Первый бокал и седер до второго бокала

Орах Хаим · симан 473 · лист 13 из 18
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וְאִם אֵין לוֹ אֲפִלּוּ מָרוֹר — יִקַּח אֵיזֶה יָרָק מַר שֶׁיִּרְצֶה, לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל יָרָק מַר שֶׁרָאוּי לַאֲכִילָה נִקְרָא מָרוֹר בִּלְשׁוֹן תּוֹרָה. וְהוּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׂרָף (פֵּרוּשׁ כְּשֶׁמְּחַתְּכִין בּוֹ וְסוֹחֲטִין אוֹתוֹ בִּמְקוֹם חִתּוּכוֹ יוֹצֵא מִמֶּנּוּ מֹהַל לָבָן כְּחָלָב) וּפָנָיו מַכְסִיפִין, דְּהַיְנוּ שֶׁעָלֶה שֶׁלּוֹ אֵינוֹ יָרֹק מְאֹד כַּעֲלֵי הַכְּרֵשִׁים וּבְצָלִים וּשְׁאָר יְרָקוֹת, אֶלָּא נוֹטֶה קְצָת לְלֹבֶן הַנּוֹטֶה לְשַׁחֲרוּת שֶׁקּוֹרִין (בלייכלי״ך בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז). וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא יְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, שֶׁהָעִקָּר הוּא כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.
(וְאִם אֵין לוֹ יָרָק שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׂרָף וּפָנָיו מַכְסִיפִין — טוֹב שֶׁיֹּאכַל אֵיזֶה יָרָק אַחֵר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מְרִירוּת קְצָת לְזֵכֶר בְּעָלְמָא, וְאֵין צָרִיךְ כְּזַיִת. וְכֵן) מִי שֶׁהוּא חוֹלֶה אוֹ אִסְטְנִיס וְאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכֹל מָרוֹר — טוֹב שֶׁיִּלְעֹס מְעַט עַד שֶׁיַּרְגִּישׁ טַעַם מְרִירוּת בְּפִיו לְזֵכֶר בְּעָלְמָא בְּלֹא בְּרָכָה, וְזֶהוּ כְּשֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ כְּלָל.
אֲבָל חַיָּב אָדָם לִדְחֹק אֶת עַצְמוֹ לְקַיֵּם מִצְוַת חֲכָמִים לֶאֱכֹל כְּזַיִת שָׁלֵם אַף אִם יִכְאֹב עָלָיו. וְשִׁעוּר כְּזַיִת יִתְבָּאֵר בְּסִימָן תפ״ו עַיֵּן שָׁם:
לבהַחֲרֹסֶת צָרִיךְ לִהְיוֹת עָב, לְפִי שֶׁהוּא זֵכֶר לַטִּיט שֶׁנִּשְׁתַּעַבְּדוּ בּוֹ אֲבוֹתֵינוּ, וְאַחַר כָּךְ צָרִיךְ לְרַכֵּךְ אוֹתוֹ בְּמַשְׁקֶה זֵכֶר לַדָּם. וְיֵשׁ לְרַכְּכוֹ בְּמַשְׁקֶה אָדֹם, כְּגוֹן חֹמֶץ אוֹ יַיִן אֲדֻמִּים.
וְיֵשׁ לַעֲשׂוֹת הַחֲרֹסֶת מִפֵּרוֹת שֶׁנִּמְשְׁלוּ בָּהֶם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן תְּאֵנִים, שֶׁנֶּאֱמַר “הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ”, וֶאֱגוֹזִים, שֶׁנֶּאֱמַר “אֶל גִּנַּת אֱגוֹז”, וּתְמָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר “אֶעֱלֶה בְתָמָר”, וְרִמּוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר “כְּפֶלַח הָרִמּוֹן”, וְתַפּוּחִים, זֵכֶר לְ“תַחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ”, שֶׁהָיוּ יוֹלְדוֹת שָׁם בְּנֵיהֶם בְּלֹא עֶצֶב, וּשְׁקֵדִים, עַל שֵׁם שֶׁשָּׁקַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַקֵּץ לַעֲשׂוֹת.
וּמֵעִקַּר הַדִּין יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ אֲפִלּוּ מִירָקוֹת, וּלְרַכְּכוֹ אֲפִלּוּ בְּמַיִם וּשְׁאָר מַשְׁקִין. אֲבָל עַל כָּל פָּנִים, צָרִיךְ לִתֵּן לְתוֹכוֹ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קִיּוּהָא, כְּגוֹן תַּפּוּחִים אוֹ יַיִן וְחֹמֶץ, זֵכֶר לַשִּׁעְבּוּד שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּעְבְּדִים בְּיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁהָיוּ שִׁנֵּיהֶם קֵהוֹת:
לגוְצָרִיךְ לִתֵּן בְּתוֹכוֹ תַּבְלִין הַדּוֹמִין לְתֶבֶן, כְּגוֹן קִנָּמוֹן וְזַנְגְּבִיל שֶׁאֵינָן נִדּוֹכִין הָדֵק הֵיטֵב וְיֵשׁ בָּהֶן לְאַחַר הַדִּיכָה חוּטִין קָשִׁין וַאֲרֻכִּין קְצָת כְּמוֹ תֶּבֶן, זֵכֶר לַתֶּבֶן שֶׁהָיוּ מְגַבְּלִין בְּתוֹךְ הַטִּיט: