Четыре локтя в общественном владении

Орах Хаим · симан 349 · лист 1 из 2
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
דִּין אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבוֹ ו׳ סְעִיפִים
אכָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ ד׳ אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁיָּכוֹל לְטַלְטֵל בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר “שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו”, וְלָמְדוּ מִפִּי הַקַּבָּלָה שֶׁזֶּה נֶאֱמַר לְעִנְיַן טִלְטוּל, שֶׁלֹּא יְטַלְטֵל כָּל אָדָם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא כְּמִדַּת “תַּחְתָּיו”, דְּהַיְנוּ כְּמִדַּת אֹרֶךְ גּוּפוֹ, שֶׁהוּא ג׳ אַמּוֹת וְאַמָּה כְּדֵי לִפְשׁוֹט בָּהּ יָדָיו וְרַגְלָיו. לְפִיכָךְ מוֹדְדִים לוֹ בְּאַמָּה שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ (מִמַּרְפֵּקוֹ (שֶׁקּוֹרִין עֶלִינְבּוֹגִי״ן בִּלְשׁוֹן אִידִישׁ) עַד רֹאשׁ אֶצְבַּע הָאֲרֻכָּה הַנִּקְרֵאת אַמָּה עַל שֵׁם זֶה).
הַגָּדוֹל לְפִי גָדְלוֹ וְהַקָּטָן לְפִי קָטְנוֹ, שֶׁהֲרֵי בְּד׳ אַמּוֹת שֶׁלּוֹ יֵשׁ בָּהֶן כְּדֵי פְּשִׁיטוּת אֹרֶךְ גּוּפוֹ וְיָדָיו וְרַגְלָיו. וְאִם הוּא נַנָּס בְּאֵיבָרָיו, דְּהַיְנוּ שֶׁאַמָּתוֹ קְטַנָּה וְגוּפוֹ גָּדוֹל, וְנִמְצָא שֶׁלֹּא יַסְפִּיקוּ לוֹ ד׳ אַמּוֹתָיו — נוֹתְנִים לוֹ ד׳ אַמּוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת שֶׁל כָּל אָדָם, שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן שִׁשָּׁה טְפָחִים.
וּבֵין שֶׁמּוֹדְדִין לוֹ אַמּוֹת בֵּינוֹנִית, וּבֵין שֶׁמּוֹדְדִין לוֹ אַמּוֹת שֶׁלּוֹ — מוֹדְדִין אוֹתָן מְצֻמְצָמוֹת לְהַחֲמִיר:
באַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁאָמְרוּ — הֵן וַאֲלַכְסוֹנָן, דְּהַיְנוּ אֲלַכְסוֹן שֶׁל ד׳ עַל ד׳ שֶׁהוּא ה׳ אַמּוֹת וְג׳ חֻמְשֵׁי אַמָּה, לְפִי שֶׁבְּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים שֶׁהֵן מְרֻבָּעִים וְיֵשׁ לָהֶם זָוִיּוֹת, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בָּהֶם “אֶת פְּאַת נֶגֶב וְגוֹ׳” וּ“פֵאָה” הִיא זָוִיּוֹת, נֶאֱמַר בָּהֶם “זֶה יִהְיֶה לָהֶם וְגוֹ׳”, וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים כְּזֶה יִהְיֶה כָּל שׁוֹבְתֵי שַׁבָּת, כְּגוֹן רְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁהוּא ד׳ עַל ד׳ יִהְיֶה גַּם כֵּן מְרֻבָּע שֶׁתִּהְיֶינָה בּוֹ זָוִיּוֹת, וְכֵן אַלְפַּיִם שֶׁל תְּחוּם שַׁבָּת הֵן מְרֻבָּעוֹת וְלֹא עֲגֻלּוֹת כְּדֵי שֶׁיִּשְׂתַּכֵּר הַזָּוִיּוֹת. וְגַבֵּי הַעֲבָרָה ד׳ אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁלֹּא שַׁיָּךְ רִבּוּעַ וְעִגּוּל, צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא שָׁם הָאֲלַכְסוֹן שֶׁל רִבּוּעַ, שֶׁהָאֲלַכְסוֹן הוּא הָעוֹדֵף שֶׁיֵּשׁ בְּמֶשֶׁךְ הַמְּרֻבָּע מֵחֲמַת הַזָּוִיּוֹת.
וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁמִּד׳ אַמּוֹת עַד ה׳ וְג׳ חֳמָשִׁים פָּטוּר אֲבָל אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְיֵשׁ לָחוּשׁ לִדְבָרָיו. אֲבָל תּוֹךְ ד׳ מֻתָּר לְכַתְּחִלָּה אֲפִלּוּ לִטּוֹל מִתְּחִלַּת ד׳ וּלְהַנִּיחַ בְּסוֹף ד׳, רַק שֶׁלֹּא יוֹצִיא חוּץ לְד׳:
גהַמַּעֲבִיר ד׳ אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אִם כֵּן הֶעֱבִיר בַּהֲלִיכָה אַחַת, אֲבָל אִם עָמַד בְּתוֹךְ ד׳ אַמּוֹת וְחָזַר וְהָלַךְ — פָּטוּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁעָמַד לָפוּשׁ, אֲבָל עָמַד לְתַקֵּן מַשָּׂאוֹ — הֲרֵי זֶה כִּמְהַלֵּךְ.