Четыре локтя в общественном владении

Орах Хаим · симан 349 · лист 2 из 2
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אָסוּר לְהוֹצִיא חֵפֶץ חוּץ לְד׳ אַמּוֹת אֲפִלּוּ בְּעוֹמֵד אוֹ יוֹשֵׁב לָפוּשׁ תּוֹךְ ד׳ אַמּוֹת, אוֹ אֲפִלּוּ מַנִּיחַ הַחֵפֶץ בָּאָרֶץ תּוֹךְ ד׳ אַמּוֹת וְחוֹזֵר וּמוֹלִיכוֹ חוּץ לְד׳ אַמּוֹת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַעֲבִירֶנּוּ ד׳ אַמּוֹת בַּהֲלִיכָה אַחַת.
וַאֲפִלּוּ בְּכַרְמְלִית גָּזְרוּ עַל זֶה בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שנ״ב, אֲבָל בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת לֹא גָזְרוּ עַל זֶה בְּכַרְמְלִית אֲפִלּוּ לִדְבַר הָרְשׁוּת. אֲבָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּזְרוּ עַל זֶה אֲפִלּוּ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, אֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה, לְפִי שֶׁבְּקַל יוּכַל לָבֹא לִידֵי אִסּוּר שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁיַּעֲבִירֶנּוּ ד׳ אַמּוֹת בַּהֲלִיכָה אַחַת.
וְכֵן מִטַּעַם זֶה גָּזְרוּ עַל הוֹצָאָה מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים עַל יְדֵי “זֶה עוֹקֵר וְזֶה מַנִּיחַ” אֲפִלּוּ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת לִדְבַר מִצְוָה, וְכֵן עַל הוֹצָאָה כִּלְאַחַר יָד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ת״ט:
דוְכָל זֶה כְּשֶׁאָדָם אֶחָד מוֹצִיא הַחֵפֶץ חוּץ לְד׳ אַמּוֹת, אֶלָּא שֶׁעוֹשֶׂה הַנָּחָה בֵּינְתַיִם. אֲבָל מֻתָּר לוֹ לְאָדָם לַעֲקוֹר חֵפֶץ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְלִתְּנוֹ לַחֲבֵרוֹ שֶׁאֶצְלוֹ בְּתוֹךְ ד׳ אַמּוֹתָיו, וַחֲבֵרוֹ יִתְּנֶנּוּ לַחֲבֵרוֹ שֶׁאֶצְלוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהַחֵפֶץ הוֹלֵךְ כַּמָּה מִילִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, כֵּיוָן שֶׁכָּל אֶחָד אֵינוֹ מַעֲבִיר ד׳ אַמּוֹת.
וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יוֹצִיאוּ הַחֵפֶץ חוּץ לִתְחוּם הָעִיר שֶׁקָּנָה בָּהּ הַחֵפֶץ שְׁבִיתָה, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא חֵפֶץ שֶׁל הֶפְקֵר שֶׁאֵינוֹ קוֹנֶה שְׁבִיתָה כְּלָל:
הוּמִכָּל מָקוֹם, אֵין הֶתֵּר זֶה — שֶׁנּוֹתְנוֹ לַחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ — מוֹעִיל אֶלָּא לְעִנְיַן טִלְטוּל חוּץ לְד׳ אַמּוֹת בְּכַרְמְלִית אוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אֲבָל לֹא לְעִנְיַן טִלְטוּל מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית (אֲפִלּוּ אִם אֶחָד עוֹמֵד בִּפְנִים וְאֶחָד בַּחוּץ, וְזֶה שֶׁבִּפְנִים מוֹשִׁיט הַחֵפֶץ וְזֶה שֶׁבַּחוּץ נוֹטְלוֹ מִיָּדוֹ, שֶׁזֶּה עוֹקֵר וְזֶה מַנִּיחַ — אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֲפִלּוּ בְּכַרְמְלִית, וַאֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של״א, אֶלָּא אִם כֵּן מִשּׁוּם בִּזְיוֹן כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״א):
והָיוּ שְׁנַיִם, מִקְצָת אַמּוֹתָיו שֶׁל זֶה בְּתוֹךְ שֶׁל זֶה, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶן ו׳ אַמּוֹת — מְבִיאִין וְאוֹכְלִים בָּאֶמְצַע, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יוֹצִיא כָּל אֶחָד מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ. הָיוּ שְׁלֹשָׁה, וְהָאֶמְצָעִי מֻבְלָע בֵּינֵיהֶם, כְּגוֹן שֶׁבֵּין ב׳ הַחִיצוֹנִים שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת — הָאֶמְצָעִי מֻתָּר עִם כָּל אֶחָד מֵהַחִיצוֹנִים בְּמַה שֶּׁד׳ אַמּוֹת שֶׁלּוֹ מֻבְלָע בְּתוֹךְ שֶׁלָּהֶם, וְהֵם אֲסוּרִים זֶה עִם זֶה: