף הַכּוֹס לִשְׂמֹאלוֹ וְהַבְּשָׂמִים לִימִינוֹ וִיבָרֵךְ עַל הַבְּשָׂמִים, וְטוֹב שֶׁיִּהְיֶה הַכּוֹס בִּשְׂמֹאלוֹ עַד לְאַחַר בִּרְכַּת “בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ”, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִסְתַּכֵּל בְּצִפָּרְנֵי יְמִינוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רח״צ, וְאַחַר כָּךְ צָרִיךְ לְהַחֲזִיר הַכּוֹס לִימִינוֹ וּלְבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַּת הַהַבְדָּלָה שֶׁנִּתְקְנָה עַל הַכּוֹס:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
והנה לפי מה שנתבאר לפי דעת הרא״ש וטור דכוס ברכת המזון חמיר מאיסור טעימה קודם הבדלה, א״כ לפי מ״ש הטור ריש סי׳ קפ״ב גבי כוס ברכת המזון דאין צריך אלא לעבור זמן סעודה אחת ולא שתים, כל שכן דהוא הדין לענין הבדלה וא״צ לעבור אלא סעודת הלילה ולא זמן סעודת היום, וא״כ אפשר דבחצות היום מיד שרי לאכול דכבר עבר סעודה אחת של לילה, ואם לא יאכל קודם חצות הרי יעבור זמן סעודה ב׳, דמכאן ואילך כזורק אבן לחמת, וגם נחשב כבר לתענית כמ״ש ריש סי׳ רפ״ח, וכמו דמי שאין לו כוס לברכת המזון דסעודת היום דמשמע מלשון הטור וש״ע דלערב רשאי לאכול מיד, ועכ״פ בחצות לילה, עיין מג״א סוף סי׳ רפ״ט, והוא הדין בחצות היום וצ״ע:
ולענין כו׳. כהאי גוונא מצינו במג״א סי׳ רצ״ט סק״ז לענין שתיית כוס ברכת המזון קודם הבדלה, דמדבריו שם משמע דלמאן דאמר דאינה טעונה כוס אסור לשתותו. דאין לומר דלכולי עלמא שרי אם נזהר לעולם, אלא למי שאינו נזהר לפעמים, דא״כ למה ליה להמג״א למימר דס״ל כמ״ד כו׳, כיון שאינו תלוי בשום מאן דאמר אלא בזהירות. וגם בלא״ה הוא דוחק לתלות איסור גמור מדינא במה שאינו זהיר כל השנה אם באמת הוא מותר לדברי הכל. ולא דמי כלל למ״ש המג״א סי׳ תקנ״א ס״ק מ״א מכמה טעמים ודו״ק. אלא ודאי דתליא בפלוגתא דאם טעונה כוס, ואסור לנהוג תרי קולי דסתרי אהדדי.
וכן משמע בהדיא ברמב״ם שהצריך לברך ולהבדיל על כוס אחד אף אם יש לו עוד יין, ועיין במגיד משנה שנתן טעם לדבריו על מה שאומר ב׳ קדושות על כוס אחד כשאפשר בב׳, ועדיין לא תירץ למה לא יאמר על ב׳, וה״ל להרמב״ם לומר יכול להבדיל עליו, אלא ודאי דלמ״ד א״צ כוס אסור לשתות, ודעת הרמב״ם בפ״ז מה׳ ברכות דאין צריך כוס אלא שהוא מנהג חכמים, ואף על פי כן אם מברך על הכוס צריך לנהוג כל הדברים הנאמרים בכוס של ברכה שטיפה כו׳ ע״ש, ושתיית הכוס היא עיקר כל הדברים שנאמרו בו, ולכן כדי שישתה ממנו מבדיל עליו ולא על אחר. וגבי גמר סעודתו עם הכנסת שבת אינו שותה מהראשון עד אחר שתיית השני כמ״ש המג״א סי׳ רע״א סקי״ו. ומשום דהתם א״א על כוס אחד אין בו משום מעביר על המצות, משא״כ בהבדלה דאפשר על כוס א׳ אין להעביר על המצוה. אבל אין לומר דסבירא ליה דאף דאין צריך כוס אפ״ה שרי לשתות מכוס ברכת המזון כשאי אפשר בענין אחר כגון גבי קידוש, וגבי הבדלה היינו טעמא משום דאפשר להבדיל מיד. דזה אינו, דגם גבי קידוש אפשר לעשות כמ״ש המג״א ולית לן למשרי איסורא. וכן מ״ש הרשב״א בריש פ״ח דברכות דאף למ״ד אין צריך כוס כשאין לו אלא כוס אחד מברך ומבדיל, י״ל דכשיש לו ב׳ עושה כמ״ש המג״א. ולפי מ״ש לדעת הרמב״ם אתי שפיר מה שלא הזכירו במשנה אין לו אלא כוס אחד כמו בברייתא, ע״ש ברשב״א ובמגיד משנה ודו״ק: