Заём под залог хамца

Орах Хаим · симан 441 · лист 3 из 8
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
הוְכָל זֶה כְּשֶׁהֶחָמֵץ הוּא שָׁוֶה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהוּא חַיָּב לְהַנָּכְרִי, שֶׁאָז יֵשׁ בּוֹ דִּין אַסְמַכְתָּא, אֲבָל אִם אֵין הֶחָמֵץא שָׁוֶה אֶלָּא כְּדֵי חוֹבוֹ, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין בּוֹ דִּין אַסְמַכְתָּא, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט סִימָן ר״ז, וּלְפִיכָךְ אִם כְּבָר הִגִּיעַ זְמַן פֵּרָעוֹן קֹדֶם הַפֶּסַח וְלֹא פָּרַע לוֹ בִּזְמַנּוֹ הֲרֵי כְּבָר נִקְנָה הֶחָמֵץ לְהַנָּכְרִי מִדִּין תּוֹרָה, וַהֲרֵי זֶה כַּחֲמֵצוֹ שֶׁל נָכְרִי שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח שֶׁהוּא מֻתָּר אֲפִלּוּ בַּאֲכִילָה. וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם בְּאִסּוּר חָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תמ״ח:
ווְאִם הִקְנָהב הַיִּשְׂרָאֵל אֶת הֶחָמֵץ הַזֶּה לְנָכְרִי קֹדֶם הַפֶּסַח בְּקִנְיָן גָּמוּר הַמּוֹעִיל שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ חָלוּט לוֹ בְּעַד חוֹבוֹ וְלֹא יָכוֹל לִפְדּוֹתוֹ מִמֶּנּוּ בְּעַל כָּרְחוֹ לְעוֹלָם, כְּגוֹן שֶׁאָמַר לוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח: “כָּל חֲמֵצִי שֶׁתַּחַת יָדְךָ הֲרֵינִי נוֹתְנוֹ לְךָ בְּמַתָּנָה גְּמוּרָה אוֹ בִּמְכִירָה בְּעַד הַמָּעוֹת שֶׁהִלְוֵיתָ לִי”, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: “יְהֵא כֻּלּוֹ שֶׁלְּךָ בְּעַד חוֹבִי”, שֶׁבַּאֲמִירָה זוֹ נִקְנָה כָּל הֶחָמֵץ לְהַנָּכְרִי אַף שֶׁהוּא יוֹתֵר מִכְּדֵי חוֹבוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט סִימָן ע״ג, לְפִיכָךְ אֲפִלּוּ אִם לֹא הִגִּיעַ זְמַן פֵּרָעוֹן עַד לְאַחַר הַפֶּסַח וְהָלַךְ הַיִּשְׂרָאֵל בַּעַל הֶחָמֵץ וּפָדָה חֲמֵצוֹ מִיַּד הַנָּכְרִי שֶׁנִּתְרַצָּה לְהַחֲזִירוֹ לוֹ — הֲרֵי חָמֵץ זֶה מֻתָּר אֲפִלּוּ בַּאֲכִילָה, שֶׁהֲרֵי כָּל יְמֵי הַפֶּסַח הָיָה קָנוּי לְהַנָּכְרִי לַחֲלוּטִין:
זוְכָל זֶה כְּשֶׁחָמֵץ הַזֶּה הָיָה מֻנָּח בִּרְשׁוּת הַנָּכְרִי כָּל יְמֵי הַפֶּסַח, אֲבָל אִם הָיָה מֻנָּח בִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא מִשְׁכְּנוֹ בְּיַד הַנָּכְרִי מֵעוֹלָם, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ “מֵעַכְשָׁו יְהֵא כֻּלּוֹ שֶׁלְּךָ אִם לֹא אֶפְרַע לְךָ לִזְמַן פֵּרָעוֹן”, וַאֲפִלּוּ הִגִּיעַ הַזְּמַן קֹדֶם הַפֶּסַח וְלֹא פָּרַע לוֹ וּכְבָר נִקְנָה הֶחָמֵץ לַנָּכְרִי לַחֲלוּטִין, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהוּא מֻנָּח בִּרְשׁוּת הַיִּשְׂרָאֵל הֲרֵי הוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ מִדִּין תּוֹרָה, שֶׁאִם יִגָּנֵב אוֹ יֹאבַד מִמֶּנּוּ יִתְחַיֵּב לִפְרֹעַ לוֹ כָּל חוֹבוֹ מִשָּׁלֵם, שֶׁהֲרֵי לֹא אָמַר לוֹ “לֹא יְהֵא לְךָ פֵּרָעוֹן רַק מִזֶּה הֶחָמֵץ”, אֶלָּא לָוָה מִמֶּנּוּ בִּסְתָם, וּבְהַלְוָאָה זוֹ נִשְׁתַּעְבְּדוּ כָּל נִכְסֵי הַיִּשְׂרָאֵל לְפִרְעוֹן חוֹבוֹ.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
שוה אלא כדי כו׳. עי׳ בח״מ סי׳ ר״ז ותמצא שכן דעת התוספות והרא״ש והטוש״ע, וכן הוא דעת רוב הפוסקים כמבואר שם בב״י. ורמ״א שם לא הביא דעה הב׳ אלא משום שיש נפקא מיניה דהמוחזק יכול לומר קים לי, אבל לענין איסור והיתר פשיטא דעיקר כהסכמת רוב הפוסקים, ומכל שכן להקל באיסור דרבנן דאף בספיקא מקילינן כמו שיתבאר בסי׳ תמ״ח ותמ״ט ע״ש. ואף למי שאוסר שם באכילה, יש להתיר כאן כהסכמת רוב הפוסקים. והא דסתמי הפוסקים כאן, היינו משום דסתם משכון הוא שוה יותר מכדי חובו, וכן תירץ הש״ך בי״ד סי׳ רכ״א ס״ק מ״ג:
ואם הקנה כו׳. זהו פשוט ומבואר בכוונת המ״א, שנסתפק אם הוא מחויב לפדותו אחר הפסח, ולא הזכיר כלל אם מחוייב לפדותו קודם הפסח שלא יעבור עליו בבל יראה, אם כבר הגיע הזמן ולא פרעו, דאף בהכי מיירי הש״ע, כמ״ש המ״א לעיל, אלא ודאי דקודם הפסח א״צ לפדותו אלא שיקנה אותו לנכרי בהקנאה גמורה וכמ״ש בפנים: