Молитвы праздника Шавуот

Орах Хаим · симан 494 · лист 3 из 7
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
זהַנּוֹהֲגִין לְשׁוֹרֵר “אַקְדָּמוּת” אַחַר שֶׁקָּרְאוּ בַּתּוֹרָה פָּסוּק רִאשׁוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁמַּפְסִיקִין בְּאֶמְצַע הַקְּרִיאָה בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ צֹרֶךְ הַקְּרִיאָה — אֵין לִמְחוֹת בְּיָדָם, כִּי יֵשׁ שֶׁמְּיַשְּׁבִין מִנְהָגָם. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְהָג, יוֹתֵר טוֹב לְשׁוֹרֵר “אַקְדָּמוּת” קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל הַכֹּהֵן לְבָרֵךְ לִפְנֵי קְרִיאַת הַתּוֹרָה. וְכֵן “יַצִּיב פִּתְגָּם” בְּיוֹם שֵׁנִי, יוֹתֵר טוֹב לוֹמַר קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל הַמַּפְטִיר לְבָרֵךְ לִפְנֵי הַהַפְטָרָה. וְכֵן נָהֲגוּ עַכְשָׁו בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת:
חבַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת יֵשׁ ב׳ מִינֵי נְגִינוֹת: הָאֶחָד עוֹשֶׂה מִכָּל דִּבּוּר פָּסוּק אֶחָד, אַף שֶׁהוּא אָרֹךְ אוֹ קָצָר מְאֹד, דְּהַיְנוּ שֶׁ“אָנֹכִי”, וְ“לֹא יִהְיֶה לְךָ”, וְ“לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ”, וְ“לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה”, “וְעֹשֶׂה חֶסֶד”, הֵם פָּסוּק אֶחָד, שֶׁ“אָנֹכִי” וְ“לֹא יִהְיֶה לְךָ” בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ. וּלְפִיכָךְ תֵּבַת “פָּנַי” הַנּוּ״ן נְקוּדָה פַּתָּ״ח וְלֹא קָמַ״ץ, שֶׁהֲרֵי אֵין שָׁם אֶתְנַחְתָּא וְלֹא סוֹף פָּסוּק.
וְכֵן “זָכוֹר”, וְ“שֵׁשֶׁת יָמִים”, “וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי”, וְ“כִי שֵׁשֶׁת”, הֵם פָּסוּק אֶחָד. וּלְפִיכָךְ הַכָּ״ף שֶׁל תֵּבַת “כָל” הַסְּמוּכָה לְתֵבַת “וְעָשִׂיתָ” הִיא רְפוּיָה וְלֹא דְּגוּשָׁה.
וּב׳ תֵּבוֹת “לֹא תִּרְצָח” הֵם פָּסוּק אֶחָד שָׁלֵם. וּלְפִיכָךְ הַצָּדִ״י הִיא נְקוּדָה קָמַ״ץ, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ שָׁם סוֹף פָּסוּק, וְהַתָּי״ו דְּגוּשָׁה, לְפִי שֶׁתֵּבַת “לֹא” הִיא מֻטְעֶמֶת בְּטַעַם מַפְסִיק, דְּהַיְנוּ טִפְּחָא.
וְכֵן “לֹא תִּנְאָף” הוּא פָּסוּק אֶחָד שָׁלֵם, וְהַתָּי״ו דְּגוּשָׁה וְהָאָלֶ״ף נְקוּדָה קָמַ״ץ.
וְכֵן “לֹא תִּגְנֹב”, הַתָּי״ו דְּגוּשָׁה:
טוְהַשֵּׁנִי עוֹשֶׂה מֵ“אָנֹכִי” פָּסוּק אֶחָד, וּמִ“לֹּא יִהְיֶה לְךָ” פָּסוּק שְׁנֵי. וּלְפִי זֶה הַנּוּ״ן שֶׁל “פָּנָי” הוּא בְּקָמַ״ץ, שֶׁיֵּשׁ שָׁם סוֹף פָּסוּק.
וְכֵן “זָכוֹר” הוּא פָּסוּק אֶחָד, וְ“שֵׁשֶׁת יָמִים” הוּא פָּסוּק שֵׁנִי. וּלְפִי זֶה הַכָּ״ף שֶׁל תֵּבַת “כָּל” הִיא דְּגוּשָׁה.
“לֹא תִרְצַח”, וְ“לֹא תִנְאָף”, וְ“לֹא תִגְנֹב”, וְ“לֹא תַעֲנֶה”, הַכֹּל פָּסוּק אֶחָד. וּלְפִי זֶה כָּל תָּי״ו מֵהֶם רְפוּיָה, וְהַצָּדִ״י שֶׁל “תִרְצַח” הִיא בְּפַתָּח, וְהָאָלֶף שֶׁל “תִנְאָף” הִיא בְּקָמַץ, לְפִי שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֶתְנַחְתָּא:
יוְטַעַם ב׳ נְגִינוֹת הוּא, שֶׁהָרִאשׁוֹן הוּא מְסֻדָּר לְפִי הַכָּתוּב, שֶׁנִּכְתַּב כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר בְּפָרָשָׁה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, שֶׁמֵּ“אָנֹכִי” עַד “לֹא תִשָּׂא” הִיא פָּרָשָׁה אַחַת סְתוּמָה וְדִבּוּר אֶחָד, לְכָךְ נַעֲשָׂה מִמֶּנּוּ פָּסוּק אֶחָד. וְכֵן מִ“זָּכוֹר” עַד “לֹא תִּרְצָח”. אֲבָל מִ“לֹּא תִּרְצָח” עַד “לֹא תַחְמֹד” נִכְתַּב בְּד׳ פָּרָשִׁיּוֹת סְתוּמוֹת, וְהֵם ד׳ דִּבּוּרִים, לְכָךְ נַעֲשָׂה מֵהֶם ד׳ פְּסוּקִים: