Заём под залог хамца

Орах Хаим · симан 441 · лист 6 из 8
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
יבוְאִם לֹא מִשְׁכְּנוֹ בְּיַד הַיִּשְׂרָאֵל קֹדֶם הַפֶּסַח, אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁהִלְוָה לוֹ עַד לְאַחַר הַפֶּסַח הָיָה מֻנָּח הֶחָמֵץ בְּבֵית הַנָּכְרִי וְאַחַר הַפֶּסַח הוֹלִיכוֹ הַיִּשְׂרָאֵל לְבֵיתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהַזְּמַן פֵּרָעוֹן שֶׁקָּבַע לוֹ כְּבָר הִגִּיעַ קֹדֶם הַפֶּסַח וְלֹא פָּרַע לוֹ, וְנִמְצָא שֶׁכְּבָר נֶחְלַט לוֹ הֶחָמֵץ מֵהַנָּכְרִי קֹדֶם הַפֶּסַח, שֶׁהֲרֵי אָמַר לוֹ “מֵעַכְשָׁו יְהֵא שֶׁלְּךָ אִם לֹא אֶפְרַע לְךָ”, וְאֵין כָּאן אַסְמַכְתָּא אֲפִלּוּ בְּדִינֵינוּ, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָןד שֶׁלֹּא מָשַׁךְ הַיִּשְׂרָאֵל אֶת הֶחָמֵץ לְבֵיתוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח לֹא קָנָה אוֹתוֹ בְּדָמִים בִּלְבַד, דְּהַיְנוּ בְּאוֹתָן מָעוֹת שֶׁהִלְוָה לוֹ עַל חֲמֵצוֹ, לְפִי שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִנָּכְרִי וְנָכְרִי מִיִּשְׂרָאֵל אֵינוֹ קוֹנֶה שׁוּם דָּבָר בְּכֶסֶף בִּלְבַד אֶלָּא בִּמְשִׁיכָה, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט סִימָן קצ״ד עַיֵּן שָׁם, וּלְפִיכָךְ חָמֵץ זֶה לְאַחַר הַפֶּסַח מֻתָּר אֲפִלּוּ בַּאֲכִילָה.
וַאֲפִלּוּ מִשְׁכְּנוֹ בְּיָדוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח, אִם לֹא אָמַר לוֹ “מֵעַכְשָׁו יְהֵא שֶׁלְּךָ”, אֶלָּא אָמַר לוֹ “אִם לֹא אֶפְרַע לְךָ לִזְמַן פְּלוֹנִי יְהֵא שֶׁלְּךָ מֵאוֹתוֹ זְמַן וָאֵילָךְ”, וְלֹא הִגִּיעַ הַזְּמַן עַד לְאַחַר הַפֶּסַח, וְכָל יְמֵי הַפֶּסַח הָיָה הֶחָמֵץ בְּאַחֲרָיוּת הַנָּכְרִי מִגְּנֵבָה וַאֲבֵדָה בְּאֹנֶס, שֶׁלֹּא הִתְנָה עִם הַיִּשְׂרָאֵל שֶׁאִם יִגָּנֵב מִמֶּנּוּ הֶחָמֵץ אוֹ יֹאבַד יַפְסִיד חוֹבוֹ, וּמִדִּין תּוֹרָה הַיִּשְׂרָאֵל אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּת הַמַּשְׁכּוֹן שֶׁל נָכְרִי שֶׁבְּיָדוֹ מִגְּנֵבָה וַאֲבֵדָה בְּאֹנֶס, שֶׁאַף בְּאַחֲרָיוּת הַמַּשְׁכּוֹן שֶׁמֻּשְׁכָּן אֶצְלוֹ מִיִּשְׂרָאֵל חֲבֵרוֹ אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא מִדִּין שׁוֹמְרִין, שֶׁהוּא עָלָיו כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט סִימָן ע״ב, וְאֵין דִּין שׁוֹמְרִין לְמָמוֹן שֶׁל נָכְרִי, שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה: “כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ”, פְּרָט לְשֶׁל נָכְרִי, לְפִיכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַפֵּרָעוֹן וְלֹא פָּרַע לוֹ וְנֶחְלַט הֶחָמֵץ בְּיַד הַיִּשְׂרָאֵל, מִכָּל מָקוֹם כָּל יְמֵי הַפֶּסַח הָיָה עֲדַיִן שֶׁל הַנָּכְרִי, וְלֹא הָיָה הַיִּשְׂרָאֵל מְחֻיָּב לְבַעֲרוֹ מֵעִקַּר הַדִּין, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה חַיָּב מִדִּין תּוֹרָה בְּאַחֲרָיוּת מִגְּנֵבָה וַאֲבֵדָה בְּאֹנֶס, וַהֲרֵי דִּינוֹ כַּחֲמֵצוֹ שֶׁל נָכְרִי שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח שֶׁהוּא מֻתָּר אֲפִלּוּ בַּאֲכִילָה.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
שלא משך כו׳. כך כתב החק יעקב, וכ״כ הרמב״ן במלחמות שלא קנהו אלא במשיכה דמשיכת הנכרי קונה כו׳ ע״ש. ואף שכך כתב לענין הנכרי, הוא הדין לענין ישראל מנכרי, דחד דינא אית להו לכל מילי כמבואר בש״ך לחושן משפט סימן קצ״ד סק״א בשם רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים. ואף שביו״ד סי׳ ש״כ משמע בקצת אחרונים שם דהוה ספיקא דדינא, הרי חלק על זה הט״ז שם בשם רמ״א וכתב מדפסקו כל הפוסקים כו׳ מכלל דס״ל דבכסף לא קני כו׳, וכ״מ בתשובת נחלת שבעה הביאה החק יעקב בסי׳ תמ״ח. ומ״ש המ״א אפילו לא משכנו בידו אם אמר לו מעכשיו כו׳, ר״ל שהקנהו לו בקנין גמור בקנין סודר או אגב קרקע, כמ״ש המ״א בסק״א, וזהו שסיים המ״א וכמ״ש לעיל, ר״ל בסעיף קטן א׳, דאי לא תימא הכי הרי לא נזכר בדבריו לעיל כלום מדין זה. וע״כ צ״ל כן, דאם לא כן למה הזכירו כל הפוסקים ומשכנו בידו גבי ישראל כו׳, כמו שהקשה הרא״ש גבי נכרי שהלוה כו׳: