Благословение после еды над третьим бокалом

Орах Хаим · симан 479 · лист 1 из 3
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל כּוֹס שְׁלִישִׁי וּבוֹ ט׳ סְעִיפִים
אאַחַר אֲכִילַת הָאֲפִיקוֹמָן צָרִיךְ לִמְזֹג כּוֹס שְׁלִישִׁי לְבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. וְאַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁבִּרְכַּת הַמָּזוֹן אֵינָהּ טְעוּנָה כּוֹס, מִכָּל מָקוֹם הוֹאִיל וְתִקְּנוּ חֲכָמִים לִשְׁתּוֹת ד׳ כּוֹסוֹת בְּלַיְלָה זֶה — יֵשׁ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד, וְעַל הַשְּׁלִישִׁי יְבָרֵךְ עַל מְזוֹנוֹ.
(וְאִם לֹא עָשָׂה כֵן — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבַת ד׳ כּוֹסוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תע״ב):
בכּוֹס זֶה צָרִיךְ לְדַקְדֵּק בּוֹ אִם הוּא נָקִי מִשִּׁיּוּרֵי כּוֹסוֹת, דְּהַיְנוּ שִׁיּוּרֵי יַיִן שֶׁשָּׁרָה בּוֹ פַּת, שֶׁאִם אֵינוֹ נָקִי צָרִיךְ שְׁטִיפָה וַהֲדָחָה אוֹ לְקַנְּחוֹ יָפֶה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קפ״ג.
וְאַף מִי שֶׁאֵינוֹ נִזְהָר בָּזֶה כָּל הַשָּׁנָה (לְפִי שֶׁבִּרְכַּת הַמָּזוֹן אֵין צָרִיךְ כּוֹס מֵעִקַּר הַדִּין), מִכָּל מָקוֹם בְּלַיְלָה זֶה צָרִיךְ לִזָּהֵר:
גאַחַר שֶׁשָּׁתָה כּוֹס זֶה אָסוּר לִשְׁתּוֹת יַיִן אוֹ שְׁאָר מַשְׁקֶה הַמְשַׁכֵּר עַד כּוֹס הָרְבִיעִי, שֶׁמָּא יִשְׁתַּכֵּר וְיִשַּׁן וְיִמָּנַע מִקְּרִיאַת גְּמַר הַהַלֵּל. וְאַף מִמַּשְׁקֶה שֶׁאֵינוֹ מְשַׁכֵּר יֵשׁ לִמְנֹעַ, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תע״ח, חוּץ מִמַּיִם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תפ״א:
דאֲבָל כּוֹס זֶה הַשְּׁלִישִׁי יָכוֹל לִשְׁתּוֹתוֹ כֻּלּוֹ אֲפִלּוּ מַחֲזִיק הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵרְבִיעִית, וַאֲפִלּוּ מַפְסִיק הַרְבֵּה פְּעָמִים בְּאֶמְצַע שְׁתִיַּת הַכּוֹס, אַף עַל פִּי כֵן הַכֹּל נֶחְשָׁב לְכוֹס אֶחָד, אֲפִלּוּ שׁוֹהֶה מִתְּחִלַּת שְׁתִיָּה רִאשׁוֹנָה עַד סוֹף שְׁתִיָּה אַחֲרוֹנָה יוֹתֵר מִכְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס.
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הַכּוֹס מַחֲזִיק הַרְבֵּה יוֹתֵר מִדַּאי — לֹא יִשְׁתֶּנּוּ כֻּלּוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁתַּכֵּר:
הוַאֲפִלּוּ בְּכוֹס קָטָן, אִם שָׁתָה מִמֶּנּוּ רֹב רְבִיעִית אוֹ יוֹתֵר וְהָיָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת עוֹד מִמֶּנּוּ וְאַחַר כָּךְ נִמְלַךְ לַחֲזֹר וְלִשְׁתּוֹת עוֹד מִמֶּנּוּ, כֵּיוָן שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה עַל מַה שֶּׁרוֹצֶה לִשְׁתּוֹת — אָסוּר לוֹ לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ (אוֹ מִכּוֹס אַחֵר) אֲפִלּוּ אֵינוֹ יַיִן אֶלָּא שְׁאָר מַשְׁקֶה שֶׁהוּא חֲמַר מְדִינָה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹסִיף עַל הַכּוֹסוֹת שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תע״ג:
ומִצְוָה לַחֲזֹר אַחַר זִמּוּן לַאֲמִירַת הַהַלֵּל כְּדֵי לוֹמַר “הוֹדוּ” בִּשְׁלֹשָׁה, דְּהַיְנוּ שֶׁהָאֶחָד יֹאמַר לַשְּׁנַיִם שֶׁעִמּוֹ “הוֹדוּ לַה׳ וְגוֹ׳” וְהֵם יַעֲנוּ אַחֲרָיו “הוֹדוּ לַה׳ וְגוֹ׳”, וְכֵן בְּ“אָנָּא ה׳ וְגוֹ׳”, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תכ״ב, עַיֵּן שָׁם הַטַּעַם. וְהַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן הוּא אוֹמֵר “הוֹדוּ” וְהַשְּׁנַיִם הַקְּטַנִּים מִמֶּנּוּ עוֹנִים אַחֲרָיו. וְיָכוֹל הַגָּדוֹל לִתֵּן רְשׁוּת לַקָּטָן.