Еда, питьё и работа до авдалы

Орах Хаим · симан 299 · лист 1 из 7
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת וְלֹא לַעֲשׂוֹת שׁוּם מְלָאכָה קֹדֶם שֶׁיַּבְדִּיל וּבוֹ כ״א סְעִיפִים
אאָסְרוּ חֲכָמִים לֶאֱכוֹל שׁוּם דָּבָר, אוֹ לִשְׁתּוֹת שׁוּם מַשְׁקֶה, חוּץ מִמַּיִם, בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, עַד שֶׁיַּבְדִּיל עַל הַכּוֹס, אַף עַל פִּי שֶׁהִבְדִּיל כְּבָר בִּתְפִלָּה. וַאֲפִלּוּ לִטְעוֹם מְעַט אָסוּר, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע״א:
בוַאֲפִלּוּ הָיָה יוֹשֵׁב וְשׁוֹתֶה מִבְּעוֹד יוֹם — צָרִיךְ לְהַפְסִיק כְּשֶׁמַּגִּיעַ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שֶׁהוּא סְפֵק לַיְלָה.
אֲבָל אִם הָיָה יוֹשֵׁב וְאוֹכֵל מִבְּעוֹד יוֹם — אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְסִיק אֲפִלּוּ מִשְּׁתִיָּה, אֲפִלּוּ כְּשֶׁמַּגִּיעַ וַדַּאי לַיְלָה, וְרַשַּׁאי לְהַמְשִׁיךְ בִּסְעֻדָּתוֹ כַּמָּה שֶׁיִּרְצֶה תּוֹךְ הַלַּיְלָה, כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בְּהֶתֵּר.
אֲבָל אִם שָׁכַח וְהִתְחִיל הַסְּעֻדָּה בְּאִסּוּר, דְּהַיְנוּ מִבֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְאֵילַךְ — צָרִיךְ לְהַפְסִיק מִיָּד שֶׁנִּזְכַּר.
וְיֵשׁ מַתִּירִין אֲפִלּוּ לְהַתְחִיל בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, בֵּין לֶאֱכוֹל בֵּין לִשְׁתּוֹת, וְאֵין אִסּוּר אֶלָּא בְּוַדַּאי לַיְלָה, שֶׁאָז הוּא זְמַן הָרָאוּי לְהַבְדָּלָה.
וְכֵן נִתְפַּשֵּׁט הַמִּנְהָג בִּסְעֻדּוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁמַּתְחִילִין בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵין לִמְחוֹת בְּיָדָם, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמְכוּ.א אֲבָל הָעִקָּר כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.
וּלְדִבְרֵי הַכֹּל, כְּשֶׁמַּגִּיעַ וַדַּאי לַיְלָה — צָרִיךְ אֲפִלּוּ לְהַפְסִיק אִם הָיָה קָבוּעַ לִשְׁתִיָּה בִּלְבָד מִבְּעוֹד יוֹם. וַאֲפִלּוּ מֵאֲכִילָה אִםב שָׁכַח וְהִתְחִיל בְּוַדַּאי לַיְלָה — צָרִיךְ לְהַפְסִיק מִיָּד שֶׁנִּזְכַּר.
וְאִם נִזְכַּר לְאַחַר שֶׁבֵּרַךְ “הַמּוֹצִיא” קֹדֶם שֶׁטָּעַם פְּרוּסַת “הַמּוֹצִיא” — יִטְעָמֶנָּה מִיָּד, וְאַחַר כָּךְ יַבְדִּיל, שֶׁאִם יַבְדִּיל מִתְּחִלָּה — תְּהֵא בִּרְכַּת “הַמּוֹצִיא” לְבַטָּלָה, שֶׁאַחַר כָּךְ יִצְטָרֵךְ לַחֲזוֹר וּלְבָרֵךְ “הַמּוֹצִיא”, כֵּיוָן שֶׁהִפְסִיק כָּל כָּךְ בֵּין בְּרָכָה לִטְעִימָה:
גהָיוּ יוֹשְׁבִים וְאוֹכְלִים מִבְּעוֹד יוֹם וְאַחַר גְּמַר הַסְּעֻדָּה קָבְעוּ לִשְׁתִיָּה — אֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַלַּיְלָה, שֶׁהַכֹּל נֶחְשָׁב לִסְעֻדָּה אַחַת כָּל זְמַן שֶׁלֹּא בֵרְכוּ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.
וַאֲפִלּוּ אָמְרוּ זֶה לָזֶה “בֹּאוּ וְנַבְדִּיל” וְחָזְרוּ וְנִמְלְכוּ לִשְׁתּוֹת אוֹ לֶאֱכוֹל — הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים לִשְׁתּוֹת וְלֶאֱכוֹל, וְאֵינָם צְרִיכִין לְהַפְסִיק מֵחֲמַת שֶׁגָּמְרוּ בְּדַעְתָּם וְאָמְרוּ לְהַבְדִּיל, וְגַם אֵינָם צְרִיכִין לַחֲזוֹר וּלְבָרֵךְ עַל מַה שֶּׁנִּמְלְכוּ לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת קֹדֶם שֶׁיַּבְדִּילוּ, לְפִי שֶׁלֹּא הִסִּיחוּ דַעְתָּם לְגַמְרֵי מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה עַד שֶׁיַּבְדִּילוּ עַל יְדֵי אֲמִירָה זוֹ שֶׁאָמְרוּ לְהַבְדִּיל מִיָּד, כֵּיוָן שֶׁיְּכוֹלִים עֲדַיִן לַחֲזוֹר בָּהֶם וְלֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת מִיָּד קֹדֶם שֶׁיַּבְדִּילוּ:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
(כשמגיע בין השמשות כו׳ אבל העיקר כו׳. עיין במ״ש בסי׳ רע״א):
שכח והתחיל כו׳. מה שכתב המג״א דסבירא ליה הבדלה דאורייתא, בודאי לא פסיקא ליה לרמ״א הכי, מדאסר לנשים להבדיל לעצמן בסוף סי׳ רצ״ו, עיין מגיד משנה ריש פרק כ״ט, ולמה פסק בפשיטות להפסיק בלי שום חילוק. אף שיש לדחות שכ״כ ג״כ בסוף סימן רצ״ט, מכל מקום למה לא התנה דוקא אם לא התפלל ערבית, ואדרבה כשישב לאכול מסתמא התפלל כבר וא״כ לכ״ע גם בקידוש אינו אלא מדרבנן. ועוד קשה דרבנן דבי רב הוו סברי דאף להבדלה קובעת אף בהתחיל בהיתר, אף למ״ד דהבדלה דרבנן, ולא נדחו דבריהם אלא בהתחיל בהיתר אבל לא כשהתחיל באיסור.
ולא דמי לשאר מצות דרבנן, משום דקידוש והבדלה איתקין דוקא בתחלת הלילה בכניסתו ויציאתו כמ״ש המג״א בסי׳ רל״ה סק״ד לענין טעימה, והוא הדין לענין הפסקה, דכי הדדי נינהו כמבואר מסוגיא דשבת דף ט׳ ע״ב, דפריך אהפסקה מר׳ יהושע בן לוי דמיירי בטעימה (עיין בהרב רבינו יונה פ״ד דברכות שפירש כמשמעות פשט הסוגיא שם דמיירי בטעימה דומיא דתפלת המוספים). והא דאצטריך הר״ן לפרושי טעמא דצריך להפסיק לקידוש בהתחיל בהיתר משום דמקמי סעודה איתקן, ע״ש בב״י סי׳ רל״ה, ולא סגי ליה בטעמא דהמג״א, היינו משום דבהבדלה א״צ להפסיק בהתחיל בהיתר, אע״ג דאיתקן בתחלת הלילה. והמקשה דפריך מטעימה להפסקה, היינו משום דמשמע ליה דמתניתין מיירי אף בהתחיל באיסור, כמ״ש התוספות שם ע״ש: