Снятие и возврат дверных петель в праздник

Орах Хаим · симан 519 · лист 1 из 3
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
צִירֵי דְלָתוֹת מֻתָּר לְהָסִיר וּלְהַחֲזִיר לְצֹרֶךְ יוֹם טוֹב וּבוֹ ט׳ סְעִיפִים
אחֲנֻיּוֹת שֶׁאֵינָן מְחֻבָּרִים לַקַּרְקַע אֶלָּא הֵן עֲשׂוּיִין כְּעֵין תֵּבָה אוֹ מִגְדָּל שֶׁל עֵץ וּכְשֶׁהוּא רוֹצֶה לִפְתּוֹחַ הַחֲנוּת מְסַלֵּק אֶת הַדֶּלֶת וְשׁוֹמְטוֹ לְגַמְרֵי מִן הַחֲנוּת — מֻתָּר לְסַלְּקוֹ בְּיוֹם טוֹב כְּדֵי שֶׁיּוֹצִיא תְּבָלִין מֵהַחֲנוּת שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶן לְשִׂמְחַת יוֹם טוֹב.
וְאַחַר שֶׁנָּטַל הַתְּבָלִין מֻתָּר גַּם כֵּן לְהַחֲזִיר הַדֶּלֶת וּלְקָבְעוֹ בַּחֲנוּת כְּשֶׁהָיָה, שֶׁאִם לֹא נַתִּיר לוֹ לְהַחֲזִיר — לֹא יִרְצֶה לְפָתְחוֹ, שֶׁיָּחוּשׁ שֶׁמָּא יִגְנְבוּ, וְיִמָּנַע מִשִּׂמְחַת יוֹם טוֹב.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהַחֲנוּת עוֹמֶדֶת בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ לִגְנֵבָה, אֲבָל אִם עוֹמֶדֶת בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לָחוּשׁ לִגְנֵבָה, כְּגוֹן בְּתוֹךְ בַּיִת הַמִּשְׁתַּמֵּר — אָסוּר לְהַחֲזִיר הַדֶּלֶת לְהַחֲנוּת אַחַר שֶׁסִּלְּקוֹ וּשְׁמָטוֹ מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי, כֵּיוָן שֶׁאֵין בַּחֲזָרָה זוֹ צֹרֶךְ שִׂמְחַת יוֹם טוֹב.
בוְכָל זֶה כְּשֶׁיֵּשׁ לְהַדֶּלֶת צִיר אֶחָד בּוֹלֵט בְּאֶמְצַע אָרְכּוֹ וּכְשֶׁמַּחֲזִיר אֶת הַדֶּלֶת לִמְקוֹמוֹ זֶה הַצִּיר הוּא נִכְנָס לְתוֹךְ חוֹר שֶׁכְּנֶגְדּוֹ בִּמְזוּזוֹת הַחֲנוּת, אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ צִירִים (פֵּרוּשׁ כָּל צִירִים שֶׁבִּימֵיהֶם הַיְנוּ שֶׁבּוֹלֵט רֹאשׁ אֶחָד מֵהַדֶּלֶת לְמַעְלָה כְּמוֹ יָתֵד וְרֹאשׁ אֶחָד בּוֹלֵט מֵהַדֶּלֶת כְּנֶגְדּוֹ מִלְּמַטָּה וּבַמַּשְׁקוֹף הָעֶלְיוֹן הָיָה חוֹר שֶׁנִּכְנָּס לְתוֹכוֹ יָתֵד הָעֶלְיוֹן וּבַמִּפְתָּן יֵשׁ חוֹר שֶׁנִּכְנָס לְתוֹכוֹ יָתֵד הַתַּחְתּוֹן) לְמַעְלָה וּלְמַטָּה — אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ אַחַר שֶׁנִּשְׁמַט לְגַמְרֵי מֵהַחֲנוּת אֲפִלּוּ חוֹשֵׁשׁ שֶׁלֹּא יִגְנְבוּ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקַע אֶת הַצִּיר בְּתוֹךְ חוֹרוֹ בְּחָזְקָה בְּמַקָּבוֹת וְגַרְזֶן, וְנִמְצָא מְתַקֵּן כְּלִי בְּיוֹם טוֹב, וְחַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בַּפַּטִּישׁ אוֹ מִשּׁוּם בּוֹנֶה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ח וְשי״ג וְשי״ד.
גוְאִם אֵין לוֹ צִיר כְּלָל לֹא בָאֶמְצַע וְלֹא לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, אֲפִלּוּ הוּא עוֹמֵד בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לָחוּשׁ לִגְנֵבָה — מֻתָּר לְהַחֲזִירוֹ, שֶׁלֹּא אָסְרוּ אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ צִיר בָּאֶמְצַע, גְּזֵרָה מִשּׁוּם יֵשׁ לוֹ צִיר לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִתְקַע, וּלְפִיכָךְ לֹא הִתִּירוּ לְהַחֲזִיר אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ לִמְנִיעַת שִׂמְחַת יוֹם טוֹב, אֲבָל כְּשֶׁאֵין לוֹ צִיר כָּל עִקָּר — לֹא גָזְרוּ כְּלָל.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
ועוד דבסי׳ תק״א פסק רמ״א ושאר כל האחרונים והוא מהגמרא דשבת דהא דמסיקין בכלים היינו ע״י ריבוי עצי היתר, ולא פירשו דאם היה דעתו מאתמול להסיק בכלים אין צריך ריבוי עצים. ואף הרשב״א עצמו העתיק גמרא זו, כמו שכתב בשמו המגיד משנה בפ״ב, אע״פ שבידו להסיקם. וגם המגיד משנה תמה על הרי״ף ורמב״ם שלא הזכירו ריבוי עצים, ומאי קושיא דילמא מיירי כשהיה דעתו עליהם מאתמול. שהרי על כרחך צריך לומר דאין לו עצים כל צרכו דאם לא כן עובר על בל תשחית כמו שכתב המג״א שם, ומן הסתם כל מי שאין לו עצים ביו״ט גם בבין השמשות לא היה לו והיה דעתו על כלים הללו שמסיק בהן. אלא ודאי האמת יורה דרכו דבנולד גמור ככלים שנשברו ביו״ט לא מהני דעתו.
ומה שפירש רש״י בפרק קמא דביצה, היינו שרוצה לתת טעם למאי דסלקא דעתיה דמקשה בפשיטות דאף רבי שמעון מודה בנולד אע״ג דשרי בכלים שנשברו כמו שכתבו התוס׳ שם, אבל לרבי יהודה בנולד לא מהני דעתו, שהרי הוא אוסר בקורה שנשברה אע״פ שמסתמא היתה רעועה מערב יו״ט כמו שכתבו התוס׳ ריש ביצה דיושב ומצפה, דומיא דמסוכנת דשרי אפילו לרבי יהודה משום דדעתיה עליה כמו שכתבו הרמב״ם ושו״ע, אבל בנולד שנשתנה גופו לא מהני דעתו, ולכך אוסר בסוכה רעועה אע״ג דיושב ומצפה כדאיתא בגמרא. ואף רש״י ור״ן ושאר פוסקים לא פירשו דלרבי יהודה מהני דעתיה אלא תנאה, דתנאה עדיפא, אבל הרמב״ם והרב בית יוסף בשו״ע סבירא להו כיון דמעלת התנאי אינו אלא משום דגלי דעתיה דדעתיה עליה, וכיון שלרבי יהודה לא מהני דעתיה אף גילוי דעתיה לא מהני, וסבירא להו דבסוכה שנפלה דאמרינן בגמרא דמהני תנאה היינו אליבא דרבי שמעון בסוכה בריאה כמו שכתב הב״י. וכן דעת המג״א להלכה, אלא שנתן טעם אחר: